web analytics
קטגוריות
ספרות פופולארית

מיהו אברהם רוזן?

ביקורות על הספר הגולם מאת כותב שורות אלה ואורי פינק החלו להופיע בכלי התקשורות , ונוספות אמורות להופיע בקרוב .

ביקורת אחת הופיעה במגזין הספרות והשירה "אוקאפי".

וביקורת שניה בשם הציורי "טרזן בג'נין"  הופיעה במוסף התרבות של מעריב ( את שתיהן ראו למטה )

הביקורת הזאת מאת  רז יובן כוללת כמה אלמנטים ביזריים במיוחד.

בראש ובראשונה היא כתובה בסגנון ה"מקומונאי' הידוע לשימצה 'של הטחת מילים ( "תמהוני" ) שהמבקרת אינה טורחת כלל להסבירם ולהוכיחם. אבל זה דבר שגרתי ומקובל אצל המקומונאים שדירדרו כך את העיתונאות ואת הביקורת לאשפתות ואין טעם להמשיך לעסוק בכך .

אבל אציין את תמיהתי על המשפט הזה:
"אשד, שמכנה עצמו "בלש תרבות וחוקר תנ"ך וספרות פופולרית ואזוטרית", ומי שאחראי לצד הכתוב של"הגולם", מתכתב עם התופעות המרכזיות ששלטו בספרות הפופולרית בארץ, משנות השלושים עד אתגר קרת. אבנר כרמלי, מנחם תלמי, יגאל מוסינזון, יצחק אבנון, אברהם רוזן, דודו תדהר, פוצ'ו, עדו סתר ועוד, ששלטו בסצנת ספרות הילדים והנוער בין שנות הארבעים לשישים, זוכים לתקומה סגנונית עם קריצה הומוריסטית."
ובכן דודו תדהר המוזכר הוא כנראה ( אני חושב ,אינני בטוח ) הבלש דוד תדהר ואולי הייתה כאן שגיאת דפוס או כתיב של העיתון.

אבל אין לי מושג מיהו אותו אברהם רוזן שיובן מתארת אותו כ"דמות מרכזית ". השם גם אינו מופיע בלקסיקון אופק לספרות ילדים " שמציין כל דמות מרכזית בספרות הילדים של התקופה.
אחת מהארבעה: או שהיא התכוונת לאמן המודרני רועי רוזן שמאוזכר בספר בהקשר שונה לחלוטין וטעתה בשמו.
או שזאת דמות שאינה ידועה לי כלל .
או שזאת בדיחה פרטית של המבקרת ואז נשאלת השאלה האם יש מקום לבדיחה כזאת במאמר ביקורת בעיתון ( וכן אני מודע שהאופי המיוחד של הספר הזה מזמין בדיחות מעין אלה ,אבל במקרה הזה יש כאן הטעיה ממש של הקוראים) .
או שהיא פשוט טעתה ואינה יודעת על מה היא מדברת.
אולי מישהו מכם הקוראים יודע מיהו אותו אברהם רוזן שהיה תופעה כה מרכזית בספרות הפופולארית הישראלית עד שהגכרת יובן טרחה להזכיר אותו לצד אבנר כרמלי ויגאל מוסינזון?

 

ביקורת באוקאפי

"טרזן בג'נין " ביקורת של רז יובן

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

9 תגובות על “מיהו אברהם רוזן?”

בסה"כ עוד אחת ללא כישרון כתיבה. אם היה לה כישרון כתיבה היא היתה כותבת ספר. אין לה, אז היא נעשתה מבקרת.

מחבר מותחני הנעורים הידועים "יחזקאל המרגל נגד כנופיית התולעים משנחאי", ו"גיתית הבלשית במבצע קיפודי המחץ".

רוזן החל את דרכו בשנות השלושים ככותב מאמרים בירחון ההזוי "אטריות", עיתון שהטיף לליטוף ברווזים ואכילת אטריות כדרך חיים.

לאחר מכן עבר לקיבוץ אשדות מנשה, ועבד מספר שנים כחלבן בקיבוץ, חוויה אותה תיאר בראיון מאוחר איתו משנות השבעים כ"חוויה מחרידה, שהותירה צלקות בגופי עד היום".

לאחר שעזב את הקיבוץ, הגיע רוזן לעיר הגדולה (אשקלון), שם התחתן עם הפסלת הידועה מירית ווינשטוק-תאנים, שנודעה בפסלי החצילים הייחודיים שלה.

רוזן הספיק עוד לכתוב מספר ספרי עיון למבוגרים, ביניהם "השפעת אור הירח על מעשי הביזה בקונגו עילית", וספרו המפורסם יותר- "גירוד גראפיטי מקירות בניינים כאקט מיני משחרר".

לאחר מכן פרש מכתיבה, ועבר עם אשתו להתגורר בבויזי, איידהו, שם התפרנס ממכירת שקדים וצימוקים לאמריקאים.

הוא נפטר ב-1987, והותיר אחריו 2 ילדים (אחד רואה חשבון, השני רועה עיזים), נכדה אוטיסטית, שני חתולים, אוגר ותנשמת.

אבי שם משפחתו היה וינשטוק/ או כותבים ווינשטוק כך אבי חי בעיר לבוב שבאקראינה רק רציתי לברר קירבה משפחתית בתודה

אני אברהם רוזן, אמנם לא זה המוזכר בכתבה, אבל בגלל שנשאלה השאלה, אני מוצא את העניין כתירוץ לפרסם כאן את שמות ספרי השירה שפרסמתי.
תחת השם אבי רוזן:
נשמה של עט נובע (בתוספת דימיון אנושי עשיר) הוצאת מיתר 1998.
פרצופה של מציאות הוצאת סער 1996.

http://stage.co.il/Authors/AviRosen

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

six + ten =