הלחש של דפנה שחורי

במאגייה על מנת לנטרל את ההשפעה של הזולת על המכשף לחצות גבולות פיזיים. דפנה שחורי כקוסמת מיומנת מנצלת מימדים או היבטים
שונים של החיים כדי לעקור דמות מקיומה. השורה הראשונה של שיר זה מזכירה את המחשב – שהוא לא רק מכשיר הכרחי בעולם הטכנולוגי
והאמנותי אלא גם סמל ההמשך של "היד העלומה" הרושמת את רחשי הלב (הנחש) ואת המיינד (הגיגים) ואף לאחר מכן המוחקת . היד הזאת היא רחצה ומחקה כל פיסוק וניקוד שבעבר התגלם כאדם יקר. אינני בטוחה אם פעולות אלו באמת מחוללות מוות סופי. הנחש משיל את עורו והנשל כחותמתו הינו מת. הנחש הערמומי שורד בתחפושות מפתיעות.
יהיה מרתק לקרוא איך הוא מופיע בשירים נוספים ובאלו טקסים דפנה מבטלת ומסלקת אותו.
בהצלחה!

מזכיר את יחזקאל נפשי. אבל את זה ניתן לאמר כמעט על כל משורר צעיר.

לא התמונה, לא משיכת מילה לחמש שורות, לא ההתחלה הפרוזאית-שיווקית, ולא חמשת השורות הסופיות "הטעימות" לחך, לא זה – אלא מה ש"מכיש את השם" ומוותר כלל על הגייתו,

הוא הסיכוי הנפלא של הכתיבה בשם יד עלומה!

מקפיא בעדינות אך ביסודיות.