מלכת הרומנים הרומנטיים:על מיכל שלו

הסופרת מיכל שלו

הופיע באתר קולמוסנט

מדי יום צופות אלפי נשים מבוגרות וצעירות וגם ילדות באדיקות דתית ממש ב "אופרות סבון " על חייהן ואהבותיהן של בחורות צעירות עניות ומסכנות ( או צעירות ועשירות ומסכנות ) שמוצאות את עצמם פעם אחרי פעם במצוקה, סיפורה של אישה פשוטה יפה וטובה שנופלת לידי זדים כלשהם , אם חורגת מרשעת , מתחרה סקסית ומרושעת , קרובי משפחה חמדניים , גנגסטרים נבזים וכו' שעושים בה ככל העולה על רוחם לאורך הסדרה שיכולה להיות ארוכה מאוד (מאות פרקים אם המדובר בסדרה דרום אמריקנית , עשרות שנים אם המדובר בסדרה צפון אמריקנית ) עד לסוף הטוב והבלתי נמנע נפילה בזרועותיו השריריות של גבר כלשהו שזוכה בה לבסוף לאור השמש השוקעת . ועד היום הסיפורת הרומנטית שעליה מתבססות סדרות אלה היא הז'אנר הספרותי הפופולארי ביותר בעולם ובראש ובראשונה על נשים . וכידוע רוב הקוראים כיום הן קוראות.

לספרי ז'אנר זה יש כללים מוגדרים ביותר שאין לסטות מהם: הם עוסקים בנושא האהבה בין גבר ואישה צעירים ויפים ומתארים התפתחות של יחסים רומנטיים בין בני זוג. לעלילתם יש מבנה מוגדר –קונפליקט בין הגיבור לגיבורה ותחרות בין הגיבורה לאישה אחרת כמו גם הצורך לבחור בין גברים , וסוף טוב המגיע לאחר מכשולים ומאבקים קשים ואסונות . סוף טוב שמשמעותו הבנה עצמית ולגבי האהוב , גילוי אהבה הדדי ונישואין.
עלי להתוודות : כאשר אני נתקל בקטע רומנטי בספר תגובתי מקבילה במקצת לזאת של הנאצי שאמר שבכל פעם שהוא שומע את המילה "תרבות" ידו נשלחת אוטומטית לאקדחו.
במקרה שלי עיני מתחילות אוטומטית להיעצם. אבל יש להודות שז'אנר זה הוא פופולארי מאוד גם בישראל ומזה שנים רבות ומשום כך ראוי לבדיקה.
מקור ה"נוסחה" של הסיפורת הרומנטית הוא עוד במאות ה-18 ה-19 באנגליה ובעיקר ביצירות של סופרות ידועות כמו ג'ין אוסטין ושרלוט ברונטה. בארה"ב ובאנגליה יש הוצאות ספרים גדולות שמוקדשות רק להוצאת ספרים בז'אנר זה , הוצאות כמו "מילס ובון" באנגליה ו"הרלקין" בארה"ב ובקנדה והן מוציאות אלפי כותרים בשנה במגוון של תתי ז'אנרים, יש למשל ספרות רומנטית על רקע בתי חולים וספרות רומנטית "גוטית " המתרחשת בטירות של אצילים במקומות נידחים . יש ספרות רומנטית מתרחשת בתקופות היסטוריות שונות ובעיקר בראשית המאה ה-19 באנגליה תקופה שמשום מה היא פופולארית במיוחד, אולי גם משום שזוהי תקופתן של אחת ממייסדות הז'אנר ג'ין אוסטין . יש גם ספרות רומנטית ארוטית וספרות רומנטית ארוטית קשה יש אפילו יש ספרות רומנטית מדעית בדיונית!
בישראל הוצאות ספרים כמו "מ. מזרחי " ו"רמדור " הוציאו לאור מאות כותרים בז'אנר זה שתורגמו מאנגלית וגם מגרמנית ( במקרה של "רמדור"). בעברית הופיעו סדרות של רומנים מצולמים "סינרומנים " שתורגמו מאיטלקית . וכידוע כיום פופולאריות מאוד בטלוויזיה סדרות רומנטיות שמוצאן בארגנטינה ובשפה הספרדית .

ויותר ויותר ניתן למצוא דוגמאות של ספרות רומנטית גם בספרות העברית המקורית . ניתן למצוא אלמנטים של הז'אנר בספרים של כותבות פופולאריות כמו עירית לינור.ובניגוד לעבר הן אינן מתביישות בכך.

מיכל שלו

אחת הכותבות הפופולאריות ביותר כיום בתחום זה של הספרות הרומנטית היא מיכל שלו, והיא מעניינת אולי יותר מאחרים בגלל מה שאפשר ללמוד מספריה לגבי נושאים שאינם קשורים לרומנטיקה דווקא.
שני ספריה האחרונים של שלו היו בין רבי המכר הגדולים ביותר של הספרות היפה , אם כי הם זכו לזלזול הביקורת , מבקרי ספרים נחשבים הצהירו בגאווה שהם אינם טורחים לקרוא אותה כלל . ואין פלא בכך שכן הז'אנר הרומנטי אינו נחשב כחלק מ"הספרות הקאנונית " הנחשבת .
הגיבורים של שלו הם אלה הסטנדרטים לז'אנר זה. אלה הן אינם גברים בוגדניים ונשים מתוסכלות ומרירות שחשות שחייהן עברו עליהם ללא טעם כמקובל בספרים הנחשבים כיום בספרות "הנשים" של הסופרות המקובלות כמו למשל אצל שולמית גלבוע . אלו הם גברים ונשים יפים , חזקים , אמיצי לב ורומנטיים. כפי שכולנו היינו רוצים להיות ואנחנו לא במציאות .גיבוריה הם האנתיטזה לדמויות המקובלות בספרות כיום שכמו בחיים מתייחסים לכל העניין הרומנטי בציניות ובזלזול.
אבל יש לדייק , ספריה האחרונים של שלו אינם ספרים רומנטיים "רגילים" הם שייכים לתת ז'אנר ספציפי ז'אנר הספרות הרומנטית ההיסטורית . ז'אנר שהוא פופולארי מאוד בארה"ב ובאנגליה אבל דורש מהסופר מאמץ תחקירני גדול מאוד ,הרבה יותר מרומן רומנטי "רגיל".
מיכל שלו היא במקצועה עורכת דין המקצוע הלא רומנטי ביותר שאפשר להעלות על הדעת ( לצד הנהלת חשבונות ) שהחליטה לנסות את כוחה בכתיבה.
היא פרסמה כחמישה- שבעה סיפורים רומנטיים בשבועון הנשים "לאישה" בשנים 1994-1995 , לכאורה סיפורים מאין אלה שפרסמו באותו המגזין בעבר הסופרים יגאל מוסינזון וצבי לידסקי . למעשה היו אלה סיפורים רומנטיים טהורים בניגוד לסיפורים הציניים סקסיים בעלי סוף מפתיע שכתבו אותם סופרים גברים ,סיפורים כמו " מקסם שווא : סיפור רומנטי (תל אביב : לאשה, 2000) " ואחרים. כמה מהם הופיעו בשני ספרונים מיוחדים שהמגזין פירסם בחג כמוסף חינם .
שלו פרצה אל הסצינה הספרותית עם שלושה ספרים שונים ב-1996.

ספריה הראשונים של מיכל שלו היו רומנים רומנטיים "קייט " ( 1996) ו"ניקול " ( 1996) שאותם פירסמה שלו תחת שם בדוי "אליזבת סאנדס" .

הם נכתבו בעצת אימה שסיפרה לה על פופולאריות של רומנים רומנטיים בארה"ב והיציעה לתרגם אותם לאנגלית על מנת שיתפרסמו באחת ההוצאות הידועות בחו"ל לתחום זה כמו "מילס אנד בון ". שלו היא אחת הסופרות הישראליות הבודדות שפירסמו ספרים בעברית תחת שם זר . תופעה שהייתה נפוצה בישראל מאוד בשנות השישים והשבעים בניסיון לתת לספרים ניחוח "אקזוטי ",אך מאז כמעט שנעלמה.

הספרים היו רומנים רומנטיים שגרתיים לגמרי שנכתבו במפורש לכללים של השוק הזר ( אם כי הופיעו לבסוף רק בעברית בהוצאת "אלפא ") . ניקול היא נערת חוף אוסטרלית שמתאהבת בבמאי שרמאנטי ומגלה שכוכבנית המונית מעברו מאיימת להרוס את הרומן בינהם אך הסוף הוא טוב . וקייט הוא חוקרת ספרות אנגליה יפהפיה שעוסקת בחקר כתב יד שהתגלה של אם הז'אנר ג'ין אוסטין שדוגמנית שיכורה היסטרית מעברו של אהובה, לורד יהיר , מאיימת להרוס את הקשר בינהם, ואגב כך נאבקת גם באסיר נמלט שמאיים על אהובה ועל חייה שלה בגורל מר ממות . אך אפשר להירגע הסוף הוא טוב. שום דבר יוצא דופן כאן , אם כי "קייט " המעניין בין השניים תואר על הכריכה כעיבוד מודרני לספר של ג'ין אוסטין שהיא אחד מנושאיו.

רומנטיקה היסטורית

אך ספרה הרביעי ( השני תחת שמה ) "שבועת רחל ( 1997 ) כבר היה רב מכר גדול בהרבה והוא נמכר בלפחות 90 אלף עותקים . והוא שונה מאוד באופיו מהספרים הקודמים. היה זה ספר שרק חלקו רומן מודרני וחלקו האחר הוא רומן אהבה היסטורי . "שבועת רחל " הפך לספר רב מכר עם הוצאתו לאור הן בגלל הסיפור הרומנטי המרתק והן בגלל התמונה הפנורמית הנוסטלגית שהוא נתן של ארץ ישראל בשנות העשרים והשלושים מה שהופך אותו להרבה יותר מ"סתם עוד" רומן רומנטי. סביר להניח שהוא היה זוכה להצלחה פחותה בהרבה אם היה מתמקד רק בסיפור המודרני שהוא מעניין הרבה פחות . מיכל שלו הפכה כתוצאה מספר זה לסופרת ידועה של רבי מכר.

אמנם גם "שבועת רחל " גם הוא ספר השייך לתחום ה"ז'אנר הרומן הרומנטי " אלא שב"שבועת רחל " המבנה הזה הוא מורכב הרבה יותר מהרגיל בז'אנר זה. וכך שלו מכחישה היום כל קשר לז'אנר הרומנטי לדבריה יש בספריה כיום היסטוריה ופמיניזם .ויש משהו בדבריה כיום היא כותבת בתת ז'אנר ספציפי מאוד "הרומן הרומנטי ההיסטורי " שהוא דבר שונה למדי מהרומן הרומנטי "הרגיל".רבים מספרים אלה מופיעים באופן קבוע ברשימת רבי המכר בחו"ל . הם לרוב עבי כרס ונכתבים לאחר מחקר היסטורי מדוקדק של תקופה מסוימת . אבל הנוסחה שלהם אם כי הוא רחבה בהרבה מזאת של הרומן הרומנטי הרגיל אינה שונה באופן מהותי . וכל גם בספריה של שלו . אם כי יש בספריה אירועים היסטוריים חשובים הם תמיד משניים ליחסים הבין אישיים . שלו זכתה כרגיל בביקורות קשות על הסטריאוטיפיות בכתיבתה אבל מצד שני פה ושם שיבחו אותה בלשון רפה על התחקיר שביצעה עבור הספר.. בבירור ספר זה כבר נראה כקפיצה כלפי מעלה מספריה הקודמים.
לעניות דעתי יש בספר זה כמה אלמנטים מעניינים מאוד ולכן אתאר אותו כאן בפירוט:
בספר יש שני סיפורים מקבילים לכאורה המתרחשים בתקופות שונות , הסיפור האחד מתרחש בימינו ועוסק במאבקיה הרומנטיים של צעירה מודרנית , עורכת דין בת שלושים בשם הדס שעליה לבחור בין שני גברים שונים מאוד זה מזה . הסיפור השני מתרחש בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת הוא סיפורה של סבתה של הגיבורה , רחל. שמסופר במקביל לאירועי חייה של הדס הנכדה ומתאר את אהבתה הרומנטית הנצחית לאהוב ליבה אהבה שמסתיימת לבסוף בכישלון שכן השניים נאלצים להיפרד.
הסיפורים המקבילים לכאורה הם שונים מאוד גם בגלל האופי השונה מאוד של התקופות.
הדס היא משפטנית צעירה מתמחה אצל שופטת שמנהלת רומן מאוד מתאים ו"הגיוני" עם מין המתקבל על הדעת אך נטול כל להט וחסר יחוד עם אחד מעורכי הדין המבוקשים ביותר בעיר ( שלאמיתו של דבר מעוניין בה רק כדי שיוכל לקבל לידיו את פסק הדין של משפט שבו היא מעורבת ). הדס אינה מרגישה באמת שהמאהב הנוכחי הוא האהבה האמיתית של חייה. בשלב מסוים היא פוגשת את אחיו הצעיר של הרומן שלה שכמוה הוא חובב גלישה וצלילה וים אבל הוא "לא רציני " , לא מסודר בחיים כנדרש , הוא הרפתקן וקל דעת עם נשים ואהבה . אבל דווקא הוא זה שאליו היא נמשכת באמת ודווקא אצלו היא "רואה כוכבים". הסביבה מזהירה את הדס מפני התאהבות קלת דעת זאת . השופטת סולטנה מזהירה אותה "אני במקומך ..הייתי פותחת את העיניים ומחפשת בחור טוב להתחתן איתו". מבחינת הסביבה לבחור בבחור קל דעת כזה שאין לדעת מה יהיה עתידו הכלכלי היא בחירה שגויה לחלוטין. כמובן שלאורך הרומן יש את המאפיינים הקלאסיים של הרומאן הרומנטי כאשר יש אי הבנה בין הדס ואהובה האמיתי שחר שבו היא חושדת ש"אינו רציני " כלפיה והוא רואה בה לא יותר מהרפתקה חולפת אי הבנה שמתחזקת כתוצאה מקטעי שיחה חולפת שאותם הדס שומעת בעניין ואינה מבינה אותם כהלכה.
וכך לאורך הספר הדס מוצאת את עצמה מבולבלת ומחסרת ביטחון לגבי ריגשותיה ולגבי השאלה הקשה : במי לבחור ?" שאלה שמגיעה לבסוף לפתרונה הטוב בסוף הספר.
אבל הסיפור המודרני אינו כלל צירו המרכזי של הספר או החלק המעניין ביותר שבו . הציר האמיתי של הספר הוא סיפורה של סבתה בת ה-88 של הדס רחל שאותו היא מספרת לנכדתה והוא שונה מאוד מכל מה שעובר על הדס, הוא משפיע על הנכדה ועל חייה ואף מביא לשינוי ( חיובי ) בהם.
סיפורה של הסבתא רחל ( והשם אינו מקרי כלל , הוא לקוח מהסיפור התנכי על יעקב אבינו ואישתו רחל ) הוא סיפור שמתחיל בעיר הרוסית פינסק ששם אחותה של רחל , לאה ,( כשם אחותה התנכית של רחל שהתחרתה עימה על ליבו של יעקב ) שירכה את דרכיה ,היא התאהבה בקצין גרמני בתקופת מלחמת העולם הראשונה והרסה בכך את חייה ובדרך היצליחה להרוס עוד כמה חיים בתוספת . לאה הנ"ל מתאהבת גם במי שיהיה אהובה של אחותה רחל ויולדת לו ובכך מביאה לצורך בניתוק בינהם , כעבור שנים .
רומן האהבה הגדול של הסבתא רחל מתרחש על רקע עלייתה לארץ ישראל בשנות העשרים והתמודדותה האמיצה עם קשיי החיים שם בתקופה זאת תקופת המנדט . שם היא נאלצת בין השאר לעבוד כמשרתת אצל משפחה קטנונית ושמרנית שזורקת אותה מהבית כאשר הם חושדים בה ב"ניאוף " ( ללא תשלום כמובן ). בארץ ישראל פוגשת רחל את האהוב הנצחי של חייה שהוא בן למשפחה מעורבת , יהודית –נוצרית ( אביו הוא ממוצא אצילים נוצריים באירופה , אבל מכיוון שהאם יהודיה אין ספק בכשרותו ) . האהוב הוא כמובן יפה תואר וגם די עשיר ומצליח בעסקים. עד כאן סטנדרטי. אבל בנוסף באופן מפתיע ובהחלט בשונה מאוד מהמצליחנים השונים של זמננו שמתוארים בסיפור המודרני הוא מתעניין בספרות ובתיאטרון. במהלך חייו הוא פגש במשוררת רחל בלובשטיין הלא היא "רחל " הידועה , שמופיעה כדמות משנה בעלילה על מנת לתת לה "צבע " אותנטי נוסף.
וכך אותו אהוב אצילי (תרתי משמע ) פוגש ברחל שלנו והשניים מתאהבים אהבה הגדולה מהחיים ,אהבה שלא תשכח לעולם מלאה במשפטים כמו " נדונתי לאהוב אותך עד סוף ימי … לא ידעתי עד כמה עמוקה אהבתי אליך עד שהרחקת עצמך ממני …. אוהב אותך כמו כוכבים ,כמו כוכבים שאין הזמן והעצב יכולים לגעת בהם ". ועוד שאר משפטים קלישאיים שהם מאפיינים קבועים בספרי הז'אנר הזה .
השניים נהפכים לזוג ודומה שדבר לא יוכל לפגוע יותר באהבתם למרות מכשולים שונים שהתקופה מציגה בפניהם וכי ה"הפי הנד" המסורתי של הרומן הרומנטי שבו הזוג מתגבר לבסוף על אי ההבנות והמתחרים הולך לבסוף יחד ביד אל השקיעה יהיה גם הסיום של סיפורה של רחל, ולאהוב זה נשבעת רחל שבועת אהבה שעל שמה נקראה הספר . אבל לא בדיוק. לפתע פתאום מופיעה מניבכי העבר האחות לאה ,ומסתבר שאהובה של רחל אהב גם את אחותה בעברו הרחוק והיא ילדה לו תינוק ( הוא כמובן לא ידע על הקשר המשפחתי בין שתי אהובותיו ) . הסוף הוא בהחלט לא אופייני לרומן רומנטי ממוצע :ממניעים מצפוניים נאצלים נאלצים כעת רחל ואהובה להיפרד ,היא מוותר עליה למען אחותה לאה ונישאת לחברו הטוב , רק על מנת להצטער על כך כעבור עשרים שנה כאשר היא נפגשת שוב בילדיו . אך אז זה כבר מאוחר מדי. והסיום של סיפור אהבתה הוא טראגי.
סוף סיפורה של הדס לעומת זאת הוא טוב יותר. לאחר ששמעה את סיפורה של הסבתא רחל היא מבינה במי מבין שני מחזריה עליה לבחור. אבל דומה שסיפור האהבה שלה חסר את כל הרגשות החזקים והעוצמה שבסיפור של רחל וגם הדמויות מעניינות הרבה פחות ,מכל בחינה . הן אינן "גדולות מהחיים " כמו בסיפור של רחל.
אפשר להסביר זאת גם בכך שסיפורה של רחל הוא בסופו של דבר סיפורה של אישה זקנה שמשחזרת בנוסטלגיה רומנטית את העבר. מצד שני ההווה המעשי שבו אנשים מתעניינים יותר בסקס ובעסקים מאשר ברומנטיקה ובתרבות כמו העבר שאותו מתארת הסבתא מעניין גם הוא פחות מכל בחינה , וייתכן שיש כאן מסר שאליו כיוונה המחברת . הסיפור ההיסטורי גם כתוב טוב הרבה יותר, מאשר הסיפור המודרני, דומה שהשפה המליצית של העבר מתאימה יותר למיכל שלו וכנראה גם לסוגת הרומן רומנטי יותר מאשר השפה המדוברת המלאה בסלנג של ישראל המעשית של שנות התשעים.
ואפשר להסיק מספר רומנטי פשטני לכאורה זה גם כמה מסקנות מעניינות על ההבדלים בין בני הדורות השונים לפחות כפי שרואה אותם שלו.
שלו מראה שיש הבדל הגדול בנכונות לנטילת סיכונים בין בני התקופות השונות . הדס הצעירה המודרנית ומרבית מקורביה הם אנשים שמרניים שמעדיפים להישאר עם הבטוח והמוכר ,עם העורך דין המצליח והעשיר שמחזר אחריה ושהכל יועצים לה לבחור בו במקום באחיו המצליח פחות שאליו היא נמשכת באמת , אך שאיתו צפוי לה רק "עתיד לא בטוח " כפי שחוזרים ומזהירים אותה מקורביה ובני משפחתה. מבחינת המקורבים מה שחשוב הוא לא האושר האישי אלא חיים מסודרים, יציבים ובטוחים , חיים שיש בהם מידה מינימלית עד כמה שרק אפשר של נטילת סיכונים . ודומה שחשש זה לקחת סיכונים בולט בכל עמוד ועמוד של תיאור התקופה המודרנית ,ברומן ,ששם מתוארת חברה שמרנית וזהירה , שאהובה האמיתי של הדס שמסרב לקבל על עצמו את "כללי המשחק המקובלים " של משפחתו העשירה הוא חריג בתוכה והכל מתייחסים אליו כחריג ומזהירים מפניו את הדס.
שונה מאוד מבחינה זאת היא דמותה של הסבתה רחל ולמעשה של רוב הדמויות בסיפורה ובתקופתה. אלה הם אנשים שלוקחים על עצמם את הסיכונים הגדולים ביותר בכל רגע ורגע בחייהם ומוכנים לשנות את חייהם בהינף יד בעבור סיבות רומנטיות שהיו מזעזעות את צאצאיהם המודרניים. הם מוכנים לעזוב את אירופה הנוחה המוכרת להם בשנות העשרים ( וזה לפני תקופת הנאצים כשכבר לא הייתה ברירה בעניין ) עבור ארץ ישראל הרחוקה הקשה והנידחת שם צפויים להם רק חיים קשים ומסוכנים מסיבות של מניעים אידיאולוגיים. הן רחל והן אחותה לאה הן דמויות רומנטיות שמוכנות לאהוב ב"גדול" ויהי מה למרות כל הסיכונים שעומדים בדרך לאהבתן , ולמרות הסבל הטראגי שאהבות אלה מביאות להן, אך הן לוקחות על עצמן את הסיכון מאחר שהמחיר נראה להם כשווה זאת . וכך גם לגבי אהובן המשותף בספר אדם ממשפחה עשירה שמוכן לעזוב את הכל, את כל הנוחיות , את כל העושר וחיי התרבות שאירופה מציעה לו עבור החיים בארץ ישראל ששם הוא רוצה להשתתף ביצירת חברה חדשה ותרבות חדשה, הוא נוטל חלק חשוב בחיי התיאטרון של החברה בארץ ישראל. כלומר הוא לוקח על עצמו סיכון ממדרגה ראשונה שאין זה ברור אם אי פעם הוא יראה מימנו רוח . אבל לו ולדמויות האחרות אין זה איכפת כלל .

וכך בתוך הספר ששייך לז'אנר השמרני מכולם אנחנו מוצאים גם מסרים שאם נרצה נוכל לראות בהם כ"חתרניים " לגבי אופי החברה שלנו .

ספרה השישי "רחמים "( 2005)  גם הוא סאגה משפחתית של שלוש משפחות הקשורות בינהן בקשרים מורכבים לאורך שבע מאות שנים ושלוש יבשות . המתכון של הסאגה המשפחתית אינו משתנה רק מורחב בכל פעם בזמן ובמרחב,ועימו התחקיר של שלו.

וזה בדיוק מה שהקוראים רוצים. מיד עם הופעתו של "רחמים ""  התפרץ גם הוא  לרשימת רבי המכר

שלו הצהירה שהיא אינה רואה את עצמה כמחברת של רומנים רומנטיים "רגילים " ( כפי שהיו שלושת ספריה הראשונים ). ואכן שני ספריה האחרונים הם ז'אנר שונה : אלה הן סאגות היסטוריות שאפשר להשוות אותן לסדרות כמו "פולדארק "של וינסטון גרהם , שהחלק הדומיננטי בהם אינו תיאור אירועים היסטוריים המשפיעים על הדמויות כמו מלחמות השואה ,והגירה של יהודים מיבשת ליבשת , מה שחשוב בהם באמת זה האירועים הרומנטיים והמשפחתיים המלודרמטיים המשפיעים על הדמויות בסגנון מי התחתן עם מי ומי היא הבת של מי. הדמויות הן כולם סטריאוטיפיות כל הגיבורים הם יפים אמיצים ואציליים , כל הגיבורות יפיפיות , נאצלות וכל הרשעים הם מרושעים באמת . הגיבורים סובלים אבל סבל "אצילי" ולא מגוחך ונלעג . וכמובן הם מתייחסים אל עצמם ברצינות מוחלטת , לאירוניה אין מקום בעולמה של מיכל שלו . הסוף יכול להיות "הפי הנד " אבל יכול להיות גם טראגי אבל בסופו של דבר הוא חיובי בצורה זאת או אחרת.

אלה הם רומנים רומנטיים שיש להם ערך מוסף של רקע היסטורי ומיכל שלו היא בהחלט מחברת מיומנת של ספרים מסוג זה , ו"שבועת רחל " ו"מאה חורפים " הן בהחלט דוגמאות סבירות של ספרים כאלה , אם מה שהקורא מחפש הוא בריחה לעבר רומנטי וגדול מהחיים השגרתיים והמאוד לא רומנטיים שמסביב.

מיכל שלו נגד שולמית גלבוע

וכך למשל ברב המכר הגדול שלה "ארבעה גברים ואישה" ( הוצאת "ידיעות אחרונות " , 2000 ) ספר שאפשר להקבילו ל"שבועות רחל" שכן גם הוא עוסק בחייה של אישה שעוסקת בחקר תולדות אירגון ניל"י בראשית המאה העשרים וכך גם הוא עוסק בין השאר בקשר בין הדורות. זאת בליווי כמויות גדולות של תיאורים פרטניים ביותר של סקס ככל הנראה הסיבה העיקרית לכך שהספר נכנס לרשימת רבי המכר כמו ספריה של שלו . אך הסקס בספרה של גלבוע הוא מאוד לא ארוטי ודוחה. מי שקורא את ספרה זה של גלבוע עלול לאבד את העניין בתחום הפעילות המינית לחלוטין לאחר קריאת הקטעים ה"אירוטיים " כביכול בספריה.חייה של הגיבורה שלה עלובים מנוכרים ומשפילים וחסרי כל שמץ שהוא של רומנטיקה אמיתית , דומה כי עדיף היה שלא הייתה נולדת בכלל. מי שמסיים את ספריה של גלבוע יוצא מהקריאה בתחושה קשה ביותר ובוודאי לא מגורה מבחינה מינית .

אחרי שקראתי את ספריהן של גלבוע ושל שלו היגעתי למסקנה שאם אני הייתי נאלץ לבלות שנה או יותר על אי בודד וצריך לבחור ספר לקריאה שם על חיי אישה , אני תמיד אעדיף ספר מהסוג האופטימי של שלו על פני ספר מהסוג הפסימי המדכא והמדכדך של גלבוע למרות שללא ספק שספרה של גלבוע כתוב טוב יותר לעין ערוך. החיים הם מספיק קשים ואני מעדיף ספרים שלפחות בהם מתואר גורל טוב יותר ודמויות שאינן סמרטוטים עלובים של הגורל המר ו/או של גברים נצלניים ומדכאים או  סתם אימפוטנטים . שלו עם כל חולשותיה כסופרת נותנת תחושה לקורא שגם אם סיום חייהן של הדמויות שלה הוא טראגי , הרי חייהם היו ראויים לחיות אותם והם נהנו מהם או סבלו מהם "בגדול ".

קישורים

פרטים על מיכל שלו

מיכל שלו בויקיפדיה

מיכל שלו באתר כינרת

"שבועת רחל " בסימניה   

"מלאכי עליון" בסימניה

 אורי דרומי על "רחמים " 

"עלית קרפ על "ממערב לירח " של מיכל שלו

 פולדארק :סידרה רומנטית היסטורית