web analytics
קטגוריות
ספרות פופולארית

דיוקן המשורר כרדיקל מזדקן : על יצחק לאור-יהודה ויזן

סקירה ביקורתית על המשורר והמבקר יצחק לאור.

 

 

יצחק לאור הוא היום אחד האנשים הבולטים והמשפיעים  בעולם הספרות הישראלי ולו רק בגלל שהוא נמצא בכל מקום כל הזמן . יש לו מאמר  שבועי גדול  במוסף המשפיע ביותר של הספרות העברית "מוסף הארץ"  פריבילגיה שאין לאף מבקר ספרותי אחר 

הוא  גם  עורך כתב עת ספרותי  קבוע את "מטעם" .

יש קבוצה ספרותית שלמה קבוצת כתב העת "דקה" הרואה את עצמה כ"ילדיו".

  מצד שני הוא רואה את עצמו כנציג השמאל הרדיקלי העויין לממסד ונרדף בידי הממסד וקורבן עלוב ומסכן של הממסד.

 אבל  אולי לזעמו ( ?) הממסד המרושע  הזה מתעקש   משום מה  בניגוד לציפיות לחבק אותו.

 עובדה  הקורבן הזה של הממסד זכה פעמיים בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.

ולאחרונה הוא זכה בפרס עמיחי ,והדרך לפרסים  ספרותיים נוספים   ולבסוף לפרס ישראל   נראית סלולה.

המבקר יהודה ויזן תוהה כאן על ערך שירתו של לאור שעליה זכה בחיבוקים כה רבים מהממסד.

דיוקן המשורר כ"רדיקל" מזקין

 על 'יעמוד בני' מאת יצחק לאור,100 עמ' הוצאת 'הקיבוץ המאוחד'
2008
מאת יהודה ויזן

הביקורת הופיעה ב'עכשיו' עונתון א'. 2008 

שירה, מוטב שתיכתב ב–ד' אמות המשורר, במעבדה סטרילית ככל–האפשר. כל ניסיון אחר של סימביוזה עם ההוויה המדיאלית, עם כלכלת השוק וגרוע מכך, עם ציפיות הקורא – נידון מראש לכישלון.
ספרו האחרון של יצחק לאור 'יעמוד בני' הינו ההוכחה הניצחת לנכונותה של טענה זאת, שכן, שירתו הפוליטית–פלקאטית משהו, אינה אלא צל חיוור של אדם מרתק כלאור, אשר נרמס תחת
גחמותיו "הרדיקליות" שלו עצמו.
הספר עצמו, הנמתח על פני כמאה עמודים, הינו ספרו השמונה–עשר של המשורר, בלא ספק, כברת
דרך מרשימה בהחלט. אולם, באין הקורא התמים מעודכן בפרטי הביוגרפיה של מר לאור, עשוי הוא
לטעות כי אפשר ומדובר בספר ביכורים, מעין שיעור פסנתר, בו נגינת התלמיד מתחקה באופן עלוב למדי אחר נגינת המורה – "

יעמד (יעמוד) בני

הנערה היפה שאהבתי הייתה /
זאבה מיוחמת, ואישה חכמה, עדינה / כמו מלאך. בימים
שברה את ליבי / בלילות מצצה את הפצע בפה / מבורך
ומלוכלך". (
עמ' 82 – "מלאך)

 

שיר זה, כמו רבים אחרים ב"יעמוד בני" יונק ישירות מדדיו העייפים של חנוך לוין  (עליו כידוע, כתב לאור דיסרטציה לתואר שלישי) .

על כן דומה כי לאור מבקש לגלם את דמותו של המוקיון הלויני או השיקספירי אם תרצו, מעין דמות שנונה וחדה, אשר מנקודת מבטה נשקפת האמת הפשוטה. אכן, הפשטות המפתיעה בספר זה עשויה להביא את הקורא לכדי מבוכה מהולה בחמלה, שכן הגבול בין הבנאלי לפשוט דק כרובד האיכויות הפואטיות המובאות בשיריו של לאור, מה גם שנקודת מבטו אינה מסוגלת להתעלות מעל להבליו השגרתיים.
"אני גבר, את אישה / אני נושר כמו פרפר / את כבדה
כמו פר / רתום למחרשה
"( עמ' 35 – "בעצב תלדי")

. גם בשורות הללו קולו של לוין מהדהד – ולא במסתרים, אולם בניגוד לשנינותו של לוין, שירתו של לאור חבוטה ועייפה, ודימויו שחוקים החל ב–"עדינה כמו מלאך" בשיר "מלאך" וכלה ב–"נושר כמו פרפר" ב"בעצב תלדי",
כך או כך נדמה כי שירתו של לאור אכן בעצב נולדה, משוללת כל חדוות כתיבה, כל התעלות שהיא – וגם כאשר זאת מנסה להגיח אל פני הקרקע, פניה פני לוין, פני ויזלטיר או בניסיונות (צורניים וריתמיים)  כושלים אף יותר – פני אבידן.
"אילו היה לי זין גדול כמו המוביל הארצי / הייתי משתין על הצבא, מציף אותו
בנוזלי / הצהבהב בדיוק ברגע בו אוחזת בכם תזזית / הירי…. אילו היה לי חור
תחת גדול כמו לוע הוזוב / הייתי מפליץ על הצבא / מחריש את אוזניכם עד שלא
הייתם שומעים חצי פקודת מבצע / בנוד אחד מפנה את שריונכם נגד מטכ"לכם".
(עמ' 59 – "נאום קבלת פרס ישראל לשירה")
"הברקה" זאת היא רק אחת מבין רבות השזורות בספרו של לאור, אולם אל יטעה הקורא ולו לרגע קט, את האשמה אין להטיח בלאור עצמו, כי אם בתדמיתו הציבורית אשר מתוקפה מחויב הוא להכביר בהבלים מעין אלו – וזאת, חרף היותם נעדרים כל אלמנט אומנותי. כתיבתו הפוליטית של לאור ב"יעמוד בני" ממצבת אותו בשורה עגומה של כותבים מזקינים אשר אבד עליהם הכלח, עימו גם אהרון שבתאי, ויזלטיר, רביקוביץ' וככל הנראה  גם נתן זך.

שירתו של לאור קצרת ימים; שירים על מלחמת לבנון, על אולמרט, על האלוף אדם, על המודיעין וכוחות הביטחון. כתיבתו ניזונה מן התקשורת, מן האופנה שירתו, זמנה קצוב כקולקציית אביב בחנויות הקניון, ככותרות העיתונים. דומה כי הגיגיו הקדחתניים אודות הכיבוש כילו כל חלקה טובה בשירתו המוקדמת, הקיומית, שירת הגוף והנוף, שורות יפות כמו –

"אני רוצה לכתוב שירים לקוראים בלי הורים… מי שיש לו הורים
נחרד לפעמים ממחשבה, אפילו מהזיה, אפילו באמצע הרחוב בדרך לקפה".

( כוונה" מתוך: 'לילה במלון זר', הקיבוץ המאוחד, 1992 ).

שורות כאלו לא יכתוב עוד.
אכן, כשם שהכיבוש שחק ביכולותיו של הצבא הישראלי, כך שחק הוא גם בכתיבתו של לאור, מותיר אותו עייף ושבע, מלאה את הקורא בלאותו שלו, בזעמו המעושה.
כתיבתו היהירה של לאור, המבקש לשים עצמו למלך על ליצי השמאל אפופת זרות ותרבותיות מאולצת אורפיאוס ושות', נעדרת אחידות וגיבוש, מפגישה בין שפת רחוב זולה ופורנוגרפיה טקסטואלית לבין מליצה וצדקנות בלה ומשתעשעת בצורניות תמוהה, כל זאת בחוסר חן משווע.

ספרו האחרון של יצחק לאור הינו צעד נוסף בדרכו לבסס עצמו כקאנון העברי, צעד אשר לטעמי, משול למעידה נוספת  בדרכו  הסלולה של יצחק לאור  אל תהום הנשיה.

ראו גם

יצחק לאור בויקיפדיה

יצחק לאור בלקסיקון הספרות העברית

הקריאה הסלקטיבית של יצחק לאור :יוסי גורביץ על יצחק לאור

כשמבקר אינו מסתדר עם ההיסטוריה :אילנה גומל עונה ליצחק לאור

יצחק לאור ,לורד ביירון ,הערפדים והדיכוי המטריארכלי 

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

33 תגובות על “דיוקן המשורר כרדיקל מזדקן : על יצחק לאור-יהודה ויזן”

הסבר נמק ופרט.
כדי שנדע שאכן אתה מבין בענייני ביקורת לא פחות מאשר יהודה ויזן ולא סתם מקשקש על דברים שבהם אינך מבין .

"שירה, מוטב שתיכתב ב–ד' אמות המשורר"
למה?
מי החליט?
החנאנה ויזן החליט?

שירה פוליטית שריתקה אנשים והוסיפה אש של מרד במשך מאות שנים לא מספיק טובה עבור הילד הצפונבוני המפונק?

אני טוען שויזן צריך חברה, עדיף מבוגרת עם ארון שלם של בקבוקי וודקה ומטקסה, אחת כזו תוציא לו את כל השטויות מהראש והילד סוף סוף יבין מה זה לא להיות בתול.

בשמחה. אז ככה:

הילד טוען לקשר בין לאור ללוין ובין לאור לאבידן, שתי טענות שכל אחת מהן יכולה לפרנס ספר עיון וחצי. אלא שיוד'לה אינו טורח להביא לא ציטוט מאבידן ולא ציטוט מלוין (כנראה לא קרא לא את זה ולא את זה).

אח"כ מציב הילד את לאור בשורה אחת עם שבתאי, ויזלטיר, רביקוביץ' ונתן זך. מה הקשר? הקשר הוא "כותבים מזקינים אשר אבד עליהם הכלח". נו, מעמיק ומאיר-עיניים, במיוחד לאור כך שרביקוביץ' טמונה וקבורה זה מספר שנים.

ולבסוף, טוען כותב המאמר טענה שלישית, שהיא השחיקה בשירתו של לאור. מה טיב השחיקה? מתי ומדוע היא ארעה? ליהוד'לה הפתרונים: "אכן, כשם שהכיבוש שחק ביכולותיו של הצבא הישראלי, כך שחק הוא גם בכתיבתו של לאור."

ילד דביל

אי אפשר לראות בכך התיחסות רצינית לטענותיו של ויזן .
מה גם שאינך מסוגל מלהימנע מניבולי פה .
נסה שוב והפעם ללא התקפות אישיות על המחבר אלא לגופו של עניין.

"הנערה היפה שאהבתי הייתה
זאבה מיוחמת, ואישה חכמה, עדינה
כמו מלאך. בימים
שברה את ליבי
בלילות מצצה את הפצע בפה
מבורך ומלוכלך".
(עמ' 82 – "מלאך)

בעיני השיר נהדר, יש בו מורכבות, הוא כלל לא דומה לשירים של חנוך לוין, שכבודם במקומם מונח.
אני חושבת שהמרגיז בכתבה הוא בעיקר האמירות הנחרצות של ויזן, הקביעה שלו שלאור אדם שאין לו מה לומר יותר וכן הלאה.
אינני מוצאת בכך טעם.
ולכן הוא גם מקבל ביקורות שכותבות עליו ילד דביל, משום שהוא עצמו כאילו אומר בביקורת שלו – זקן דביל.

אלי, מחכים לכתבותיך היפות והמחכימות.
שנה טובה.

הכל פוליטיקה מלוכלכת וניבולי פה, כל השאר לא שירה, אנא מכם!

קיראו והפנימו בקצרה:
לחנוך לוין היה סגנון, לויזלטיר חצי סגנון, לנתן זך סגנון שלם ומגובש אפילו מדיי, ולרביקוביץ הסגנון הכמעט מושלם. להשוות אותם ללאור? ? ?

שטות מוחלטת.

זה ממש הבל הבלים כל הלעיל.
זה שאחד ויזן כתב משהו לא אומר שאתה צריך להיות חסר שיפוט ולפרסם את זה.
יצחק לאור הוא משורר גדול. כל הייחוד שלו הוא בכך שעל אף שעברו השנים (ממתי מותר ככה לבטל אנשים שעברו את גיל שלושים ואפילו לא להחשד בסוג של גזענות גיל? האם ויזן מנסה לטעון כמו חברת אופנה שהעולם שייך לצעירים? כמה בזוי ואף מטופש לטעון כך. בייחוד שנדמה שגילו הצעיר לא עושה עמו חסד) נדמה שהליבידו לו לא נשחק. אולי אתה ומר ויזן לא יכולים להבין את זה, כי עושה רושם שבליבידו אתם לא חזקים.
זה לא ניבולי פה. אני אומרת את זה בחמלה גדולה. טוב אולי היא לא גדולה חמלתי עליכם. חמלה בינונית.

מביא עדויות שונות מיצירתו של לאור לביסוס דבריו.
ואגב הוא לא טורח להסתתר מאחורי איזה כינוי
אנונימי
לעומת זאת כל המגינים של לאור משום מה מעדיפים להופיע כאן שלא בשמם המלא .
מעניין למה ?
אני מציע לכל האנונימים הנ"ל טתביאו עדויות שוןנות שונות מיצירתו המאוחרת של לאור לביסוס דבריכם .
כך התשובות שלכן תראנה יותר משכנעות .

מה זה פה בית משפט?
תביא אתה עדויות.
ומה זה עדויות לפי דעתך?
העובדה שויזן כותב ששורות כמו "אני גבר, את אישה / אני נושר כמו פרפר / את כבדה
כמו פר / רתום למחרשה" הן דוגמא להבליו השגרתיים של לאור, הופכת את הדברים ל"עדות"?
אני חושבת שהשורות האלה גאוניות. זאת העדות שלי. מילה שלי מול מילה של ויזן. אוקיי? מה אתה חושב שאתה מתעסק פה בנוסחאות מתימטיות? כל הטרמינולוגיה שלך מעידה על מידת ההבנה המועטה שלך.
ודבר נוסף ומרגיז תמיד. העניין של האנונימיות. אתה פאקן כותב בלוג באינטרנט שמבוססת כולה על רעיון האנונימיות המשחרר. העובדה שכאן קוראים לי "מ" לא הופכת את דברי לפחות תקפים מהעובדה שלך קוראים "אלי אשד", מבחינתי זה כינוי. ושם החיבה שלך כפי ששמתי לב הוא 666. ומה זה אומר? אז שם החיבה שבחרתי לעצמי הוא "מ". לפחות הוא נייטרלי, בלי משמעותיות שטניות. אני לא לאור, אם לזה אתה מרמז, ואני גם לא מתלמידותיו, חברותיו, או משפחתו.
אבל אני לא חייבת להוכיח את זה כמו שיהודה ויזן לא חייב להוכיח שאין לו אג'נדה סמויה ושהוא לא שליח של מישהו שלאור הוא אויבו.
בימינו איש לא חייב להוכיח כלום. אז אל תבלבל את המוח עם האנונימיות. זה כשאין מה להגיד אומרים.

אני לא חושב שכל הביקורת היא אך ורק גידופים,
ויזן דווקא מציין את שירתו המוקדמת של לאור כחזקה.
הוא אף מכנה אותו "אדם מרתק" . ובאשר לכיבוש, נו באמת – נמאס לשמוע את לאור מזמר אודות הכיבוש – על היום כיבוש כיבוש כיבוש! די"….

ובאשר לאיזכור של לאור לצד רביקוביץ, זך,שבתאי ויזלטיר וכל היתר – הרי שברור שההיתיחסות היא מן הסתם לשירתם הפוליטית שנכתבה בשנותיהם המאוחרות יותר – בהקשר זה אולי אפשר חציין גם את אבידן, בספרו על מלחמת המפרץ.

בשירה פוליטית ( כן כן
אם זה תלוי בי אני מעדיף לקרוא עוד שיר פוליטי חזק וטוב ומרגיז על עוד שיר על פרידה של גבר מאישה .
אני באופן אישי מחבב את השירים שכתב אבידן בספרו "המפרץ האחרון " על סאדאם חוסיין למרות שהקונצנזוס הוא שהם היו המירע של שירתו.
השאלה הגדולה היא עם שיר פולייטי יכול לעורר עניין
גם נניח 20 שנה לאחר כתיבתו שלושים שנה ארבעים שנה .
רוב השירים לא מצליחים בכך .
אם כי פה ושם כמה מפזמוני הטור השביעי של אלתרמן מצליחים .
אז מה המבחן לשרידתו של שיר פוליטי ?
או של שיר בכלל
כנראה התשובה והמבחן נמצא בתשובה שנתן החוקר בחטין במאמר שמופיע בהגיליון החדש של "עכשיו "
""אם מצמצמים את חשיבותה של יצירה כלשהיא למשל לתפקידה במאבק כנגד משטר הצמיתות ברוסיה הרי שיצירה כזת אמורה לאבד כליל את חשיבותה מרגע שהצמיתות ומשקעיה חלפו מן העולם .,ואילו בפועל היצירה מגדילה לא פעם את חשיבותה ,כלומר נכנסת לתוךל הזמן הגדול . אך היצירה לא יכולה לחיות במאות השנים שלאחריה אם היא לא ספחה לתוכה בדרך כלשהיא את המאות השונות שקדמו לה ,אלמלא הייתה ממשיכה את
העבר בזמנה והייתה קשורה איתו קשר מהותי ,לא הייתה היצירה יכולה לחיות גם בעתידה ,כל מה ששיך להווה בלבד מת עם ההווה"
הנה ההגדרה של מה שיכול לשרוד .
הגדרה שמוכרת היטב גם לויזן שפירסם את המאמר בגיליון "עכשיו".
האם משהו מיצירתו הפוליטית של לאור עונה על ההגדרה הזאת ?נדע בעוד עשרות ומאות שנים .
כרגע זה לא נראה ככה.
.

לטעמו של המבקר יהודה ויזן המתבסס על הכרות עם יצירתו של לאור ויצירות מוקדמות שהוכיחו את עצמן של משוררים אחרים שטעמן נשמר עם הזמן ,שירתו הנוכחית של לאור נראית כחסרת כל ערך ,חמשירים פוליטיים שנועדו לעורר זעם .ותו לא .
דהיינו הוא מרגיש שהוא קיים בגלל שהוא מרגיז.
וגם לכך יש חשיבות יש צורך דחוף תמיד באנשים שמערערים על הסטטוס קוו נגד כל העופרים והרני רהבים למינהם .
הצרה היא בעוד כמה שנים אם ישתנה המצב הפוליטי איש לא יבין על מה המדובר בהן. ורק מי שמומחה בהיסטוריה יוכל למצוא בהן איזו שהיא הנאה בגלל הכרותו עם המצב המתואר.

טענות יפות, אבל לא רלוונטיות. גם זך ורביקוביץ' כתבו שירים על סברה ושתילה למשל, שהיום אפשר לטעון שאף אחד לא יבין את ההקשר שלהם. וגם לאלתרמן (שהיה משורר פוליטי) היו טורים תלויי מקום וזמן שהיום מה שנשאר מהם הוא חריזה מוצלחת.

בקצרה, אם הטיעון של ויזן הוא שלאור "פוליטי מדי" שיחפש טיעונים טובים יותר. מה גם שרוב טענותיו בטקסט המובא כאן לא מנומקות כלל.

טענותיו מנומקות מספיק עבור מאמר ביקורת באורך בינוני
נכון שהן אינן מנומקות מספיק עבור מאמר ארוך בכתב עת אקדמאי .
אבל הוא הראה את הנקודה כאשר השווה בין השירה המוקדמת של לאור ושירתו המאוחרת.
ולגבי מה שאת הערת לגבי זך ורביקוביץ' צדקת והשירים האלו אינם ממיטב שירתם אישרת בכך את טענותיו של ויזן .
אני עצמי אגב בהחלט חושב שיש מקום לשירה פוליטית ומחכה לשירים הפוליטיים שיתעלו עם כל הפוליטיות שלהם מעל לזמן ולמקום

שירה פוליטית נכתבת כל הזמן מאז קום המדינה
כל שיר שני הוא שירה פוליטית. ההבדל הוא שהם נכתבו בטעם טוב ובאיכות אחרת, ברוח אמיתית ובמעוף ורק הטובים והראויים נזכרים.

רביקוביץ נהדרת גם בשיריה הפוליטים שלא לדבר על ויזלטיר. הרי ברור לי שטענותיו של ויזן מגיעות מן האגו הפגוע שלו. לאור דחה אותו אין ספור פעמים, גם על גבי כתב העת המטומטם שלו עצמו "כתם". ויזלטיר טען באוזני לא פעם שהוא לא מבין למה הוא החליט להתראיין לשני ילדים דבילים כמו יהודה ועודד…
אלי אתה טוען שהמאמר הזה לא מפותח מדיי אם משווים אותו למאמר אקדמאי .. מה אתה יודע לעזזל על מאמרים אקדמאים?
מה יהודה יודע בכלל על ביקורת ?
על פי מה שהתפרסם כאן לא נראה לי שיש קשר בכלל לביקורת אלא ניסיון לסגור חשבונות אישיים.
מוקד צר לי עלייך יקירי על שכך נראה הסוף של הקריירה הספרותית שלך …
בחיי… כל אחד חייב לדעת מתי הוא צריך להפסיק.

הכתיבה של לאור לא שונה בספר החדש הזה שלו מ"שירתו" הפוליטית, המקורקנת, האטומה, הסתומה , הרעההה והצהובה של צ'יקי דיקי ארד.
יש ביניהם בטח איזה 50 שנה הפרש בגיל, אבל השכל, צורת הכתיבה, אופי יישור השורות וההתלהמות הבוטה והגסה , החמשיריות והמרושעת
דומה כל כך.

מרעיד, מקומם ומעליב, דוחה ונורא לראות את אותם הטיפוסים מופיעים שוב ושוב בהפרשי שנים רבות כל כך, וכמותם יש עוד מאות שאוחזים ואוחזות בעט ובטוחים שהביאו בשורה לעולם.
הרי ידוע לגמרי שללא קשריהם, ללא תכמניות, ללא מניפולציות, והרבה חברים…. הם לא היו משוררים.
אז מה הם כן, מה הם כן??????
נשאר עם השאלה הזאת.

והכל תחת אותה הדמגוגיה הישראלית, ותחת תארים שאסור לספק להם כמו – "משורר" . כיבודים, פרסים והבטחות שוא שהם לא קיימו ולא יקיימו לעולם. אבל הם יודעים להדחף וזה מספיק בשביל פרס ישראל, או עריכת כתבי עת דבילים.

תגידו, חייטים, תגידו סנדלרים, תגידו שונאי אדם, למה להגיד משורר?

שמאחר שאיני מכיר אותה איני יכול לחוות עליה דעה עלי לציין שיש לי דעה נמוכה מאוד על ספר הפרוזה שלו "עם מאכל מלכים ".
כביכול כפי שמסתבר בסוף רומן היסטוריה חלופית שבו מלחמת ששת הימים לא פורצת לבסוף בגלל שהחיילים לא יוצאים למלחמה .
אחד הרומנים הגרועים והעלובים שקראתי בימי חיי הכל שם הוא לחלוטין חסר היגיון וכמדומה שהמחבר מתעניין יותר בתיאור מעשי הסקס כדרכה ושלא כדרכה שמתוארים שם מאשר בניתוח המשמעויות והמהלכים המובילים לסצנה של ההיסטוריה החלופית.
הספר כידוע זכה לביקורת קשה ביותר ממנחם בן שהרגיזה כל כך את לאור עד שהלה
התנהג כבריון מצוי ( או כחייל ישראלי מצוי ביצירתו של יצחק לאור ) וכאשר פגש את בן ברחוב שינקין רדף אחריו לאורך כל הרחוב במטרה להכותו ולבסוף התרברב על כך בכלי התקשורת .
כמו אחרון ה"ארסים" .
מוסר השכל :
עדיף לו למבקר לא להקרב לטווח אמותיו של יצחק לאור ,אלא אם כן הוא מוכן להגן על עצמו מפני נסיונות אלימות פיזית כנגדו.

על פי מידע שמגיע ממקור המקורב למנחם בן לאור תקף את בן בגלל אותה ביקורת לא פעם אחת אלא שתי פעמים שונות בשתי הזדמנויות שונות .
בפעם הראשונה הוא לא הצליח לתפוס אותו על מנת להכות אותו לשביעות רצונו .
הוא הצליח יותר בפעם השנייה .

לא מתייחסים אליך, חמוד?
אתה צריך תשומת לב?
חבל שלא אמרת מה שבאמת על ליבך. שאתה, העלוב, מקנא בלאור קנאה איומה. הרי מכל מלה שלך הקנאה הזאת נודפת. בפעם הבאה, נסה להסתיר אותה, שלא תצא עד כדי כך שקוף ואדיוט

הבנת הנקרא יא טמבלול
המכתב שלהם מתייחס באופן כללי ללאור כדמות אב, בדיוק כמו ההקדמה לטור הבזיוני כאן

אבל כנראה שקשה לאנשים מסוימים לגשש באפילה
אפילו הם בלשי תרבות

גם שלהם .
מסופקני אם יש משוררים אחרים מחוץ ל"מטעם שמעלים על דעתם לראות בלאור דמות אב
מה הבעיה שלך עם זה?

הבעיה שהם אינם רואים בעצמם בנים ללאור כפי שנוסח בפתיח שלך

הכוונה בדמותו של לאור כדמות אב במובן של מבקר על
אבל אולי זה מסובך מדי לנמוכי מצח

מה עוד שהדבר מאפשר לויזני המחמד שלך לנגח את דקה על הדרך

אבל איך אומרים בעברית
לבריאות

כעד ראייה אני אומר כי שניהם התנגחו פעמיים.
פעם ליד קפה "תמר" ופעם בבית אגודת הסופרים העברים בירידה אל קפה "הספרייה".

פרשה חדשה על יצחק לאור מסעירה את עולם האינטרנט וגם התקשורת שמחוצה לו.
יצחק לאור מואשם במעשי הטרדה מינית סידרתיים ולכאורה באיזה שהוא סוג של אונס
האם יצחק לאור הוא גיבור ביירוני או ערפד ?

האם הוא צייד אפל או קורבן של כוחות דיכוי מטריארכליים ?

תלוי איך מסתכלים על זה.
.
דיון בנושא ראו בתגובות כאן
על כרעי תרנגולת עמוק בין העננים
http://www.notes.co.il/eshed/65037.asp?
מאמר מפורט בנושא יש כאן
יצחק לאור ,הלורד ביירון הערפדים והדיכוי המטריארכלי שבודק אתה פרשה עם בהשוואה לפרשה מקבילה שהתרחשה עם הלורד ביירון לפני 200 שנה.
http://www.notes.co.il/eshed/65210.asp

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 × 1 =