האייל ששאג

לפני ארבע שנים בדיוק ב- בספטמבר 1999 עלה לרשת האינטרנט הישראלית הצעירה אתר בשם "האייל הקורא" .מטרתם המוצהרת של יוצרי ועורכי האתר הייתה לדון בו בנושאים הקשורים לעולם שמחות לרשת ולא רק ברשת עצמה כפי שהיה נהוג ומקובל עד אז , ולעשות זאת בצורה אינטיליגנטית יותר ממה שהיה מקובל עד אז . להראות שאפשר ליצור חלופה ברמה גבוהה יותר לשיח התרבותי באינטרנט דאז שהיה ( ולמרבית הצער בדרך כלל נשאר ) ברמה נמוכה ביותר. הוכיח בקיצור שברשת יש מקום גדול מספיק גם בשביל אינטלקטואלים.
השיקול של העורכים דובי קננגיסר וטל כהן התגלה כנכון האתר הזה ממשיך להתקיים ולפעול ולשגשג עד עצם היום הזה, תקופה שהיא כמעט נצח עבור אתר אינטרנט פעיל.
במהלך ארבע השנים האלה פורסמו באתר מאות מאמרים בכל נושא אפשרי, מדע, חברה, פוליטיקה ,ספרות ותרבות. מאמר אחת לכמה ימים ומאמרים אלה מקבלים לעיתים מאות תגובות של מאות עמודים. ספק אם ניתן למצוא מגזין מודפס בארץ או אף אתר אינטרנט שפירסם בתקופה זאת כמות מקבילה של חומר איכותי . ובוודאי לא במגזינים ואתרים שאינם משלמים לכותביהם…..אחרי ארבע שנים האייל ממשיך לשגשג יותר מאשר אי פעם כפי שרק אתרים מעטים נוספים באינטרנט העברי ( מבוססים ע ל התנדבות בלבד ) משגשגים.
והעובדה היא שהאייל מציג חלופה אמיתית לפורומים התרבותיים הקיימים היום בארץ.
זהו כיום אחד האתרים התרבותיים הטובים ביותר בכל האינטרנט העברי. מתנהלים בו דיונים אינטלקטואליים ברמה גבוהה ביותר בנושאים שונים בתחומי תרבות ספרות , פוליטיקה וחברה. ובשיטה חדשה. במזמן שבכתבי העת המודפסים המסורתיים מאמר שנכתב הוא סוף פסוק והכותב יקבל עליו לכל היותר כמה מכתבי קוראים ותגובות בעל פה ותו לא. הרי כאן המאמר הוא רק תחילת הדרך . מספר התגובות יכול להגיע למאות והן לעיתים ארוכות לא פחות מהמאמר עצמו…. ולעיתים יש להן קשר מועט מאוד למאמר עצמו והן פותחות נושאי דיון חדשים וויכוחים חדשים כך שהמעבר בכולן יכול להיות חוויה מדהימה למדי.מאז שיטה זאת שנוצרה בארץ בידי "האייל" הפכה לדומיננטית באתרים שונים כמו באתר הזה אולם למרבית הצער בחלק גדול מהאתרים האלה שיטת ה"טלק בק " הפכה לשיטפון של תגובות מפגרות וניבולי פה כנגד כותבי המאמרים השונים. מסתבר שאם כי זה קל להעתיק את השיטה של "האייל " אין זה קל להעתיק גם את רמת קהל הקוראים המגיבים שלו.
בכל זאת במשך השנים קמו לאתר גם כמה מתחרים שניסו לחקותו וברמות שונות של הצלחה, נזכיר מבינהם את אתר "ארץ הצבי " של יובל רבינוביץ ( שמתמקד בעיקר בנושאי פוליטיקה ) ואת אתר "קולמוס נט " של רפי גטניו ( שמתמחה בנושאי תרבות ) ,וכמובן גם אתר "רשימות" . אבל אתרים אלה ששומרים באופן כללי על רמה גבוהה באופן יחסי מבחינת הכתבות והתגובות הם עדיין מעטים ובודדים .
האם ניתן לעמוד על קווי האפיון של קוראי " האייל הקורא " והאתרים המקבילים לו ?
על סמך מאמרים ותגובות להם שקראתי ניתן לאמר שרוב המתקשרים הם זכרים צעירים בערך בגילאי ה-20-עד ה-40. נשים הן מועטות בין המגיבות ( ולכן כשהן מגיבות הן בולטות שבעתיים) , אם כי הם מופיעות במספר גדל והולך . באתר אף היה דיון בנושא מדוע יש כל כך מעט נשים שמגיבות והמסקנה הייתה שנשים אוהבות פחות מגברים להתווכח בנושאי חברה תרבות ופוליטיקה…..
לרבים מהמשתתפים יש נטיות אינטלקטואליות ותחומי ידע מגוונים ביותר כפי שמראים הדיונים הרציניים מאוד שמתנהלים אחרי כמעט כל מאמר שמופיע ומהם מאמרים "כבדים " ומלומדים מאוד ( ולרוב נכתבים בידי אחד המשתתפים הקבועים בדיונים ) , מאמרים שהתגובות המופיעות בעקבותיהן והויכוחים הערים שנוצרים כתוצאה הם לרוב מלומדים לא פחות.
מה שמוצא חן בעיני באייל הוא שהמשתתפים בדיונים הם מכל קצוות הקשת הפוליטית , דבר שאינו מקובל כל כך באתרי אינטרנט אחרים שבהם ביקרתי. שם לרוב יש דומיננטיות לצד פוליטי אחד בלבד. ניתן למצוא בינהם "שמאלנים " קיצוניים לצד ימניים קיצוניים , אתאיסטים לצד דתיים חרדים מבני ברק, ויהודים "משיחיים" לצד מחזירים בתשובה מסוגים שונים ומשונים ( אם כי הייתי רוצה להיתקל גם ממישהו שמיצג את יהודי אתיופיה ) . לרוב ( לא תמיד ) הם מסוגלים לנהל בינהם ויכוח תרבותי וברמה גבוהה ביותר . ברור שהמשתתפים נמשכים אחרי האתר שבו הם יכולים לקיים דיון ברמה גבוהה יותר מהמקובל במרבית אתרי האינטרנט ולהתעמת עם אנשים ברמתם מהצד השני. באייל הקורא לעומת זאת עם כי הנטייה להתאמת קיימת , הרי קיימת באותה המידה הנטייה לבטא דעות ולהכיר את הדעות של הצד השני כמו גם להחליף מידע. הבוטות והטמטום שאותם ניתן למצוא למרבית הצער בפורומים אחרים באינטרנט בכמויות כה גדולות מופיעים רק לעיתים נדירות ב"אייל" אם כי את מקומה תופסים כמויות גדולות של סרקזם ואירוניה כיאות לויכוח "תרבותי" יותר .
אולי ניתן להשוות את הויכוחים באייל כמקבילה הוירטואלית לויכוחים המתורבתים והסרקסטיים בסלונים הצרפתיים ש ל המאות ה-18 וה-19.
בעיני האתר הזה מהווה המשך לכתבי העת הישנים לתרבות ולספרות ( ובראשם אלה שמראשית המאה הקודמת כמו "השילוח ") שהיו מהווים בעבר בסיס לויכוחים ערים ביותר בנושאי תרבות וחברה שונים . בניגוד לאפטיה המוחלטת שיורשיהם מעוררים היום.
האייל מפרסם מאמרים רציניים ביותר אחת לכמה ימים קצב ששום מגזין ספרותי מודפס אינו יכול להתחרות עימו וכל השכר של הכותבים הוא התגובות שהם מקבלים מהקהל. לדעתי האפשדות לקבל תגובות מיידיות ואינטליגנ
טיות מהצבור ,גם אם אין שום שכר חומרי היא הבסיס להצלחתם של האתר הזה ודומיו, וזאת בזמן שכתבי העת הספרותיים שגם הם אינם מסוגלים לתת שכר חומרי לכותביהם , אבל מצד שני מספקים מעט מאוד תגובות, הולכים וגוועים.
מעבר לכך האייל מייצג ובמודע חלופה לצורת חשיבה שהייתה פופולארית מאוד בחוגים "נחשבים" מסויימים בארץ ש אפשר לקרוא להם גם ה"שינקינאים" או "פוסט מודרניסטים" ושאותם תיאר גדי טאוב בדייקנות רבה בספרו "המרד השפוף". חוגים אלה מסרבים לקחת שום דבר "ברצינות" ומתייחסים לכל דבר בציניות . התוצאה לדעתי היא שיעמום ( כאשר כל דבר שווה לכל דבר אחר אז הכל הוא משעמם ) ועקרות מוחלטת של החשיבה מכיוונים אלה וחוסר יכולת ליצור רעיונות חדשים מעניינים באמת . האייל מייצג צורת חשיבה אחרת : יש דברים שהם חשובים כדי להתווכח עליהם ולהתמודד עימם ולא כל הרעיונות זהים בערכם ומשום כך הכל גם יותר מעניין, וחשוב.
נראה לי שנכון לעכשיו ה"שינקינאיות" סוג התרבות הזה שהיה כה פופולארי בקרב צעירים רבים והתבססה במידה רבה על התרבות האמריקנית היגיעה לקיצה ויש צורך להחליף אותה במשהו חדש ובערכים שיהיו בעלי משמעות אמיתית עבור המחזיקים בהם. אולי האייל הקורא הוא אחד המקומות שמציגים היום חלופה אמיתית לשיח התרבות הישראלי ההולך ומתדרדר. לו ולאתרים אחרים כמוהו יש את הפוטנציאל ליצירת ההתפתחויות העתידיות בתרבות העברית שכרגע עתידה נראה כנמצא בסימן שאלה יותר מאשר אי פעם בעבר. 

אתר "האייל הקורא " 
מאמר הפתיחה של האייל

מאמר לרגל מלאת חודש לאייל 
מאמר לרגל מלאת חצי שנה לאייל 
מאמר לרגל מלאת שנה לאייל

מאמר לרגל מלאת שנתיים לאייל
מאמר לרגל מלאת שלוש שנים לאייל
אתר "ארץ הצבי" 
אתר "קולמוסנט "
אתרי תוכן באינטרנט