היה היה במאה ה19 אדם בשם אברהם וולפנזון. ואני הנין של נינו.
אותו אברהם וולפנזון היה אחד מראשי עליית תלמידי הגאון מוילנה לארץ ישראל לפני 200 שנה.
זה בכל אופן על פי המסורת המשפחתית על פי האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו של דוד תדהר על פי הויקיפדיה.
אלא שלאחרונה נפתחה מחדש השאלה : מי היה אותו אברהם וולפנזון ?
האם הוא היגיע לארץ ב1810 ביחד עם בן דודו המפורסם הרב ישראל משקלוב מנהיג העלייה הפרושית של תלמידי הגאון מוילנה לארץ ישראל והיה מנהיג נערץ של הקהילה בצפת?
או שמה הוא היגיע לארץ רק ב1835 והתגלה כטיפוס נכלולי שניסה להונות את אשת דודנו ישראל משקלוב ?
ואולי אף גרוע מכך ?
כתבה ראשונה בפרוייקט מיוחד לרגל 200 שנה לעליית תלמידי הגאון מוילנה לארץ ישראל .
השושלתהדור הראשון הדור השני הדור השלישי הדור הרביעי הדור החמישי אברהם הדיין וולפנזון,בנו של זאב אישתו של אברהם בתיה בריינה הדור השישי הדור השביעי הדור השמיני הדור התשיעי אחיה : יעקב לנד"א מו"ל הדור העשירי אחיו משה אשד הדור ה11 |
החסידים קוראים להם "המתנגדים" ,החילונים קוראים להם "הליטאים". .
אלו כמובן הם לא השמות שהם קוראים לעצמם.
הם מכנים את עצמם ( לפחות עד הדור האחרון ) ה"פרושים ". הם נחשבים לאריסטוקרטיה השחצנית של העולם החרדי. והם ידועים ביחסם המתנשא והמזלזל בשאר הקבוצות כמו החסידים ובני עדות המזרח המיוצגים בידי מפלגת ש"ס שאליהם יחסם מקביל במשהו לזה של האריסטוקרטים של הדרום לפני מלחמת האזרחים אל המעמדות הנמוכים שאותם כינו ומכנים "זבל לבן".
.דהיינו "האלה " הם איך שהוא משלנו אבל לא באמת חלק מאיתנו.
החסידים שלהם יש עימם חשבון דמים ארוך ומסובך והספרדים ובני עדות המזרח שמודעים היטב לדרך שבה מתייחסים אליהם הפרושים שונאים אותם ללא מיצרים בגלל התנשאותם ושחצנותם. אבל בו בזמן הכל גם מודים בחוסר חשק בעליונותם הלמדנית והרוחנית הבלתי מעורערת.
כולם גם החסידים גם בני עדות המזרח רואים לעצמם את הכבוד הגדול ביותר אם ילדיהם יצליחו איך שהוא לעבור את הסלקציה האכזרית ולהיכנס לישיבות שלהם שאליהן נכנסים רק המיטב של המיטב של המיטב. ושם הם עוברים אינדוקטרינציה ברוח הפרושים.
וכל אלו שזוכים להיכנס לישיבות שלהם מקווים שאולי אולי אולי יזכו לבסוף גם בכבוד הגדול מכל והנדיר עד מאוד של נישואין עימם והצטרפות לקהילה הפרושית גם בגוף ולא רק ברוח .
והמכובדים ביותר בינה הם כמה עשרות המשפחות שמתייחסות בשושלות יוחסין ארוכות ודקדקניות אל תלמידי הגר"א. היחס אליהם בקהילה הוא מקביל במדוייק ליחס אותן משפחות שהיגיעו ליבשת צפון אמריקה בספינה "מיפלאואר " במאה ה17 ופתחו בכך את ההתישבות הבריטית במקום . דהיינו הם נחשבים לאצולה של האצולה.
ואחת המשפחות האלו היא המשפחה שמתייחסת לאברהם "הדיין משקלוב " וולפזון .
אלא שכעת יש חילוקי דעות קשים ביותר כתוצאה ממצאים חדשים לגבי זהותו וחייו של אותו אברהם הדיין משקלוב .
ומאחר שאני הנין של נינו של אותו אברהם וולפנזון מצאתי לנכון לחקור את העניין כאשר התגלגל לידי מאמר של פרופסור אברהם מורגנשטרן שמעמיד בסימן שאלה את כל מה שידענו על אב המשפחה בארץ ישראל.
חיי אברהם וולפנזון גירסת המשפחה
את המסורת המשפחתית על חיי אברם וולפנזון ( ושאותה ניתן למצוא גם בערך בויקיפדיה ) העלה על הכתב אחד מצאצאיו ישראל בן זאב מחומר שהועבר בידי משפחתו ובידי קרובו הרב הספר והמו"ל והגנאלוג וההיסטוריון של המשפחה אליהו לנדא הידוע בכינוייו "נכד הגר"א ו"גואל התנ"ך ( והאב של סבתו של כותב שורות אלה ).
.
עוד גירסה של הפרשה היא של הסופר יעקב רימון שאותה הוא מספר בספר "מגדולי ירושלים" מאת יעקב גליס שיצא לאור בהוצאת "ספרית ראשונים ".
שם הוא מתאר את המסורת המשפחתית על חייו של אברהם וולפנזון וסיפור נסיעתו לארץ ישראל שמן הסתם (וזה לא בגדר ניחוש אלא בגדר ודאות) נמסרה לו על ידי שכניו וידידיו במקום מגוריו שכונת מונטיפיורי בתל אביב אותו אליהו לנדא ו/או חתנו של לנדא , הסופר יוסף זונדל וסרמן שהיה ידידו ושותפו לכתיבה של רימון וכתב בעצמו על חייו של וולפנזון ברשימה בספרו "מיקירי ירושלים " , כך שיעקב רימון שימש כאן על תקן "דובר המשפחה".
אז הנה הסיפור גירסת המשפחה :
אברהם וולפנזון בן זאב ( שם המשפחה נלקח על ידיו על שם אביו כאשר השלטונות הרוסיים החל לדרוש אז מיהידים לקחת לעצמן שמות משפחה דבר שלא היה קיים עד אז ) היה רב בעיר שקלוב בבילורוסיה "יבנה שעל גדות הרייסין" שהייתה המרכז השני בחשיבותו אחרי וילנה של חיי תורה יהודיים.
אין זה ברור בדיוק מתי נולד. לפי מקור אחד של ישראל בן זאב הוא היה בן 42 בבוא לארץ ישראל כאחד מארבעת מנהיגי השיירה הראשונה של העולים שיירת "איילת השחר " בשנת תקס"ט _1809 ( או לפי גרסה אחרת שנת תקס"ח 1808 ) דהיינו נולד בשנת 1767.
אבל לפי הגירסאות אחרות נולד ב1783 ואז היה בן 27 בהגיעו לארץ.
הוא היה אהוב ומקובל על בני עדתו. וגם עשיר גדול עתיר נכסים בחפצי ערך ובנכסי דלא ניידי.חלק גדול מרכושו בא לו כבן משפחתו של "הגביר " הידוע שמריהו לוריא רב במאהילוב וחתנו של הרב הידוע הילל ריבלין שנודע כאחד מעשיריה המופלגים של ליטא . וגם אישתו בתיה בריינה הייתה ממשפחת נטע נוטקין העשירה שבנה ( כנראה אחיה עוד אביה או דודה ) היה תלמידו הידוע של הגר"א סעדיה משקלוב ממנהיגי העלייה לארץ ישראל . . וכך הזוג חי לו חיי עושר ורווחה
. אבל הוא גם היה מתלמידי הגאון מוילנה הגר"א בשנותיו האחרונות ..ויום אחד אמר לו הגר"א רמז לשמו בפסוק "וילך אברהם הלוך ונסוע בנגבה " רמז ברור כי בבוא היום עליו לנסוע לארץ ישראל.
אברהם וולפנזון הבין מיד את הרמז , דברי הגר"א תפסו מקום עמוק בלבבו והוא החליט לעלות לארץ ישראל ,כפי שעשה כבר בעבר סבו עזריאל משקלוב מנהיג העלייה האשכנזית הראשונה לארץ ישראל בשנת תק"ל,1770 ( ויש אומרים בשנת תקל"ב 1772 ).
הוא הפך לפעיל נלהב ובולט בתנועת העלייה לארץ ישראל " תנועת חזון ציון " שאותה ניהלו תלמידי הגר"א ובהם דודנו רבי ישראל משקלוב.
אברהם עזב את הרבנות בשקלוב הוא מכר את כל אשר היה לו ארז את כל חפציו ולקח אימו את בגדיו והשמלות היקרות של אישתו הצעירה בתיה בריינה תכשיטי זהב וכסף ומעילי פרווה ודברי משי וקטיפה. הזוג יצא למסע הארוך לארץ ישראל בחודש אייר של תקס"ט ( 1809) בשיירה הראשונה של העולים לארץ ישראל שמנתה כ70 נפש ונקראה "איילת השחר ". . על פי בן זאב המסע ארך כשלוש עשרה חודשים ( או שנים עשר חודשים לפי אליהו לנדה ).
השיירה יצאה מהערים שקלוב ומאהילב שבמחוז רייסין אל אודיסה ומשם אל איסטנבול. באיסטנבול סירבו בעלי האוניות לתת להם להמשיך בדרכם כפי שהוסכם מראש מאחר שדרשו ערובה כספית לביטוח אוניותיהם נגד נזקים ואבדות .ואנשי הקבוצה נאלצו לשלשל לידיהם סכום גדול נוסף שאותו היצליחו להשיג על ידי קשריהם המסחריים באיסטנבול . ורק אז ניתן להם להמשיך בדרכם בספינות המפרש.
בדרך הים הם עברו תלאות רבות ורבים מהנוסעים חלו במחלת ים . הם היגיעו לבסוף לאיזמיר בחג הפסח וכאן חגגו את הפסח בעזרתם הנדיבה של יהודי העיר . כאשר יצאו מאיזמיר . הם נתקלו במסעם הימי בספינת שודדי ים והספינה נאלצה לחזור מיד לחוף איזמיר . הנוסעים החרדים הוצאו את נשקם היחיד ספרי התהילים והרבו בתפילות ותחנונים ולבסוף השפיעו על רבי החובלים להמשיך בדרכם.
לבסוף הצליחו להגיע עד לבירות.ומשם רצו להמשיך דרכם ביבשה. הם כבר באו בדברים עם מורי דרך דרוזים . אלא שאז היגיעה אליהם ידיעה דחופה מיהודי העיר כי מתנכלים להם וכי לאחר שיצאו לדרך הם ישדדו ואל להם לצאת לדרך עם אנשים אלו .לאחר שקיבלו הוכחות על חומרת הסכנה שעמדו בפניה הודו אנשי השיירה לה' על הנס שעשה להם בהצילו אותם מן הסכנה . מכא עשו את הדרך לארץ ישראל שוב בדרך הים.
ולבסוף היגיע הזוג וולפנזון לעכו ארץ ישראל בחודש סיון של שנת תק"ע 1810
המשורר יעקב רמון מספר בסיפורו "רבי אברהם הדיין ואישתו עולים לירושלים " כיצד כאשר היגיעו אברהם ואישתו אחרי מסע ארוך וקשה בים סוער לעכו השתטחו על הארץ ונשקו את רגבי האדמה והצטרפו מיידית לשיירת גמלים שפניה מועדות לירושלים, נסיעה הצטיינה בחוסר הנוחיות שלה . הם היגיעו לירושלים עיר הקודש שבורים ורצוצים בגופם אך לא ברוחם . כשירדו וראו את עיר דוד בחורבנה גאו בבכי מר ולפתע פנתה אל אברהם אישתו הצדקנית בתיה בריינה כשהיא קוראת מתוך החלטה נחושה :"אברהם עיר האלוהים מושפלת עד שאול תחתית ואני אכנס במחלצות ותכשיטים ועדיים ? לא יהיה כזאת !".
כעת התפרקו בני הזוג מכל תכשיטיהם ועדייהם וחפצי הערך והחן שלהם מסרו אותם לצדקה ( ולפי גירסה אחרת הערימו אותם בערימה גדולה ואז שרפו אותם) ונכנסו לירושלים בשני מלאכים טהורים בבגדים פשוטים של סדינים לבנים זכר לחורבן ובליבם יוקדת אש האהבה לירושלים .
|
(על פי גירסה אחרת ישנה יותר של חתנו של וולפנזון יעקב גולדמן ,האירוע אירע עם אישתו השנייה של וולפנזון מרת שיינדל שכאשר באה עם בעלה מהונגריה לירושלים והיא לבושה בגדים אירופאיים עמדה תחתיה וקרעה מלבושיה וקראה : "אינני נכנסת לעיר הקודש בלבושי חול אלו אלא אם יביאו לי סדין לבן לעטוף בו כל גופי " כי כן התעטפו אז נשי בני ירושלים בצאתן החוצה .ורק אחרי שמילאו בקשתה נכנסה העירה. נשאלת עכשיו השאלה האם אירוע דומה אירע לשתי נשותיו של אברהם וולפינזון ? או שהוא נכון רק לגבי אחת מהן ? ) |
רבי אברהם יצא אז להתפלל במקומות הקדושים בירושלים מצא שש משפחות ( או לפי מקור נוסף שלוש משפחות בלבד ) של אשכנזים בלבד.
בידי ישראל בן זאב היה מחזור שבו היה כתוב בכתב ידו של "אברהם הדיין "ליד ברכת "תקע בשפר "בשנת תק"ע בחודש סיון התפללתי בפעם הראשונה ליד הכותל המערבי ".
מירושלים יצא למסע בדרום הארץ ובראש ובראשונה למקומות הקדושים בחברון.
אבל גם במטרה למצוא נקודות התיישבות עבור העולים החדשים שאותם הנהיג .ולבסוף התיישב בצפת ביחד עם אנשי קבוצתו של בן הדוד הנערץ ישראל שקלוב מחבר ספר "פאת השולחן ". ומיד התמסר לעבודת ההתיישבות בצפת.
הבן דוד ישראל משקלוב בהכירו את גדולתו של אברהם בתורה ובהוראה מינהו לדיין הראשון של הפרושים בארץ ישראל.
עם זאת ידוע שבמיוחד פעל להקמת בית הכנסת אורחים גדול בצפת עבור עולי השיירות והשקיע בו סכום כסף גדול מכספו הפרטי.
ככל הנראה הפרויקט לא זכה להצלחה גדולה. בצפת חי רבי וולפנזון העשיר הגדול לשעבר בעוני ובדוחק כמו כל האחרים אבל גם מתוך עושר נפשי ורוחני עצום . ונמנה על הישיבה שנוהלה בידי דודנו רבי ישראל . ושם חגגו כל שלוש שנים ( ובגירסה אחרת כל שש שנים ) ואת סיום הש"ס בחגיגות ושמחה רבתי.
הוא היה ידוע כמי שפעל רבות לחיזוק הקשרים בין הפרושים והחסידים שהיו ידועים בשנאה שבינהם והראה דוגמה ומופת לאחרים כאשר השיא את ביתו שטיבה פייגה לנכדו של מייסד שושלת לובביץ בחסידות חב"ד ומחבר ספר "התניא " רבי שניאור זלמן שניאורסון.
ארבע שנים לאחר עלותו לארץ ישראל בחודש תמוז תקע"ד ( 1814) נולד לו בצפת ( ולפי גרסה אחרת בירושלים) בן שלו נועד עתיד גדול ,זאב.
הבן זאב דמות מעניינת מאין כמוה למד בישיבה בצפת של ישראל משקלוב והפך לעתיד לדמות מרכזית בישוב היהודי כאחד העסקנים הבולטים והחשובים של הקהילה הפרושית בירושלים , למגיה ומנהיג הגברדיה היהודית של ירושלים ( וכתבה מיוחדת עליו הופיעה באתר זה בשם "חייו הכפולים של זאב וולפנזון" )
לאחר שכמה מתלמידי הגר"א התיישבו גם בירושלים היה אברהם הדיין אחד המקשרים בין הקהילות של צפת וירושלים וטבריה .וכן יצא כמה פעמים מהארץ לרוסיה כשד"ר ( שליח דרבנן ) שליח לגולה להשגת כספים למען חיזוק הישוב בארץ ישראל.
אך בנתיים סבלו אנשי הישוב בצפת משורה של אסונות נוראיים אסונות מיד הטבע ומיד אדם . הם סבלו ממגפה נוראית.ואחר כך ממרד של פלחים ודרוזים שטבחו ביהודים.
אחרי מרד הדרוזים של שנת תקצ"ד ( 1834) שאיים על קיומו והתפתחותו של הישוב היהודי בצפת שלח אותו רבי ישראל בשנת תקצ"ו ( 1836) לגולה לעורר נדיבי עם להגדיל את תמיכתם בישוב שקיומו העומד כעת בסכנה נוראית . ואז בהיותו בעיר פרשבורג שבהונגריה היגיעה אליו ידיעה נוראית מבנו זאב .על רעידת אדמה איומה בצפת בשנת תקצ"ז .ברעידת האדמה הזאת נספה שליש הישוב בעיר ובתוכם גם אישתו בתיה בריינה ושני בניו.
.( בנתיים הוא הביא לפרשבורג את הזמר "אורה למרדכי " לפורים שהיה מושר בארץ ישראל כפי שנכתב אז ברישומי הקהילה).
זאב שהיה אז אצל גיסו שניאור זלמן שניאורסון ואחותו טיבה פיגה בירושלים וכך ניצל מהרעש והיה בין הראשונים שיצאו לצפת כדי להחיש עזרה לשארית הפליטה מצפת ).
וברעידת האדמה נכחדו גם שלוש החיבורים תורניים גדולים שאותם כתב אברהם. וקונטרסים שהכילו שאלות ותשובות אל רבנים בגולה ובארץ ופרקי דרשות שהיה מלמד בישיבה בצפת חיבוריו בחידושי תורה אבדו לתמיד בין איי המפולת. .נשארה רק מחברת קטנה אחת על תגלחת בחול המועד שנמצאה במקרה בידי זאב בין ההריסות של הבית כשהיא כבר מוכנה לדפוס היא נתחברה כנראה לשם הפצה בקרב יהודי הגולה.אברהם מיהר לשלוח עזרה כספית גדולה מהגולה והודות לסיועו זה יכלו האשכנזים להתחזק מחדש בצפת.
בגולה אברהם נשא אישה שנייה את שינדל.
קבר שיינדל אישתו השנייה של אברהם וולפנזון. צילם עמנואל סגל.
הכתובת על מצבת קברה של שיינדל אישתו השנייה של אברהם וולפנזון.כפי שהיא מופיעה בספר "חלקת מחוקק".
| ההיסטוריון של ירושלים פנחס גרייבסקי שהיכיר את משפחת אברהם הדיין היטב מילדותו סיפר על שינדל |
"מאת אבי מורי ורבי צבי ז"ל שגר בחצר אחת עם רבי אברהם הדיין קיבלתי :שיינדל היתה בת להורים גדולים בשורישפאטאק שבהונגריה . מלומדת הייתה ביהדות גרמנית והונגרית ,בקיאה הייתה במדרשי אגדה .הצטיינה ביופייה ,בחוכמתה ,ביראת ה' ובצדקתה אשר חפפה על כל הגיוני נפשה ופועל כפיה.
הרב יעקב גולדמן בעלה של אסתר מלכה בתה ,מספר בספרו "בני אשר "בבואה עם בעלה רבי אברהם מאונגריה לשער יפו בירושלים והיא לבושה מלבושי –פאר אירופאיים עמדה על יד שער יפו וקרעה ב גדיה כדין ואמרה "איני נכנסת לעיר הקדושה במלבושי מן הגולה אלא בסדין לבן כמנהג נשי ירושלים המוסלמיות והיהודיות בצאתן החוצה.היא דאגה לגר ליתום ולאלמנה .היא נפטרה במיטב שנותיה .מנוחתה כבוד על הר הזיתים . וזה נוסח מצבתה :פ"נ ( פה נקברה ) האישה הצנועה מ' ( מרת ) שיינדל אשר מוה"ר ( מורנו ורבנו ) אברהם וואלפינזאהן ד"ץ ק"ק צפת ת"ו גלבע זך אייר של ובחרת בחיים ( תרט"ז 1840) תנצב"ה.
ממנה נולדו לו שני ילדים,יהושע ומלכה שנשעה לסופר והעיתונאי וחוקר ארץ ישראל יעקב גולדמאן ( שהוא אחיו החורג של היסטוריון הישוב הישן פנחס גרייבסקי ) היא חיה עד כמעט גיל מאה בנוה צדק בתל אביב.
אסתר מלכה בתו של אברהם וולפנזון ואישתו של הסופר יעקב גולדמן .חיה עד גיל מופלג של מאה בשכונת נווה צדק בתל אביב.
בשנת תר"ג ( 1843) חזר וולפנזון לירושלים .וכאן נח מעמלו וטלטולי הדרך . שליחותו לגולה הוכתרה בהצלחה ונשאה פרי רב.
בשנת תר"ז ( 1847 ) יצא שוב בשליחות לגולה ובדרך כתב משליחותו כתב תשובה בהלכה לרב של ירושלים ישעיה ברדקי . אך הפעם התנפלו עליו שודדים ושדדו ממנו את כל מה שהצליח לאסוף.הוא חזר שבור ורצוץ לירושלים ושוב לא יצא למסעות.
אחרי האסון הזה חזר לירושלים שבה בנו הפך לפעיל מרכזי קבע את ישיבתו בבית המדרש "מנחם ציון " של הפרושים והיה מרצה ממנו שיעורים נמנה על ראשי העדה וכיהן כגבאי במרבית מסודותיה.
הוא נודע בירושלים בהתעניינותו בנשוא עשרת השבטים האובדים ששמועות דיברו על כך שנמצאו שבט יהודי בדואי בחצי האי ערב וראה בשמועות אלו אות להתקרבות הגאולה.
הוא נפטר בירושלים ונטמן בשיפולי הר הזיתים בקרבת יד אבשלום בבית הקברות העתיק שהיה ברשות העדה הספרדית ומשותף לכל עדות היהודים בירושלים.
. על מצבתו כתבו :
"בקי בש"ס ופוסקים והגדה ,וגם בסתרי חכמה נודעת לו ,אברהם דיין ".
אליהו לנדא נינו של אברהם וולפנזון.
שנים רבות לאתר מותו של אברהם ב1946 יצאה לבסוף החוברת שאותה כתב "מחזה אברהם " על התגלחת בחול המועד. נינו אליהו לנדא מצא את כתב היד עוד בילדותו בין כתבי יד שונים בבית סבו זאב והוא חלם כל חייו להוציא אותו לאור.
במהלך חייו אליהו לנדא התמקד בהוצאת כתבי יד של הגאון מוילנא בניו וצאצאיו ובפרויקטים אחרים , אבל בסוף חייו נגש לבסוף אל המלאכה והספיק להשלים את ההדפסה ימים ספורים לפני שהסתלק מן העולם ב1946. ובנו יעקב שמשיך את מפעל חייו כמו"ל כבר השלים את ההוצאה. החוברת יצאה לאור עם הקדמה של צאצא אחר,ישראל בן זאב.
החוברת המקורית היום היא נדירה מעין כמוה אבל אין צורך לחשוש היא קיימת ברשת.אפשר להוריד אותה בקלות ,והיא ניתנת להדפסה מחדש לפי דרישה כך שיצירתו הנדירה של וולפנזון היא כיום זמינה לכל.
עד כאן סיפור שגרתי של חיי אדם גדול. ממייסדי הישוב הפרושי בארץ ישראל ,אדם שהוא כבוד לצאצאיו..
אבל למרבית הצער המחקר הראה שחייו האמיתיים של אברהם וולפנזון היו שונים למדי ואפילו שונים מאוד מכל המתואר כאן. והפרטים האלו נחשפו לראשונה במחקר של פרופסור אריה מורגנשטרן "מסורות משפחתיות במבחן המחקר ההיסטורי משפחות ריינס וולפינזון ,רלב"ג רובלר ושפירה " שמופיע בספר גאולה בדרך הטבע :תלמידי הגר"א בארץ ישראל תק"ס –ת"ר 1800-1840 –מחקרים ומקורות .מהדורה שנייה ומורחבת הוצאת מאור ירושלים תשנ"ז
והגילויים במחקר זה יכולים לעצור את נשימתו של כל מי שקיבל עד כה את הסיפור על פרשת חיי אברהם "הדיין " משקלוב כאמת מוחלטת.
חיי אברהם וולפנזון : גירסת המחקר הההיסטורי
( הערה :למי שרוצה להעמיק בעניין מוזמן ורצוי לקרוא תחילה את הקדמתו של בן זאב לחוברת "מחזה אברהם " שאותה אפשר להוריד מהרשת.
לפני שהוא ניגש לקרוא את הראיון הזה שהוא בגדר התקפה על הקדמה זאת ,אבל זה אינו חיוני ).
להלן ראיון עם פרופסור אריה מורגנשטרן מהחוקרים הבולטים היום של תולדות הישוב הישן בארץ ישראל ותולדות ארץ ישראל במאה ה-19.
האם אתה יכול להסביר לי מה גרם לך להתעניין באברהם וולפזון ?
אריה מורגנשטרן.
ד"ר אריה מורגנשטרן: ההתעניינות המיוחדת שלי לא קשורה דווקא באברהם וולפנזון עצמו אם כי אין ספק שמשפחתו הייתה חשובה ומשפיעה בתולדות הישוב. היא נובעת מהתעניינותי הכללית בנושא עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל ,שאירעה כידוע לך לפני 200 שנה בדיוק . עלייה זו פתחה שלב חדש בתולדות הישוב היהודי בארץ ישראל.
אתה יכול ללמוד הרבה על עליה זאת גם מתולדות המשפחות השונות שהשתתפו בה ביניהן משפחת וולפנזון.
כידוע לך משפחות תלמידי הגר"א שעלו ארצה הן מהמשפחות הגדולות והותיקות ביותר בעולם היהודי האשכנזי , משום שהן ניצלו מן השואה שהכריתה את רוב רובה של יהדות אשכנז.אצלן אתה תמצא שושלות שמונות אלפי צאצאים . למעשה רוב המשפחות הפרושיות הגדולות כתבו את ספרי תולדות משפחותיהם. אם כי מדובר במסורות שבעל-פה שלא תמיד מגובות בתעוד היסטורי ראוי.
אלי: ישנן משפחות בחברה הזאת שדאגו יותר מכל לתיעוד תולדותיהם ?
בהחלט. ישנן כמה משפחות ספציפיות שאצלן העיסוק בתולדות המשפחה הוא בולט במיוחד . אלו הן משפחת ריבלין ומשפחת סלומון ומשפחת צאצאי הגר"א עצמו.
בקרב ענף מסויים במשפחת ריבלין הירושלמית, שבסוף המאה ה-19 הנהיגה את מוסדות הישוב הישן, יש יותר סופרים וחוקרים משאר המשפחות . המשפחה הזאת גם מקורבת משפחתית לגר"א עצמו וזה הוסיף עוד יותר על מעמדה.בשלב מסויים בראשית המאה ה-20 ראו בני משפחת ריבלין שעל הישוב השתלטו אנשי העלייה השנייה והשלישית והיה להם אינטרס לתעד את ההיסטוריה שלהם. להערכתם שהתבררה כיום כנכונה, היו להם מניות יסוד וזכויות שלא נפלו מבחינת התרומה הסגולית שלהם לביסוס היישוב היהודי בארץ ישראל, זאת מבלי לפגוע בזכויות ובחשיבות של העלייה הראשונה והשנייה.
.אנשי משפחת ריבלין פירסמו שורה של ספרים שהאדירו את אבותיהם כמייסדי ומנהיגי העלייה הפרושית לארץ ישראל (תלמידי הגר"א ) טענות שאני הוכחתי במחקרים שונים שהיו שגויות ומוטעות. הללו התעמתו גם עם בני משפחות אחרות כמו בני משפחת סלומון שהציגו אף הם גירסה משלהם על תולדות הישוב הפרושי , גירסה שהעמידה את משפחת סלומון במרכז, ולא את בני משפחת ריבלין.
ואגב הרשה לי לשאול אותך שאלה משלי.האם גם אתם משתייכים גם למשפחת ריבלין ? או שדם ריבליני אינו זורם בעורקכם?
אלי :התשובה היא לא בדיוק : משפחתי ומשפחת ריבלין יש לנו אב קדמון משותף ,החבר יוסף, האיש שהוגלה מוינה לעיר פראג בידי הקיסר פרדינד במאה ה16 והוא האב המשותף של משפחת ריבלין של משפחת הגר"א שממנו מתחילה שושלת היוחסין של שתי המשפחות.ועכשיו נחזור לעניינינו.
חותמת של "רוזני ארץ ישראל בוילנה "אירגון חשאי שנחשד בידי משטרת הצאר כבעל שאיפות עולמיות.
אלי :איך החל העניין שלך באברהם וולפנזון עצמו ?
מורגנשטרן : העניין שלי בוולפנזון עצמו החל לאחר שגיליתי באמסטרדם בירת הולנד את מפקד הפרושים משנת 1834 . זאת הייתה רשימה שנשלחה על ידי אירגון "רוזני ארץ ישראל" – האירגון החשאי שנשלט בידי קרובי משפחתו של הגר"א, ואשר ניהל את העלייה לארץ ישראל ופיקח על המתרחש בקרב הפרושים בארץ, לארגון המקביל להם באמסטרדם..
[ הפרטים על אירגון "רוזני ארץ ישראל בוילנה " נחשפו בשנים האחרונות בלבד בעקבות גילוי כתבי יד חדשים שזורים אור על האירגון ששמר על חשאיות מרבית כתוצאה ממעקבים שניהלה נגדו משטרת הצאר בראשית המאה ה19 מאחר שהאמינה שהמדובר באירגון בעל שאיפות כלל עולמיות ושאר הבלים מסוג זה ) .
בתמיכה הכספית ביישוב היהודי בארץ נעזרו ראשי "רוזני וילנה" עם ארגון הפקוא"מ [ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם] שנשלט בידי הבנקאי צבי הירש להערן ובני משפחתו. הפקוא"מ רצה להקים בארץ קהילה של לומדי תורה כהכנה לביאת המשיח, ביאה שלדעתם הייתה קרובה מאוד וצפויה על פי ספרי הקבלה, כבר בשנת 1840. ארגון הפקוא"מ אסף בכל אירופה המערבית כספים עבור הקהילות היהודיות בארץ ישראל וחילק אותם לפי מפתח קבוע . זוהי "החלוקה " שיותר מאוחר הושמצה בהיסטוריוגרפיה הציונית, אך בלעדיה לא יכול היה ישוב יהודי להתקיים בארץ ישראל תחת שלטון מוסלמי עויין.
"רוזני ארץ ישראל בוילנה " שלחו ללהערן רשימות שמיות של כל האשכנזים הנמצאים בארץ על פי דרישת אנשי אמסטרדם כדי שיהיו בטוחים שלא מרמים אותם לגבי גודלן של הקהילות הנמצאות בארץ ( שלכך הייתה כמובן השפעה על חלוקת הכספים בין העדות השונות )
. מכל הרשימות האלו שנשלחו במשך קרוב ל- 70 שנה נמצאה רק רשימה אחת , זו של שנת 1834. החומר כולו היה קיים בארכיון מסודר של הארגון עד לתקופת השואה והושמד בחלקו הגדול בשנת 1942 לערך. רק במקום מחבוא אחד באמסטרדם נמצאו 30 איגרות שנשלחו לאמסטרדם מווילנה ובהם הרשימה של שנת 1834 .התחלתי לחפש בין השמות את אברהם וולפנזון "הדיין משקלוב" ,אדם כל כך חשוב ממשפחה כל כך חשובה , הוא היה חייב להופיע בהם במקום בולט. ואחרי הכל הוא אמור היה להיות בארץ, לפי המסורת המשפחתית כבר משנת 1810,יחד עם שאר תלמידי הגר"א ועם דודנו ר' ישראל משקלוב.
קראתי כל מה שכתבו עליו ש"ז ריבלין וד"ר בן זאב והאחרים על מנת להצליב את המידע שנכתב עליו עשרות שנים לאחר מותו עם מה שכתוב ברשימות האותנטיות של הזמן . אבל הפלא ופלא ברשומות האותנטיות של הזמן לא היה שום איזכור של השם וולפנזון, לא של האב אברהם ולא של הבן זאב עד שנת 1835. כלום .אפס .נאדה.
האיזכור החשוב ביותר נמצא ברשימה שהוכנה על-ידי הכוללים עצמם עבור משה מונטיפיורי והוא מתייחס לשנת העלייה ולגיל העולים וזהו המפקד שנעשה בישוב היהודי בארץ ישראל בשנת תקצ"ט 1839 . שם הוא אכן מופיע כ"אברהם משקלוב " שנולד ב1804 ועלה יחד עם בנו זאב בשנת 1835. לצדו נרשם שהוא מצוי כעת (1839) בשליחות הכולל. ואכן בשנת 1839 שהה אברהם וולפנזון בהונגריה בשליחות כולל הפרושים.
אלי :אולי היה יותר מאדם אחד בשם הזה ? אולי המדובר באדם אחר בשם אברהם ווולפנזון ?
מורגנשטרן : לא. המסמכים מראים בצורה ברורה מאוד ומעבר לכל ספק שזהו אברהם "הדיין " אביו של זאב וולפנזון המפורסם שהיה פעיל מרכזי של הישוב הפרושי בירושלים ושהה בשליחות ב1839 .במפקד נזכר שמה של בתו פייגה טויבה , ילידת 1825, שתהא בעתיד אשתו של שניאור זלמן שניאורסון מגיה בבית הדפוס של ישראל בק, חתנו של אברהם וולפנזון.[ גם גיסו זאב וולפנזון עבד באותו בית דפוס]
עם זאת תיאורטית הייתה יכולה להיות אפשרות שהוא עלה לארץ ב1809 ירד מהארץ וחזר ועלה ב1835 לולא העובדה שהוא נולד לפי מפקד מונטיפיורי רק ב-1804 ואז קשה להאמין שהוא עלה בשיירה הראשונה של הפרושים והפך לדיין בצפת כשהיה בסך הכל בן שש שנים.
ואשר לבן זאב עליו כתוב ברישומים שהוא נולד בחו"ל בעיר שקלוב ( ולא בצפת ולא בירושלים ) רק ב-1818 ועלה לארץ רק ב-1835 ביחד עם אביו.
אלי: כלומר שהוא הוליד אותו רק בגיל 14 האם זה ייתכן ?
מורגנשטרן: בוודאי. עליך לזכור שאז אנשים נישאו בגיל צעיר מאוד, לפעמים בגילים 13-14 זה היה טבעי ביותר.
אלי: מה גיליתם לגביו ולגבי פעילותו מהמסמכים ?
הוא נשלח על ידי בן דודו ישראל משקלוב בסוף שנת 1835 לשליחות להונגריה והיה אמור לחזור לא יאוחר משנת 1840 אך חזר רק בשנת תר"ג 1843 לאחר שהות ארוכה ומאוד לא מקובלת בפרשבורג ורק לאחר הפצרות רבות עם אשתו השנייה , לאחר שאשתו הראשונה ושני ילדיו נהרגו ברעש של שנת תקצ"ז (1837) .
צריך להבין כי יציאה לשליחות של השד"רים היתה בבחינת יציאה לחיפוש מכרות זהב , ואפשר להשוות אותם לשליחויות של שליחי סוכנות היום . רק אנשים מכובדים היו נשלחים כדי לייצג את ארץ ישראל בחו"ל. השליחים היו זוכים לאחוז מסויים של רווחים מהכספים שנאספו במהלך השליחות וזה יכול היה להיות סכום גדול מאוד. התוצאה הייתה שכל אחד שראה את עצמו ראוי ביקש לצאת והיו לפעמים מריבות על השליחויות האלו.
מהמסמכים מתברר שהיו שליחים שהתגלו כטיפוסים לא ישרים במיוחד. יש לנו ידיעות על שד"רים שעסקו בהימורים והיו רינונים על אחד שאף ביקר באזורים מסויימים באמסטרדם… יש מידע על שליחים ששלחו יד בכספים שהופקדו בידיהם וכו'. מסתבר שהיו האשמות כאלו כנגד אברהם וולפנזון.
מהמכתבים של לעהרן התגלו עוד דברים לגבי וולפנזון. התברר שהוא הואשם בכל מיני האשמות שהטילו ספק גדול ביושרו ובהתאמתו לתפקיד המכובד של השד"ר.
אלי:מה היו ההאשמות כנגדו ?
מורגנשטרן : נטען שאברהם וולפנזון התגלה כטיפוס לא אמין בענייני כספים, בלשון המעטה. הוא גם לא רצה לחזור אחרי סיום הקדנציה של שלוש וחצי שנים והייתה לו אפילו חוצפה לדרוש פיצויים בסך 400 זהובים בתמורה לשיבתו. הוא המשיך לאסוף בחו"ל כספים עבור עצמו .וסירב לשלוח את כספי הכולל שאסף עד שעיניינו יוסדר לשביעות רצונו.
.כמו כן האשימו אותו בענייני נאמנויות שונים ורמזו שהוא לקח כספים שלא הגיעו לו. הוא היה מסוכסך על רקע כספי גם עם רבניה של הונגריה.
ואולי חמור מכל . נטען נגדו כי הוא מכר בהונגריה שישים עותקים של ספרו של בן דודו ר' ישראל משקלוב, "פאת השולחן " , ולא רצה להעביר את הכספים הללו לאלמנת הרב שהגישה נגדו תביעה.
( לא ידוע לנו מה היו תוצאות התביעה הזאת. בינתיים יש לראות את וולפנזון כזכאי בעניין מחמת הספק עד שיתגלו תוצאות הדיון המשפטי בעניין ).
הטענות כנגד אברהם וולפנזון הגיעו לעוצמה כזאת עד שלעהרן כבר שקל לכתוב לארץ ישראל שיבטלו את שליחותו ויחזירו אותו לאחר כבוד לארץ ישראל לענות על הטענות כנגדו .אבל לעהרן חשש שבנו שכיהן אז כסופר הכולל יחפה על מעללי אביו.
בסופו של דבר וולפנזון חזר לארץ ישראל.אבל מעלליו בחו"ל היו ידועים וברורים לכל.
אלי : אבל הרי מסופר לנו בהיסטוריה המשפחתית שהוא יצא פעם שנייה לשליחות ,הפעם שבה נשדד כל כספו ?
מורגנשטרן : אכן אברהם יערי מזכיר בספרו "שלוחי ארץ ישראל ", עמ'780 כי הוא יצא בשנת תר"ז בשליחות שניה. אבל הוא אינו מציין מקור. מצטער . זאת טעות. וולפנזון שלנו מעולם לא יצא לחו"ל פעם שנייה.
יערי בילבל כאן את ר' אברהם וולפנזון עם ר' אברהם אייזנשטיין מפינסק שאף הוא היה דיין בצפת ויצא לשליחות בהונגריה במקביל גם הוא שנת תר"ז. משליחות זו של ר' אברהם אייזנשטיין יש לנו מקורות רבים.יערי מתבסס גם על גרייבסקי," זכרון לחובבים הראשונים" , חוברת ח' עמ' 34, ושם מצויה רשימה כמעט מעודכנת של שד"רי הפרושים אך לא נאמר שם דבר על שליחות משנת תר"ז , אלא על שליחותו של ר' אברהם וולפינזון משנת תקצ"ה. ראה גם הערת א' ריבלין ב"תולדות חכמי ירושלים" כרך ד' עמ' 79-80 שאף הוא מבלבל בין וולפנזון ו"אברהם פינסקר" שהוא אייזנשטיין. ובאמת יש דמיון מדהים בין שניהם.שניהם נקראו אברהם.שניהם שימשו כדיינים בצפת וכנראה באותו הזמן.שניהם שהו תקופה מסויימת בשליחות מקבילה בהונגריה וכנראה שוב באותו הזמן בשנת תר"ז.ולשניהם היה גורל משותף ברעידת האדמה שהתרחשה בצפת בזמן ששניהם שהו בהונגריה ניספו נשות שניהם וחלק מילדי שניהם.כך שבאמת קל מאוד להתבלבל בינם.ככל הנראה וולפנזון יצא לשליחות רק פעם אחת ולא יותר .הם לא נתנו לו הזדמנות שנייה.
הוא הורחק מכאן ואילך מענייני ההנהגה ועד לפטירתו בשנת תרט"ו 1855.
.הוא לא חתום למשל על תעודות הכולל והרי בידינו הרבה תעודות של התקופה. זה סימן ברור שהוא סולק מההנהגה.
הוא לא היה כבר בסטטוס גבוה, מה גם שר' ישראל משקלוב שהיה בן דודו לא היה יכול להגן עליו , וכל הסטאטוס שעוד נשאר בידיו היה כנראה אך ורק הודות לבנו זאב . מצאנו שהוא חתום על תעודה אחת בלבד וגם זה כנראה רק בזכות הבן זאב שהפך למנהיג בולט של הישוב.
אלי: איך אתה מסביר את ההבדל בין המסורת המשפחתית והמסמכים ההיסטוריים ?האם היה כאן שיבוש שלא מדעת ? או שמה שינוי מכוון?
מורגנשטרן: יש כאן באמת תופעה מוזרה ואפילו יוצאת דופן של שינוי מהותי של תולדות חיים של אדם והלבשת דמות אחת על דמות אחרת שחיה בזמן אחר.
נראה שמה שקרה כאן היה שד"ר בן זאב זיהה את אברהם וולפנזון משקלוב עם דמות אחרת שאכן הייתה קיימת : של אברהם הדיין משקלוב שאכן היה בין העולים הראשונים מבין תלמידי הגר"א ונולד בסביבות 1767 דהיינו נולד כמעט 40 שנה לפני אברהם וולפנזון "שלנו" ועליו כנראה סיפר את הסיפור על דברי הגר"א שנאמרו לו על אודות אברהם אבינו וששיכנעו אותו לצאת לארץ ישראל.
כדאי לצטט כאן את מה שד"ר בן זאב אומר בהקדמה לספר "מחזה אברהם " המיוחס לרבי אברהם וולפזנון והוצא לאור בידי אליהו ויעקב לנדא :
"רבי אברהם הדיין שהיה מגדולי תלמידי הגר"א וממיסדי תנועת העלייה של הפרושים לארץ ישראל ,..שהיה הדיין הראשון לאשכנזים הפרושים בארץ ישראל נשכח במשך הזמן .וזה משום שאנשים שונים מן המתיימרים להעמיד את משפחותיהם בראש בוני הישוב הישן התעלמו ממנו ומבנו הגדול רבי זאב וולפינזון …"
נראה לי שאותם "מן המתימרים להעמיד את משפחותיהם בראש בוני הישוב הישן" אינם אלא בני משפחת ריבלין המפורסמת שכתבו שורה של ספרים שהפכו למקורות מידע מרכזיים בנושא. הם הציגו את אבות משפחתם כמייסדי ומנהלי הישוב הפרושי בירושלים משנותיו הראשונות אם כי זה בכלל לא היה כך במציאות ההיסטורית. בני המשפחה הזאת כידוע לך שיתפו פעולה עם בני משפחת צאצאי הגר"א במחקרים על תולדות השושלת.אבל בו בזמן גם שימשו כסוג של "מתחרים ".
נראה לי שד"ר בן זאב ולנדא החליטו "הבא ונתחכמה להם" ונתלה אף אנו באילן גדול ששמו הגר"א ובדמותו העלומה של רבי אברהם הדיין משקלוב" שהיה כנראה דמות אחרת שעליה לא ידעו הרבה והם ניסו "להתלבש" על הדמות הזאת.
|
ישראל בן זאב ,ביוגרף של אברהם וולפנזון. מי היה ישראל בן זאב כותב תולדות של אברהם וולפנזון? .לאיש היו חיים מעניינים למדי והוא שווה מאמר בפני עצמו. בעברית פרסם ב- 1931; את הספר "היהודים בערב " ספר שזכה למהדורה שנייה ומורחבת ב קורות היהודים בחצי האי ערב ודרום ארץ ישראל עד הופעת האסלאם ועד גירושם מרוב גלילות ערב ; בלווית תמונות, כתובות ומפות / הוצאת אחיאסף 1957 ב1927 יזם והשתתף עם הבלש העברי הראשון דוד תדהר ביסוד מועדון עברי שנועד לתת חינוך לאומי עברי ליהודי מצרים. והקים את החברה לחקירת דברי ימי ישראל במצרים ושימש בהתנדבות כמזכיר חברה זאת . ב1939 קיבל הצעה מאמיר עבדאללה שליט ירדן לתרגם כתב יד ערבי עתיק של "ספר הציד והמטרקד " שנכתב לפני כאלף ומאה שנים בידי אבו אלפתח מחמוד כשאגם מרמלה . הכתב היד ניתן לנסיך עבדללה מתנה בידי שליט תורכיה אטטורק .האמיר היציע הציע לחכמים ומוסלמים מארץ ישראל ומצרים את עריכת כתב היד והכשרתו לדפוס .אך הללו לא נענו להצעתו בכלל קשיים בפענוח בכתב היד. האמיר היציע ביוזמת פנחס רותנברג את ההעבודה לבן זאב והוא הסכים ומאז עסק בכך ( אך לא ידוע לי אם השלים זאת ) . ספרו האחרון "ערבית מדוברת " מהדורה שישית מתוקנת יצאה לאור בהוצאת מהו"ת – 1979 והוא אז בן 90 . |
דודן או אחיין ?
אלי :אתה טוען במאמר שוולפנזון לא היה דודנו של ישראל משקלוב אלא היה בסך הכל אחיינו.
מורגנשטרן : אכן כך כותב צבי הירש לעהרן שכותב על ישראל משקלוב כדודו ואיזו סיבה הייתה לו לשקר בעניין ? ללעהרן היו מקורות מידע מפורטים מאוד על האנשים בארץ והוא לא היה טועה בדבר כזה סתם. והמסקנה המתבקשת היא שוולפנזון היה בן דור צעיר יותר מישראל משקלוב ולא בערך בן גילו כפי שהוא מתאר במסורת המשפחתית שלכם.
אלי :מר מורגנשטרן לתשומת ליבך יש לי בבית ספרי יוחסין שהוכנו בידי האב של סבתי ובידי סבי שמפרטים את השושלת המשפחתית בעניין ומראים בפירוט שוולפנזון היה דודנו של ישראל משקלוב ולא אחיינו.
מורגנשטרן :אם כך זה באמת מוסיף אור חדש על העניין בדרך כלל יש להתייחס ברצינות רבה לספרי היוחסין האלו.האמת היא שלאחרונה בשנת 2001 ארבע שנים לאחר שפירסמתי את המאמר המדעי בעניין מאז היגיע גם לידי מידע חדש בעניין . מצאתי כתב יד של אברהם וולפנזון.
מדובר מדובר בצילום מכתב שכתב וולפזון שנמצא בידיו של אספן פרטי, שגם את שמו איני יכול למסור עד לפירסום המדעי.
. במכתב הזה וולפזון כותב : " ובן דודי הגאון הגדול בעל המחבר[…קרוע…..] שם האחד ספר תקלין חדתין וכו" . לא אוכל לפרט יות משופ שזה עוד יופיע בפרסום מדעי . אבל הוא מדבר על חשיבות ספריו של ר' ישראל ובעיקר על" פאת השולחן".דהיינו אברהם וולפזון הוא אחרי הכל בן דודו של ישראל משקלוב ולא "רק " אחיינו .
מורגנשטרן: נכון.
אבל וכאן זאת ספקולציה .ייתכן שלאהרן לא טעה "סתם " בהגדרת הקשרים המשפחתיים בין השניים. יתכן שבמסגרת הקשרים המסובכים שהיו בין המשפחות היהודיות דאז וולפנזון אולי היה מצדדים שונים של משפחתו שהיום כבר לא ידועים לנו גם דודנו וגם אחיינו של ישראל משקלוב ולעהרן ידע זאת והעדיף להתייחס אליו רק כאחין גם מסיבות של זילזול
לשם השוואה מהמכתבים מתברר לנו שבתו של לאהרן הייתה נשואה לאחיו כלומר שהוא היה גם הסב של ילדם וגם דוד.
מתי מת אברהם וולפנזון ?
גם על כך יש תעלומה מוזרה לפי רוב המקורות רשימותיו של בן זאב והאנציקלופדיה של תדהר והספר "מגדולי ירושלים " של גליס וספרו של יוסף זונדל וסרמן "מיקירי ירושלים " הוא מת בט"ז בכסלו בשנת תרי"א 1851.
ויש לשים לב שכל המקורות הלו הם ישירות של אנשי משפחה או מבוססים עליהם כמו בספר של גליס.
אבל הרישומים בחברה קדישה מראים שהוא מת כמה שנים יותר מאוחר בשנת ט"ז בכסלו תרט"ו.( 1855)
התאריך הזה מופיע גם באנציקלופדיה של יעקב גניס אך לא בספרו "מגדולי ירושלים "נ-1967 כאילו המחבר גילה בנתיים פרטים חדשים שלא נמסרו לו במקור בידי המשפחה ודוברה יעקב רמון , פרטים שאילצו אותו לתקן את תאריך הפטירה.
.
"איך אתה מסביר את הניגודים בין שני תאריכי הפטירה ?קשה להאמין שלנדא ובן זאב היו טועים במידע כל כך בסיסי זמין לכל מה עוד שזה לא דבר שהייתה להם סיבה לשקר לגביו.
אולי היו שני אנשים בעלי אותו שם שנפטרו בזמנים שונים ?ואולי היתה זאת טעות של פקידי ה"חברה קדישה " אנשים האלו לא בהכרך דייקו בכל פעם שכתבו משהו .וההיגיון אומר שיש לסמוך בעניין יותר על בני המשפחה מאשר על לבלרים."
מורגנשטרן : יש לנו הוכחה חותכת ומוחלטת שהוא נפטר לאחר 1851.
הוא חתום על תקנה שפורסמה שנה לאחר "מותו " ב 1852 שנקראית "תקנת עדת האשכנזים בירושלים משנת תרי"ב כנגד היתרונות בבגדים ותכשיטים" שיוצאת כנגד מותרות וקישוטים ותכשיטים בלבוש של גברים ובעיקר נשים (מסמך מרתק ומעניין שלא נכתב עליו כלום) .. היא נמצאית אצל ההיסטוריון של ירושלים פנחס גרייבסקי, ( גרייבסקי אגב הוא אחיו החורג של יעקב גולדמן שהיה נשוי לבתו של אברהם וולפנזון א.א.) בחוברת שלו מגנזי ירושלים, חוברת כ"ב, תרצ"ב עמ' ה-ו1852 . זאת התקנה היחידה החתומה גם על ידיו . והתקנה היא הוכחה החותכת שאברהם וולפנזון היה בחיים חייתו אחרי שנת תרי"א אלא אם כן נגיד שהוא קם מקברו במיוחד כדי לחתום על התקנה החמורה.
אם תגיד שהוא חתם על התקנה בשנת 1851 כי אז היו מוסיפים את המילים ז"ל או זצ"ל ליד שמו.והם לא עשו זאת סימן שהיה עדיין בחיים כשפורסמה.
תקנה כנגד קישוטים ובגדים יפים שעליה חתום אברהם וולפנזון משנת 1852 .שנה לאחר שאמור היה להיות "מת".
אז יש כאן תעלומה : איך אפשר להסביר את העובדה שבכמה מקורות שונית כולם של בני המשפחה שצריכים לדעת יותר טוב מכולם את תאריך המוות יש טעות גדולה כל כך של כמה שנים ?
לכאורה כאן לא הייתה שום סיבה לשנות את שנת המוות וקשה להאמין שבני משפחה ובוודאי לא אנשים דקדקנים כמו אליהו לנדא ובן זאב ויוסף זונדל וסרמן שחקרו כל פרט בתולדות משפחתם היו טועים בדבר בסיסי כזה.
ואחרי הכל הם יכלו להגיע בכל זמן לקבר של אברהם וולפנזון על הר הזיתים כדי לראות את תאריך הפטירה הכתוב עליו .כפי שמן הסתם עשו (קברו של ר' אברהם וולפנזון אגב היה בחלקה ליד קבר זכריה וכל המצבות שהיו במקום חוללו על-ידי הירדנים ולא קיימות יותר.)
ובכל זאת עובדה יש טעות בתאריך המיתה .והטעות חזרה על עצמה שוב ושוב בספרים שונים לאורך השנים.
אפשרות אחת היא שאיך שהוא אכן נפלה טעות ברישומים והטעות הועתקה איך שהוא שוב ושוב בכמה חיבורים שונים . . .
אפשרות שנייה שנראית לי יותר סבירה היא שמשהו קרה בין שנת תרי"א ושנת תרט"ו עם אברהם וולפנזון משהו שהיום אנחנו כבר לא יודעים עליו את הפרטים.
משהו היה כה חמור שהוא הטיל כתם על כבוד המשפחה.
כתם על כבודו של זאב הבן הפעיל המרכזי בקהילה.
כתם על כבודה של בתיה בריינה הנכדה ועל כבודו של אליהו לנדא הנין שהיה מקור המידע של בן זאב על אברהם וולפנזון..משהו שהיה כה חמור שאליהו לנדא מצא צורך לשנות את תאריך הפטירה על מנת למחוק ולהכחיש את אותן שנים שבהם אירע מה שאירע . אולי הייתה זאת הונאה כספית ( משהו שראינו שוולפנזון לא התנזר ממנו בשנות פעילותו ) אולי היה זה משהו אחר חמור עוד יותר.
אנחנו כרגע איננו יודעים.
מורגנשטרן : לסיכום מר אשד הדמות האמיתית של אבי המשפחה שלכם אברהם וולפנזון הייתה רחוקה מאוד מלהיות דוגמה ומופת למישהו,ובוודאי לא עבור משפחה גאה כמו משפחת צאצאיו של וולפנזון שהתייחסו גם אל הגאון מוילנה עצמו.אנשי המשפחה שלכם התביישו באברהם וולפנזון אבי המשפחה.
ואת "הכתם" ניסו הדורות המאוחרים שלכם ל"נקות" על ידי כך שזיהו אותו עם דמות אחרת שהייתה קיימת מבחינה היסטורית בשם אברהם הדיין משקלוב שבאמת היה מן העולים הראשונים בראשית המאה ה19. .בן זאב מספר שיש ברשותו מחזור שהיה שייך לרבי אברהם ובו כתוב "בשבועות של שנת תק"ע ( 1810) התפללתי בפעם הראשונה על יד הכותל המערבי " וכנראה שזה באמת היה שייך לאברהם הדיין האמיתי ואולי אולי אולי היה המחזור הזה שיצר את כל המסורת על הזיהוי בין אברהם וולפנזון ואברהם הדיין משקלוב מכלתחילה.
שמע אפשר לתת קרדיט למסורת משפחתית כל עוד שהיא לא מנוגדת לעובדות המתועדות של התקופה והמסורת הזאת בהחלט מנוגדת לעובדות המתועדות.
רק שתדע שההיסטוריונים של סוף המאה ה19 כמו ישראל דב פרומקין מעולם לא לקחו את הזיהוי הזה ברצינות ומעולם לא העלו על דעתם לזהות את אברהם וולפזון עם אברהם הדיין .אבל היה צורך לחקור את כל העניין מחדש עם מסמכי התקופה כדי לחשוף את האמת הזאת על אברהם וולפנזון שהוסתרה בידי שפע גרסאות משפחתיות שונות ומשונות.
.
נספח
| לרגל כתבה זאת עשיתי סקר אצל שני סופרים הידועים בשורשיהם הוותיקים בארץ ישראל . הסופר אהוד בן עזרבאיזה שנה עלו אבות אבותיך לארץ ישראל ? אהוד בן עזר : בשנת 1863 עלה ארצה סבו של סבי שלמה ראב ואשתו אסתר כדי למות ולהיקבר בירושלים .בשנת 1875 או 1876 עלו ארצה אבי סבי אליעזר ראב ובנו יהודה ראב בן עזר, הוא סבי, ועוד בני משפחה. אליעזר ויהודה היו במייסדי פתח תקווה בשלהי שנת 1878 אתה מכיר סופרים ישראליים ידועים כיום ( מהשורה הראשונה והשנייה לא כאלו שאיש חוץ ממך לא שמע עליהם ) שאבות אבותיהם היגיעו לארץ ישראל עוד לפני כן ? לפי הידוע לי משפחתו של א.ב. יהושע מצד אביו היא משפחה בעלת שורשים עתיקים מאוד בירושלים ואחד מאבות אבותיו היה אפילו אשכנזי שנטמע בספרדים, ר' יצחק אופלטקה לא עולים בדעתי כרגע שמות של סופרים אחרים אבל אולי דילגתי על מי מהם א.ב.יהושע כותב לאלי אשד שלום רב, כפי שידוע לי סבא של סבתי מצד אבי הגיע מפראג ב- 1848 אבל הוא התחתן עם ספרדיה ממשפחת עייש שיש לה שורשים בארץ גם במאה השמונה עשרה. סבי מצד אבי הגיע בן שלוש לארץ משלוניקי. אם היו עוד מאה אלף יהודים נוהגים כמוהם מצבנו היום היה הרבה יותר טוב. כל טוב א.ב. יהושע >אז א.ב. יהושע קודם לכלל סופרי ישראל בעתיקות שורשיו המשפחתיים בארץ. |
נספח :שושלת וולפנזון כפי שנרשמה בידי יוסף זונדל וסרמן.
ראו עוד על נושאים אלו :
אריה מורגנשטרן
עליית תלמידי הגר"א
2200 שנה לעלית תלמידי הגר"א
מסמכי עליית הגר"א נחשפים בכנסת
השד"רים בויקיפדיה
משפחת ריבלין
ביבליוגרפיה על אברהם וולפנזון
אריה לייב פרומקין תולדות חכמי ירושלים : משנת ה"א ר"ן ליצירה עד ה"א תר"ל ליצירה יצא לאור בשלשה חלקים עם תולדות המחבר ותמונתו, ועם הערות והוספות רבות ; מלואים ומפתחות מאת אליעזר ריבלין ירושלים : דפוס סלומון, תרפ"ח-תר"ץ .
חיים מיכל מיכלין "כולל הפרושים בירושלים בסוף המאה השישית " "תבונה " שנה שנייה גליון 4.1.1933
כולל רשימת חלוקה של הפרושים משנת 1838 ? ומוזכרים בו " ר' אברהם משקלאב ובנו זאב וולף " כולל סכומי הכסף שקיבלו מרוסיה.
ישראל בן זאב "תולדות חיי הרב הגאון הדיין ואלפינזאהן מחבר מחזה אברהם הדיין הראשון לעדת האשכנזים הפרושים בארץ ישראל " הקדמה ל"מחזה אברהם –תגלחת בחול המועד מאת אברהם ואלפינזאהן הביא לבית הדפוס וערך אליהו לנדא . הוצאת יעקב אלעזר לנדא תל אביב,תש"ז .
דוד תדהר ,האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו הוצאת ספריית ראשונים ,תל אביב. 1947 . כרך א' ע' 304 – ו
שלמה זלמן ריבלין ( כותב אנונימי ) חיים הילל ריבלין ( עורך שתחת שמו הופיע הספר ) חזון ציון : שקלוב וירושלים : תולדות עלית תלמידי הגר"א ומפעליהם ביסוד הישוב בארץ ישראל. (תל-אביב) : (דפוס א. מוזס), (תש"ז,1947
ישראל בן זאב "תנועת "חזון ציון " גורם ראשון בבניין מדינת ישראל ". בתוך "מוסדי ארץ –מאמרים וחלקי מאמרים על תולדות עליית תלמיד הגר"א "מוסדי ארץ " מפעליהם ביסוד ישוב האשכנזים בירושלים מאת ותיקי ירושלים וצאצאי תלמידי הגר"א .מסודר ומוצא לאור על ידי ועדה מצאצאי תלמידי הגר"א בירושלים .תשי"א.
אליעזר יערי שליחי ארץ ישראל: תולדות השליחות מהארץ לגולה מחורבן בית שני ועד המאה ה-19 .מוסד הרב קוק תשי"א.
יעקב רימון "רבי אברהם הדיין ואישתו עולים לירושלים " הופיע בתוך "ירושלים העתיקה :לקט סיפורים ,אגדות ותיאורי חיים " כינסו וערכו יעקוב רימון ויוסף זונדל וסרמן "הוצאת המכון לאיסוף סיפורי ארץ ישראל ואגדותיה , 1958. הופיע גם בספרו של יעקב רמון "דמויות מן העבר :סיפורים ורשימות הוצאת המנורה ,1972.
יעקב גליס "רבי אברהם ולפנזון " בתוך "מגדולי ירושלים " הוצאת ספריית ראשונים ,ירושלים תשכ"ז . ,1967 ( הגירסה הפרטנית ביותר הקיימת על חיי אברהם וולפינזון ) .
יוסף זונדל וסרמן ""הדיין משקלוב –רבי אברהם וולפנזון " בתוך "מיקירי ירושלים "דמויות מתלמידי הגר"א מוילנה ואחרים . הוצאת מסלול ,תל אביב תשל"ג
יעקב גליס "רבי אברהם בן רבי זאב ולפנזון " בתוך אנציקלופדיה לתולדות חכמי ארץ-ישראל, כרך א' ירושלים : המכון לחקר ירושלים, מוסד הרב קוק, תשל"ה 1974- ע' סו-סח
יצחק ישעיהו וייס "פסק החתם הסופר בעניין מעות לבני ארץ ישראל " מוריה סיון תשל"ח ע' כד-כז ח'קירה של פרשת פסק הלכה שבו היה מעורב אברהם וולפיזון.
. יצחק ישעיהו וייס "על השד"ר רבי אברהם ז"ל בהונגריה " מוריה שנה שמינית , גליון ד-ה משנת תשל"ח. ע' קא-קב .
צבי קרגילה "שד"ר מירושלים לקהילות בצפון אפריקה " בתוך מיכאל :מאסף לתולדות היהודים בתפוצות ,המכון לחקר התפוצות ,תל אביב ,תשמ"ה .כרך ט'. ע' קצד-קצט. ( המאמר שלכאורה עוסק בשליחות של אברהם וולפנזון עוסק למעשה בזאב וולפנזון והמדובר בטעות של החוקר).
אריה מורגנשטרן "מסורות משפחתיות במבחן המחקר ההיסטורי משפחות ריינס וולפינזון ,רלב"ג רובלר ושפירה " בתוך גאולה בדרך הטבע :תלמיד הגר"א בארץ ישראל תק"ס –ת"ר 1800-1840 –מחקרים ומקורות .מהדורה שנייה ומורחבת הוצאת מאור ירושלים תשנ"ז
שבתי זכריה סיפורי חצרות ובתים בין החומות : פרקים בתולדות הישוב היהודי בירושלים העתיקה בדורות האחרונים / ירושלים : ראובן מס, תשס"ו 2006. כולל פרק על אברהם הדיין ועל בנו זאב וולפנזון .
אריה מורגנשטרן השיבה לירושלים :חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה התשע עשרה"הוצאת שלם ,ירושלים ,2007.
ראו עוד
הכבוד האבוד של אברהם "הדיין" וולפנזון תגובה מפורטת וקפדנית למאמר זה של ד"ר עמנואל סגל
חייו הכפולים של זאב וולפנזון : על חייו של בנו של אברהם הדיין
מסע החיפושים של אלעזר לנדא ובתיה בריינה :על נכדתו של אברהם הדיין ובעלה.
גואל התנ"ך :על אליהו לנדא נינו של אברהם וולפנזון
קישורים על תולדות משפחת וולפנזון
דוד תדהר "הרב אברהם וואלפינזאהן" מתוך המהדורה ברשת של "האנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, כרך 1, ע"מ 304- 305
אברהם וולפנזון בויקיפדיה זאב וולפנזון ב"אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו " של דוד תדהר כרך א' ע' 454–455
יהושע וולפנזון הרוקח היהודי הראשון באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו
יעקב גולדמן סופר ועיתונאי גיסו של זאב וולפנזון באנציקלופדיה של דוד תדהר כרך א' ע' 108–109
פנחס גרייבסקי ,אחיו של יעקב גולדמן והיסטוריון של ירושלים
בן ציון וולפנזון בנו של זאב וולפנזון באנציעקלופדיה של דוד תדהר כרך ראשון ע' 307–308
מנחם וולפנזון בנו של בן ציון מקים בית העיוורים היהודי הראשון באנציקלופדיה של דוד תדהר כרך א
ד"ר ישראל בן זאב היסטוריון של משפחת וולפנזון באנציקלופדיה של דוד תדהר כרך א' ע' 378–379
שושלת וולפינזון הרשימה הגנאלוגית
מוסה אשד
צבי אשד
המחשמל של מחוז הדרום/
נחמיה אשד
להבין טוב יותר את הערבים -לזכרו של נחמיה אשד
משפחות קרובות :
משפחת לנדא צאצאי הגר"א
מלחמת האתרוגים :על שמואל מוני זילברמן
משפחת ריבלין
הראשון לבית ריבלין :על הילל ריבלין
משפחת סלומון
הבלוג של חיים פרידמן :חוקר שושלות
פורום שורשים משפחתיים ב"תפוז"
המרכז לגנאלוגיה יהודית של בית התפוצות
היה היה איש גיבור : על אליהו בלנק -עוד חקירה משפחתית
ממשולם מלוקה במאה השמינית לספירה ועד לאלי אשד במאה ה-21
129 תגובות על “התעלומה המיסתורית של אברהם וולפנזון”
אם יש לך עניין בלשי בישוב היהודי בישראל במאה ה-19, מצא את הספר שנקרא "הגזע" בהוצאתו של ירון גולן ז"ל, על אדם מיוחד בשם ישראל בק (קיצור של בן קדושים), אשר הגיע לישראל בשנות השלושים של המאה ה-19 והיה זה אשר הדפיס את הספר הראשון בישראל בעת החדשה. עד היום יש על שמו סמטה בעיר העתיקה בצפת, אבל איש מהתושבים אינו יודע מי היה האיש באמת.
ישראל בק דווקא קשור מאוד לנושאי כתבה זאת .
זאב בנו של אברהם וולפנזון היה המגיה הראשי בהוצאת הספרים שלו .
ועדש היום יש רחוב בשכונת מונטיפיורי בתל אביב שנקרא על שמו ולמיטב ידיעתי השם הזה הוצע בידי אנשים שמוזכרים בכתבה זאת .
לאלי שלום
המסקנה שלך לגבי א.ב. יהושע נמהרת מדי כי אתה שאלת רק לגבי הסופרים החיים
אילו היית שואל על סופרים ישראליים בכלל הייתי מונה את יהודה בורלא ויצחק שמי
שדומני שיש להם שורשים עתיקים יותר בארץ מאשר למשפחתו של א.ב. יהושע
בברכה
אהוד
מפעל חים, מרשימה הדרך הארוכה של אנשים כאלה למען האמת ההיסטורית, האישית והלשונית של כל האיזור, שלא רואים אותה מכאן.
יש קרבה לד"ר אברהם וולפנזון איש מדע המדינה?
eli it is very intersting.please corect the word-shema-it must be with alef.
מר אשד לתשומת לבך :
פרופסור מורגנשטרן טועה ומטעה.
אתה מוזמן לעיין בקובץ :מיכאל :מאסף לתולדות היהודים בתפוצות "כרך ט' בהוצאת המכון לחקר התפוצות מ1985.
שם תמצא בע' קצד מאמר מאת צבי קרגילה בשם "שד"ר מירושלים לקהילות צפון אפריקה"
ושם מובאת איגרת של עקיבא לעהרן מראשי הפקוא"מ שבה מוזכר שד"ר בשם אברהם וולפינהאן
כמי שנשלח לקהילת תוניס בשנת 1846 כדי לאסוף שם כספים עבור היישוב בארץ שהיה אז במצב חמור ביותר.
להערכתו של קרגילה אברהם וולפנזון שהה בתוניסיה ויצא משם לקהילות נוספות באיזור כמו טריפולי.
דהיינו מורגנשטרן טועה ומטעה ( ולא בפעם הראשונה) לגבי אברהם וולפנזון שבהחלט שהה בשתי שליחויות שד"רות שונות בחו"ל ויש על כך הוכחה מוחלטת.
לתשומת לבך.
שלום. נכנסתי הרגע שוב לאתר שלך וראיתי את האינפורמציה על מאמרו של ד"ר צבי קרגילה. אני מוכן להודות בפעם הראשונה שיש טעם בקיום האתר ויש שהוא מזמן אינפורמציה חשובה מאוד. המאמר עצמו אינו תחת ידי ובשל סופת השלגים המתקרבת לא אוכל לצאת ביומיים הקרובים לבדוק את החומר. ואמנם בארכיון הפקוא"מ ישנם אלפי העתקי מכתבים ואם המכתב המדובר לקוח משם (מה שאינו בטוח, כי יתכן והמכתב לקוח מארכיון אחר ) קרוב לודאי שלא ראיתיו. בכל מקרה, נדמה לי שהגענו לפתרון השאלה שהציקה לנו. ברישומים של כולל הפרושים לא מופיעה שליחות של ר' אברהם ווליפנזון בשנת תר"ז. מה שיכול להיות, וזה כרגע בגדר של השערה ( עד שאקרא את המאמר ) , שוולפנזון יצא לשליחות זו על דעת עצמו, אבל לא ל"אירופה האשכנזית", שם הוא היה "שרוף", אלא לצפון אפריקה, שם לא הכירו אותו. מאחר וצפון אפריקה לא היתה אזור שליחות של הפרושים האשכנזים, קרוב לודאי שהוא יצא לשליחות "מטעם עצמו". שליחים כאלה היו בדרך כל מזייפים את כתבי השד"רות שלהם ואם כך קרה, הרי שבזה הוא הביא על עצמו את "הסוף", וכל כך למה? ראשית הוא רימה את הנהגת הכולל הפרושי ויצא ללא רשות,( בעזרת בנו ר' זאב ? ) שנית הוא גרם לסכסוך חמור בין הפרושים לבין הספרדים שתוניס וטריפולי היו אזורי הגבייה שלהם. אפשרות אחרת שיש לבדוק למרות שאיננה נראית הגיונית ולא מצאתי לה סימוכין, שהוא יצא בשליחות יוצאי מרוקו שנרדפו על-ידי ההנהגה הספרדית ( ראה ספרי "השיבה לירושלים" עמ' 335-345 ). בכל מקרה הנתונים החדשים מסבירים אף הם מדוע לא שפר מעמדו של אברהם וולפנזון בעיני חבריו לכולל. אבל אינם רלוונטיים לבעיות המרכזיות שהתעוררו בעקבות המסורת המשפחתית, אותה כנראה פתרנו
בעקבות קריאת מאמרו של ד"ר צבי קרגילה שנזכר לעיל ולא היה ידוע לי, אפשר לערוך מעין סיכום של פרשת "שליחות" ר' אברהם וולפינזון משנת תר"ז.
אני שמח שקרגילה צירף למאמרו את המכתב המקורי ששלח צבי הירש (ולא עקיבא) לעהרן לרבה של טוניס, ואיפשר לנו בדיקה עצמאית של הנושא.
ובכן לצערי טעה קרגילה טעות חמורה בקריאת המקור, וגרם מבוכה חמורה למגיב שהגדירני כ"טועה ומטעה" (אני מבין שבבלוגים זו השפה המקובלת).
אין מדובר במכתב בשליחות של ר' אברהם וולפנזון אלא בשליחות בנו ר' זאב וולף . וכך כתוב במקור( עמ'קצז): " אחרי דרישת שלום תורתו כמשפט באנו בזה…להמליץ טוב בעד הרב החכם הכולל כמהר"ר (כבוד מורנו הרב רבי) זאב וולף בהרב מו"ה (מורנו הרב) אברהם וולפינזהאן נ"י מעה"ק ירוש'[לם] אשר יבא אל מחנה קדשו בתורת שד"ר מק"ק אשכנזים פרושים הי"ו " .
בזה תמה פרשת ההשערות. לפי המקורות הנמצאים בידינו עד כה, כולל המכתב של הפקוא"מ לרבה של טוניס, ברור שר' אברהם וולפינזון יצא רק לשליחות אחת בשנת תקצ"ה לערך, ממנה חזר בשנת תר"ג.
לאחר שליחות שנויה במחלוקת זו לא יצא הנ"ל לשליחות נוספת בשנת תר"ז.
לשליחות שנת תר"ז יצא בנו ר' זאב וולף, שליחות שלא היתה ידועה להיסטוריונים (ובודאי תשמח את אלי אשד צאצאו).
ואמנם מצאתי בדבריו של הסופר יעקב גולדמן רמז לשליחות זו.
וכך הוא כותב על גיסו זאב וולפינזון: " הוא הלך בשליחות ירושלם מהכוללים….לרוב מדינות אירופה, וגם בערי אפריקה הצפונית" (יערי, שלוחי, עמ' 798 )
חבל שגולדמן לא פירט מתי היתה שליחות זו ובאו מכתבי הפקוא"מ וגילו לנו שהדבר היה בשנת תר"ז [ על מכתבי הפקוא"מ וחשיבותם למחקר ראו ספרי "השיבה לירושלים"עמ' יט-כד ].
במשך שבוע חיכיתי שהאישיות המסתתרת מאחורי הכינוי "קורא נבוכים" תקום ותבקש סליחה על ביטוייה נגדי: " טועה ומטעה (ולא בפעם הראשונה)", לאחר שנתברר שאני צדקתי במידע שמסרתי, ולא ד"ר צבי קרגילה עליו הוא הסתמך. [ דרך אגב, הפעם הראשונה והיחידה דומני, שכתבתי ביקורת על ד"ר קרגילה, היתה במאמרי : " אחדותו הארגונית של כולל הפרושים " שהופיע ב"ציון " כרך מ"ז (תשמ"ב ) שנדפס גם בקובץ "גאולה בדרך הטבע", ירושלים, תשנ"ז ] מאז אותו יום אני מחכה לשווא להתנצלות מ"קורא הנבוכים". נראה לי שהוא עדיין נבוך מהגילוי המשפיל, ואין לו אומץ לב להודות בטעותו. אני חושש שמדובר בחוקר מתוסכל שדבר אחד בלבד ניתן להגיד בשבחו, כי הכיר את מאמרו הנידח של קרגילה שהופיע בכתב-עת שאיננו עוסק כלל וכלל בחקר היישוב היהודי בארץ ישראל. אבל כמו קרגילה גם הוא לא קרא נכון את שמו של השד"ר הירושלמי, והמדובר לא בתעודה הכתובה בכתב רש"י חלילה, אלא באותיות דפוס עבריות מרובעות.
המסורת המשפחתית מפוקפקת איך יתכן שאחותו של זאב פייגא טובה שנולדה בשנת 1925 היתה נשואה וגרה בירושלים בזמן רעידת האדמה בשנת 1936 האם נישאה בגיל 11, יתירה מזו ר' שניאור זלמן שניאורסון שהיה נינו של בעל התניא (ולא נכדו) והידוע גם בכינוי שזבני, חיבר ספר בשם נימוקי שזבני עלה לארץ ישראל יחד עם משפחות סלונים וקזרנובסקי בשנת תר"ד או תר"ה (1844), ואם כך פייגא טובה לא יכלה להתחתן איתו קודם לכן
אין לנו תאריך לידה לגבי אחותו של זאב וייתכן בהחלט שהייתה מבוגרת יותר ממנו,וכאמור אז הם באמת היו נישאים וגם מולידים בגילאים צעירים 12, 13, 14.
ובנות בגילאים צעירים עוד יותר מבנים .
אז כן היו להם נישואי ילדים
ומבחינה זאת אין בעיה
לגבי שניאור זלמן בן הרב מנחם מנדל שניאורסון לפי מה שכתוב בספר "תולדות חכמי ירושלים" של פרומקין וריבלין הוא עלה לארץ ישראל בשנת " תק"ץ ( ולא תר"ד) (
עמד בראש כולל חב"ד בירושלים ויצא כשד"ר לאסיה ואירופה .( וכדאי לזכור שמדובר כאן במשפחות של שד"רים שהתחתנו זה עם זה )
הוא שימש כמגיה גם הוא אצל המדפיס ישראל בק
ובין השאר הוא פרסם ביחד עם זאב את הספר "חמדה גנוזה: והוא תשובות הגאונים … גאוני קמאי אשר הי' … בכתי' יד "ב-1863.
ולבדו הוא פרסם את הספר "ספר זכרון ירושלם :
מקומות ידעתי … ואת כל הקורות לאיזה מדינות ועיירות ימים נהרות מקום דרכו בו רגלי"
ב1876
שבו הוא מספר על מסעותיו כשד"ר .
ספר זיכרון ירושלים של גיסו של זאב ,שניאור זלמן בן מנחם מנדל שניאורסון הועלה על הרשת כספר דיגיטלי
בידי הספריה הלאומית ואפשר לקרוא בו כאן
http://jnul.huji.ac.il/dl/books/html/bk2085862.htm
מאמר גדול על זאב וולפנזון שיעסוק גם בשניאור זלמן שניאורסון יעלה באתר זה בקרוב .
אני נכד נכדו של אברהם-דיין
דור ראשון: אברהם-דיין.
דור שני: וועלוועל-באבעס.
דור שלישי: בן-ציון וולפנזון.
דור רביעי: פאיע-רחל בורשטיין.
דור חמישי: טויבה-שיפרה סגל.
דור שישי: ד"ר עמנואל סגל.
(1) אם אברהם-דיין הוא דור-צעיר מישראל-משקלוב, אינה רלוונטית לגיל הכרונולוגי שלהם. בהחלט שניהם יכולים להיות באותו גיל. פתרון זה יותר הגיוני מאשר "גם דודנו וגם אחיינו של ישראל משקלוב".
(2) האם מצאו את גופת בתיה-בריינדא, אשת אברהם-דיין, לאחר "הרעש-הגדול"? האם הובאה לקבר-ישראל?
(3) הרשימה משנת 1834 כפי שמציין פרופ' מורגנשטרן הייתה בעיקר עבור חלוקת כספי "החלוקה". במסורת משפחתנו כפי שאני קבלתי ואני מוסר הלאה, אני מספר שאבותיי בירושלים לא חיו מן "החלוקה", אלא התפרנסו מגיע כפיהם. מצד אבא (סגל עלו ב-1905) היה בעל-מלאכה. מצד אמא בורשטיין היה קבלן, (עלו בתמ"ר). וגם וולפנזון, למרות שהיו רבנים ועסקנים בקהילה התפרנסו מעמלם, בעלי טחנת-קמח. מזכירים את "וועלוועל-באבעס" שהוא זאב-וולפנזון (אגב בידי עותק של הספר "חמדה גנוזה") ובנו בן-ציון. אומנם לגבי אברהם-דיין עצמו לא מזכירים מקור מיוחד. זה יכול להסביר מדוע אברהם-דיין למרות שהיה בירושלים בשנת 1834 לא היה ברשימה, כי לא קיבל מ"החלוקה".
(4) לעומת זאת הרשימה עבור מונטיפיורי לא הייתה עבור "החלוקה", אלא עזרה יותר כללית, או לאינפורמציה. שם הוא מופיע. כך שבמסורת שאני גדלתי בה, אי הופעתו של אברהם-דיין ברשימה מקבלי "החלוקה" אינה הוכחה שלא היה קיים בירושלים.
(5) פרופ' מורגנשטרן מציין שמשפחת וולפנזון מתייחסת גם להגר"א. "אבי המשפחה שלכם אברהם וולפנזון הייתה רחוקה מאוד מלהיות דוגמה ומופת למישהו, ובוודאי לא עבור משפחה גאה כמו משפחת צאצאיו של וולפנזון שהתייחסו גם אל הגאון מוילנה עצמו". האם יש מישהו שיש לו אילן-יוחסין שמראה זאת?
(6) לגבי שנת מותו של אברהם-דיין. פרופ' מורגנשטרן מחפש מעשה "חמור עוד יותר" שעשה אברהם-דיין. "אולי הייתה זאת הונאה כספית (משהו שראינו שוולפנזון לא התנזר ממנו בשנות פעילותו) אולי היה זה משהו אחר חמור עוד יותר. אנחנו כרגע איננו יודעים". מועל כבר אמרנו? גזלן כבר אמרנו? (את אשת ישראל-משקלוב). מה חסר? למה הוא מתכוון? שמַד? רֶצח? ספקולציה זו לא במקומה.
(7) "נראה שמה שקרה כאן היה שד"ר בן-זאב זיהה את אברהם וולפנזון משקלוב עם דמות אחרת שאכן הייתה קיימת: אברהם הדיין משקלוב שאכן היה בין העולים הראשונים מבין תלמידי הגר"א ונולד בסביבות 1767 דהיינו נולד כמעט 40 שנה לפני "אברהם וולפנזון "שלנו". מעניין לדעת למי מייחס פרופ' מורגנשטרן את הספר "מחזה אליהו". לאברהם הראשון או השני?
(8) היכן הם צאצאי "אברהם אייזנשטיין מפינסק" ו"אברהם-דיין הראשון"? האם אין להם צאצאים? הם יכולים לפתור חלק מן הבעיות, אם לא את כולם!
לגבי שאלותיך
2. ) האם מצאו את גופת בתיה-בריינא, אשת אברהם-דיין, לאחר "הרעש-הגדול"? האם הובאה לקבר-ישראל?
ידוע לנו שזאב וולפנזון חיפש אחרי הגופה ואני מניח שמצאו אותה וקברו אותה אבל זה לא מצויין במפורש בשום מקום ,דיון בעניין החיפוש אחרי המתים בצפת יבוא בקרוב באתר זה במאמר מיוחד שיעסק בזאב וולפנזון
5.
פרופ' מורגנשטרן מציין שמשפחת וולפנזון מתייחסת גם להגר"א. "אבי המשפחה שלכם אברהם וולפנזון הייתה רחוקה מאוד מלהיות דוגמה ומופת למישהו, ובוודאי לא עבור משפחה גאה כמו משפחת צאצאיו של וולפנזון שהתייחסו גם אל הגאון מוילנה עצמו". האם יש מישהו שיש לו אילן-יוחסין שמראה זאת?
"בהחלט כן וזה כבר מצויין בפתיחה של הרשימה
"בתייה בריינה " בתו של זאב שהייתה אחותו של בו ציון וולפנזון ( ונכדתה של בתייה בריינה שנהרגה בצפתונקראה על שמה ) נישאה לאליעזר לנדא שהיה נינו של הגר"א "
( ורשימה עליהם תופיע גם היא באתר זה בהמשך )
6.
לגבי שנת מותו של אברהם-דיין. פרופ' מורגנשטרן מחפש מעשה "חמור עוד יותר" שעשה אברהם-דיין. "אולי הייתה זאת הונאה כספית (משהו שראינו שוולפנזון לא התנזר ממנו בשנות פעילותו) אולי היה זה משהו אחר חמור עוד יותר. אנחנו כרגע איננו יודעים
כאן פרופסור מורגנשטרן הוא "חף מפשע".
אני הוא זה שהעלה את הספקולציה לגבי שאלת שנת המוות הוא לא התייחס כלל לעניין .
ןמדוע העליתי אותה זה מצויין בטקסט. בגלל אי ההתאמה בין תאריכי הפטירה במקורות השונים .
משום כך העליתי את האפשרות שאליהו לנדא העדיף לשנות בכתובים את תאריך הפטירה מסיבות שהיו ידועות לו היטב אבל כבר לא ידועות לנו. .
.
אני הוא גם זה שהעלה את האפשרות של "בן דוד שהוא גם אחיין " ופרופסור מורגנשטרן לא אמר דבר בעניין .
יש לי חיבה והערצה עמוקה לעולים הראשונים מייסדי היישוב החדש בארץ-ישראל בראשית המאה התשע-עשרה( וגם לצאצאיהם), מעבר להכרה העמוקה
בחשיבות הלאומית של מפעלם החלוצי. עם זאת, חושבני שנזק חמור לתדמיתם של העולים גרמו דוקא בני משפחותיהם, שמתוך כעס מוצדק על ההיסטוריוגרפיה הציונית שמיעטה בערכם, וכן כתוצאה ממאבקי כבוד בין כמה ממשפחות העולים, מילאו הללו "חורים שחורים" בתולדות משפחותיהם כיד הדמיון הטובה עליהם, במכוון או שלא במכוון ( בשיטת "הטלפון השבור"), וגרמו נזק ממשי למחקר ההיסטורי. כיום עשוי כל חוקר אובייקטיבי לערער את אמינותם של אותם סיפורים בלתי חשובים , ולפסול לחלוטין את מוסרי העדויות עצמם ואת שאר דבריהם. אני משתדל להפריד בין מה שהמחקר מאשר ובין מה שעומד בסתירה אליו. ואכן, הגילויים הארכיוניים של 30 השנים האחרונות מאפשרים לנו למוץ את התבן מן הבר. כמו כן משבח אני את אלי אשד (666) שהחליט להתמודד באומץ לב עם תופעה זו "בחצר האחורית" של משפחתו הוא. באותה הזדמנות הוא הצליח להפוך את האתר שלו למדור ל"חיפוש קרובים" ולגלות שהוא איננו "זאב בודד" וכי ישנם עוד כמה זאבים (וולפנזונים) ביער. לעצם העניין, אתייחס לשאלותיו הענייניות של ד"ר עמנואל סגל הנכבד, וכבר השיב על כמה משאלותיו קרוב משפחתו (666) ותודה לו על הגילוי הנאות, במה שייחס לעצמו דברים שלא אמרתי כלל ולא עלתה על לבי.
. (1) את רוב נהרגי רעש תקצ"ז ( 1837) שהצליחו להוציא מבעד להריסות, קברו כנראה בקבר אחים. שאלה זו לא נמצא לה עדיין פתרון לא במחקר ההיסטורי ולא בעדויות ממצבות בית הקברות העתיק בצפת.
(2) מפקד 1834 אכן בוצע לצרכי מתן "החלוקה" (אין מה להתבייש בכך. לא ניתן היה לקיים יישוב בארץ באותה תקופה בדרך אחרת ). היו בארץ אנשים עשירים שלא הופיעו ברשימה זו, כמו הגביר שמריה לוריא ואחרים, אך לא ר' אברהם
וולפנזון. (ראה בספרי " השיבה לירושלים" ) .
(3) במפקד מונטיפיורי 1839 נזכר ר' אברהם
וולפנזון כמי שנולד בשנת 1804 ועלה בשנת תקצ"ה (1835) וכן בנו ר' זאב שנולד בשנת 1818 ועלה אף הוא בשנת תקצ"ה. למרות שלעיתים ישנם שינויים קלים בין מפקדי מונטיפיורי השונים, הנה נתונים אלה חוזרים ונשנים גם במפקד מונטיפיורי משנת 1855.
(4) שמו של הספר "מחזה אברהם" ולא "מחזה אליהו" כפי שטוען בטעות ד"ר עמנואל סגל. את הספר יכול היה לחבר בהחלט ר' אברהם וולפנזון אביו של ר' זאב, כי הוא היה תלמיד חכם מובהק. אבל, הספר עצמו נדפס בשנת 1947 ועד כמה שאני מבין כתב היד לא בידינו [ אם כתב היד, ד"ר סגל, נמצא בידך, אשמח אם תשלח לי ממנו צילום.( או כל מסמך אחר שנמצא בידך) לפי הכתובת ירושלים, רבי בנימין 6 ]. אני מניח שר' אליהו לנדא, אבי סבתו של אלי אשד, היה מסוגל ומוסמך לקבוע מי היה מחבר הקונטרס, אבל הוא אינו יכול היה לקבוע שמדובר היה דווקא באותו ר' אברהם דיין שעלה עם תלמידי הגר"א הראשונים. בכל מקרה לא הייתי ממהר לפסוק גם במקרה זה . לו היה כתב היד בידינו היינו יכולים להשוותו עם כתב ידו של ר' אברהם אביו של ר' זאב הנמצא בידינו.
(5) יכול להיות שאותו ר' אברהם דיין מתלמידי הגר"א מת במגיפת הגליל בשנת 1813 . שהרי מתוך 511 העולים הפרושים שהיו בגליל ערב המגיפה נותרו אחריה רק 71 איש!!! משפחות שלמות ניספו במגיפה זו ואין אנו יודעים אפילו את שמותיהם עד עצם היום הזה.
(6) תנוח דעתך. צאצאיו של ר' אברהם אייזנשטיין רבים כחול הים ומונים מאות רבות, כן ירבו. ביניהם משפחות אייזנשטיין, נאמן, מרקוס, ועוד. מסופקני אם הם מודעים לעובדה שבשנה מסויימת התייחס מישהו בטעות לר' אברהם אייזנשטיין כאל ר' אברהם וולפנזון.(ראה תוח"י, כרך שלישי, עמ' 262.) בברכה נאמנה. אריה מורגנשטרן
אם יש מישהו מהקוראים שידוע לו על קיומה של תמונה ,ציור חותמת או משהו של איש המאה ה-19 זאב וולפנזון מירושלים ושל אישתו רבקה הוא מתבקש ליצור עימי קשר
תודה
אלי אשד
תודה על התגובה המהירה (אגב אני נין נכדו, לא שמתי לב לזאת מקודם). לפי פרופ' מורגנשטרן ישנם שני "אברהם-דיין" ושניהם אמיתיים. לאחד נקרא "אברהם וולפנזון" שהוא אביו של זאב וולפנזון, ובן דודו של רבי ישראל משקלוב. לַשני נקרא "אברהם-דיין משקלוב". לגרסת פרופ' מורגנשטרן:
אברהם וולפנזון בנו זאב וולפנזון
נולד 1804 נולד 1818 כאשר אביו, אברהם, בן 14.
עלה ארצה 1835, בן 31. עלה ארצה 1835, בן 17.
1835(מיד) נשלח לחו"ל שהה "ברעש-הגדול" 1.1.1837 היה בן 19 ונשוי.
עד 1843 במשך 8 שנים. כשאביו חזר ב-1843 היה בן 25.
נפטר 1855 בן 51. נפטר 1881, ישיש בן 63.
אשתו שני בנים וכל ספריו שכתב הושמדו ב"רעש הגדול".
על "אברהם-דיין משקלוב" ידוע:
(1) "נראה, שמה שקרה כאן היה, שד"ר בן זאב זיהה את אברהם וולפנזון משקלוב עם דמות אחרת שאכן הייתה קיימת. של אברהם-הדיין משקלוב שאכן היה בין העולים הראשונים מבין תלמידי הגר"א ונולד בסביבות 1767 דהיינו נולד כמעט 40 שנה לפני אברהם וולפנזון שלנו. ועליו כנראה סיפר את הסיפור על דברי הגר"א שנאמרו לו על אודות אברהם אבינו ששִכנעו אותו לצאת לארץ ישראל".
(2) "בן זאב מספר שיש ברשותו מחזור שהיה שייך לרבי אברהם ובו כתוב "בשבועות של שנת תק"ע (1810) התפללתי בפעם הראשונה על יד הכותל המערבי". כנראה שזה באמת היה שייך לאברהם-הדיין האמיתי ואולי אולי אולי היה המחזור הזה שיצר את כל המסורת על הזיהוי בין אברהם וולפנזון ואברהם-הדיין משקלוב מלכתחילה".
על מצבתו של מי נכתב "בקי בש"ס ופוסקים והגדה, וגם בסתרי חכמה נודעת לו, אברהם דיין"?
האם חברה-קדישא שיפצה מצבות ליד יד-אבשלום?
להלן מצבתו של זאב וולפנזון, "וועלוועל באבעס", בנו של "אברהם וולפנזון". לכל הדעות!
• לפי המצבה אביו, אברהם וולפנזון, היה דיין בק"ק צפת. מתי, לגרסת פרופ' מורגנשטרן היה אברהם וולפנזון דיין בצפת? או אולי המצבה שקרית? האם בזמנם (היה בג"ץ ו)כל אחד יכָל לכתוב על המצבות כִּלבָבו, ללא הסכמת חברה-קדישה?
• "הטענות כנגד אברהם וולפנזון הגיעו לעוצמה כזאת עד שלעהרן כבר שקל לכתוב לארץ ישראל שיבטלו את שליחותו ויחזירו אותו לאחר כבוד לארץ-ישראל, לענות על הטענות כנגדו .אבל לעהרן חשש שבנו זאב, שכיהן אז (1840~) כסופר הכולל יחפֶּה על מעללי אביו".
(יש לזכור תפקיד סופר אינו כולל פונקציות ביצועיות! יכול להיות מפוטר כל רגע).
כאשר חזר אברהם וולפנזון ארצה, היה זאב (לפי גרסת פרופ' מורגנשטרן) אברך בן 25. את המכתב שרצה לכתוב וחשש לכתבו, היה צריך לכתוב ב-1840 לערך, כשאברהם היה צריך לחזור לפי התכנון המקורי (לדעת פרופ' מורגנשטרן} ז"א כשזאב היה כבן 22 שנים. צבי-הירש לעהרן שהיה הממנה את הפרנסים על "החלוקה" בארץ (הוא גם מינה, לפחות תקופה מסוימת, ל"חלוקה" את ר' ישראל משקלוב, לכן באמת הגיוני, כמו שכתב פרופ' מורגנשטרן, שישראל משקלוב לא יכל להגן על בן דודו). לעהרן הגדול, ראש הפקוא"מ (הפקידים והאמרכלים) באמסטרדם, שהיה "בעל המאה ובעל הדעה"! יחשוש מאברך צעיר "עולה חדש"? (ב-1940 היה זאב 5 שנים בארץ) ככל שיהיה מוכשר ומקובל בקהילה ותיקה של 30 שנה ויותר! (העלייה האשכנזית הראשונה לארץ ישראל הייתה בשנת 1770, ז"א קהילה בת 70 שנה).
המחזור של אברהם-דיין נשמר! אצל מי? צאצאיו? מתי ואיך הגיע לידי ד"ר ישראל בן-זאב? נשים לב שקיומו של "אברהם-דיין האמיתי" הוא "נראה" ו"כנראה".
הנכם מכירים צאצאי "אברהם פינסקר". אולי באמת מישהו מביניהם, יודע לספר פרטים או תאריכים על "אברהם דיין" שהייה, או לא הייה, דיין בזמנו של אביהם. ללא קשר למסורות הוולפנזונים.
אגב הכרתי את בן-זאב אישית. אם יש לו תלונות על קיפוח המשפחה, עליו להלין על עצמו בלבד, כי הוא היחידי, שאני מכיר, מבין הוולפנזונים, שהייתה לו תודעה היסטורית. בכל מקרה מותו בלא עת של סבו בן-ציון, לא אִפשר לישראל בן-זאב להכיר את סבו ולשמוע ממנו סיפורים. בן-ציון נפטר ב-1883 וישראל נולד ב-1899. אימי ז"ל סיפרה ש"שרוליק" כילד שיחק בבוץ והיה אומר: "איך וועל זיין א דוקטער" וכל הילדים צחקו.
התמונה המוקדמת ביותר שיש לי היא אשתו של בן-ציון. באוסף התמונות שהיו בבית הורי הייתה תמונה קרועה. ששאלתי מדוע היא קרועה ומדוע שומרים אותה, ענו שהמצולם הוא שקרעהּ. כי "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". בביקור של אחד הקרובים מסרו הורי את התמונה. אינני יודע של מי הייתה. הצילום הגיע לארץ בדצמבר 1839, אבל לא היה זמין. צלמים ואומנים באו לצלם את ארץ-הקודש.
איני מתבייש בוולפנזונים, אלא פשוט זו מסורת מאימי שהם לא התפרנסו מן "החלוקה".
איך מכניסים תמונות? בתגובה הקודמת ניסיתי להכניס תמונות.
להכניס תמונות לתגובות אבל בעצם אינני יודע וכדאי לשאול בעניין הזה את בעלי האתר .
בכל מקרה אתה מוזמן לשלוח לי תמונות רלבנטיות אם יש לך לאי מייל שלי
elieshe@zahav.net.il
עליך לחבר אותם למכתב על ידיf
ATTACHMENTS
כאמור אני מעוניין בתמונה מכל סוג של זאב וולפנזון ושל אישתו
ושל בתו בתייה בריינה אחותו של בן ציון ושל בעלה אליעזר לנדא .
תמונות של בן ציון יתקבלו בברכה גם הם .
אם ידוע לך על תמונות של אברהם דיין גם הן תתקבלנה בברכה ונשלב אותם במאמר הזה.
אפשרי בהחלט שהתמונה שנקרעה הייתה של זאב ,והוא זה שקרע אותה מהסיבות שצויינו.
באנציקלופדיה של תדהר הערך הגדול עליו מופיע ללא כל תמונה עם כי כמעט כל שאר בני משפחתו האחרים שמופיעים שם חוץ מאביו וחוץ מבנו בן ציון יש להם תמונות .
האנשים שתרמו את הערכים האלו לאנציקלופדיה של תדהר ( שהם אליהו לנדא בן זאב, ,יוסף זונדל וסרמן, פנחס גרייבסקי, ויעקב רימון )
היו מודעים מאוד לחשיבות של צילומים ועשו סריקה יסודית אחרי כל צילום וכל תמונה אפשרית,תדהר עצמו לעיתים הזמין מציירים ציורים כאשר לא היו קיימים תמונות של מישהו שחשב שהוא חשוב מספיק.
פנחס גרייבסקי פירסם שני אלבומים מיוחדים של צילומי אישים מירושלמיים ידועים שהם היום המקורות היחידים שלנו לדעת כיצד האישים האלו ונשותיהם נראו .
אם אין תמונה השל אישיות בולטת כמו זאב וולפנזון סימן שהם לא הצליחו למצוא תמונה כזאת וכנראה משום שזאב מעולם לא ראה כל סיבה להצטלם.
ל-666
.אין בידי התמונות המבוקשות. התמונה שרציתי לצרף היא תמונת מצבתו של זאב וולפנזון בהר הזיתים. לאחרונה עברתי על האותיות בשחור.
ב-1985 לפני נסיעתי לשבתון לשיקגו (Argonne National Laboratory) בקרתי אצל ד"ר ישראל בן-זאב. בקשתי ממנו את הכתובת של אחיו מיכל (שנשאר וולפנזון). ואמרתי לו שאני בעיקר מעוניין בתמונות. הוא ישב בחדר עבודתו, חדר גדול שולחן כתיבה ענק, כל הקירות עד התִקרה מכוסים בספרים. על השולחן היה פנקס קטן כתוב בכתב רהוט בדיו שחורה. אתה רואה אני כותב עכשיו את תולדות המשפחה. זה ספר הוצאות בניית בניין החורבה, זהו כתב ידו של בן-ציון שהיה הגזבר. תמונות יש לי הן במרתף ועכשיו אינני יכול לחפשן. אבל בתוכניתי להוציאן. כשתחזור תקבל עבודה מוגמרת. בחזרתי הייתי טרוד בעבודה ובמשפחה ולא נסעתי אליו לירושלים. עד שראיתי מודעת אבל. ישבו שבעה בבית ביתו הצעירה (חיה נדמה לי) בהרצלייה פיתוח. שם היא נתנה לי שם וכתובת במבשרת-ציון, הוא יודע ובידו החומר. אבל גם זאת לא עשיתי ולא פניתי, מפני טִרדות הזמן. היה לי, וכנראה הפתק נמצא עדיין באיזשהו מקום. (כל זאת אני כותב מן הזיכרון).
יש לך במקרה מושג לגבי הכתובת על המצבה של בתיה בריינה ?
היא צריכה להיות איפה שהוא בסביבה .
כמה שאלות בלגבי הרשימה על זרב.
התייחסתי שם לפנקס ההוצאות של בית הכנסת
הגדול של ירושלים ושל ארץ ישראל שאותו בנה וולפנזון אבל ציינתי שאיני יודע אם היה בידי משפחת וולפנזון דהיינו בידי בן זאב או בידי אליהו לנדא ( ובמקרה זה הוא היה אמור להגיע אלי ) .
אז פתרת את העניין .
וכל הצילומים נמצאים מן הסתם בידי מישהו בלתי ידוע במבשרת ציון וכו'.
נו חבל הייתי שמח לשלב את הצילומים הללו אבל המאמץ בחיפוש וכו' .נסתפק במה שיש באנציקלופדיה של תדהר.
אגב יש לך פרטים מיוחדים על שתי תחנות הרוח שזאב החזיק בירושלים ?
מספר הערות והארות, שדומני כי מבהרות את הערפל השחור שעטו סביב אישיותו של רבי אברהם וולפיזון.
א. מתוך עיון במכתבו של רבי משה סופר – החתם סופר, המפשר בדין תורה בין רבי אברהם וולפינזון לרמ"ק,(בעת שהות ר"א ולפינזון בהונגריה כשד"ר בשנת תקצ"ט) עולה כי הויכוח בין הצדדים נסוב סביב סכום החלוקה לבני הונגריה שאינו שוה לבני ליטא, דבר שהוחלט מאיזה טעם שהוא, על ידי ההנהגה הפרושית ולא החלטה של ר"א וולפינזון.כפי שכותב זאת החתם סופר בכתב הפשרה: "…הרב השד"ר כבוד מו"ה אברהם וואלפס נ"י וה"ה הרב מו"ה מרדכי קלמן סג"ל מתושבי ירושלים עיה"ק אשר ישנו בינו לבין כולל הפרושים דאה"ק [דארץ הקודש]דין ודברים ועמדו פה לפנינו". הכרעת החתם סופר כי אכן החלוקה תיהיה שוה.ראה מאמרו של י. וייס וכן המכתב במלואו ירחון מוריה מ"ז שנה ח
ב.אין ספק שהרחוב היהודי ההונגרי סער באותם הימים סביב דיון זה וחמתם של יהודי המקום בערה בהם לנוכח אפליה זו. ר"א ולפינזון ניצב כאן בשדה קרב כיחיד מול רבים הנלחם על צדקת דרכה של ההנהגה בארץ וללא ספק כל החיצים של בני הונגריה הנזעמים והמקנאים קנאת אחיהם בני ארצם השוהים בארץ ישראל, הופנו לכיוונו של ר"א ולפינזון שודאי ספג בליסטראות רבות באותם ימים [ובכל דור ודור לא חסרים אלו שיציתו ויבעירו את האש, בפרט בנושא כה רגיש כמחייתם של נפשות בני מולדתם]סביר ביותר שרכילויות, גם אם היו הם בשולי המחנה, הועברו במכוון לידיעתו של להערן כדי להטות לבו לצד ההונגרי. יש מקום רב לומר שאכן זה הגורם לדבריו של להערן אודות ש"מדברים עליו סרה" והביא ליחס חשדני
ג.אינני יודע מה מקורו של מורגנשטרן על כך שר"א ולפינזון נותר לאסוף כסף עבור עצמו, מדברי החתם סופר אני למד שלא כך היה, אלא יריבו הוא שנותר למטרה זו. במכתבו מיום י"ד טבת תקצ"ט שבוע לאחר הוצאת פסק הדין כותב החתם סופר לרבי יהודה אסאד [במכתב שמופיע בשו"ת חתם סופר י-ם תשל"ג סימן ע"ב] "השד"ר מו"ה אברהם נ"י נמצא פה עם מתנגדו רמ"ק ופשרתי ביניהם ומו"ה אברהם נסע היום לדרכו לחיים ולשלום, ורמ"ק עודנו הולך סובב הרוח בסביבתנו, ה' יהפך לבבו לטוב" מה גם שבכתב הפשרה מוסיף החתם סופר אזהרה ליריבו של ר"א ולפינזון בדבר התרמה עבור עצמו, דבר שלא הזהיר את ר"א ולפינזון, ודאי מתוך הכרות אישיותו, כי אין מקום כלל לאזהרה זו לגביו
ד.אני חושב שאין לנו תעודת יושר גדולה לר"א ולפינזון מאשר דבריו של בנו של החתם סופר ממשיך דרכו בהנהגת העם היהודי בהונגריה – רבי שמואל בנימין סופר המכונה "הכתב סופר" במכתבו לר"א ולפינזון בעת סיום שליחותו בחודש אב שנת תר"ב או תר"ג (ראה מאמרו של וייס, מוריה שם הערה 4) הכותב לו "והוא אברהם מתחילתו ועד סופו לא נמצא עולתה בו כנקיי הדעת שבירושלים" המכתב מופיע בספר זכור לאברהם מכתב ט"ו
ה.אין כל הגיון שיחתימו את ר"א ולפינזון על מכתב הנוגע לסדרי טוהר החיים המוסריים בירושלים בנושא כמו הלבוש, שתמיד היה כה משמעותי ביהדות החרדית ובעיקר בקרב הישוב הישן בירושלים, חושבני שלו היה כתם שכזה על האיש, אף אחד לא היה מהין להחתימו ולהעמידו כאחד אשר קורא להדר בהילוך דרכי מישרים של תורת ישראל, גם בן כמו ר' זאב לא יכול לעשות חוכא ואיטלולא מציבור בני ירושלים ולהחתים את אביו- הכביכול איש מזימות ומרמה, על מכתב שכזה
ו.ברשותך מר אשד, אני מצטט כמה מילים ממכתב בנושא אחר של ר' אליהו לנדא, מובא בספר "הגאון" מתוך כת"י חלק ב' עמ'571 הערה21 בסוף סיפור מעשה מהגאון מוילנא כותב "שמעתי זה כשלשים שנה או כשלשים ושלש שנה בווילנא וכו'" ומדוע אני מצטט זאת? אני משער שמכתבים רבים קראת בימי חייך, מורגנשטרן ודאי העביר תחת עיניו כתבים רבים עד מאד, אך מסופקני אם נתקלתם בכזו רמה של דיוק. אין ספק שהדבר מלמד רבות על עוצמת האחריות והנאמנות שהאיש חש בכל מלה שהוציא תחת קולמוסו, והרי על סמך נאמנות זו הוגים אלפים או רבבות בעשרות הספרים שהוציא וההדיר מכתבי יד שונים. להלביש עליו סיפור שכזה, שבלילה אפל אחד הוא ישב ושבש להסטוריה אחריו תאריך פטירה בדוי ובישל איזה 'בלוף' לכל צאצאיו אחריו, זהו דבר שאין הדעת סובלתו. גם אם ישנם דברים הצריכים הבהרה בענין תאריך הפטירה, מכאן ועד מסקנה שכזו הדרך רחוקה. אגב, ישרותו היתה לשם ולאות בקרב כל גדולי הרבנים בדורו, גם הבקורתיים ביותר, רבי חיים סולוביצ'יק רבה של בריסק כותב אודותיו "ואחרי יקרתו תומתו וישרתו תעיד לי יותר מעשרה תעודות" ("הגאון"ג' עמ'1195).'
דברי הכתב סופר (בן החתם סופר)בספר "זכור לאברהם" שהובאו בתגובתי אות ד'מתוך מאמרו של וייס, אחר בדיקה בגוף הספר ראיתי כי הדברים מתייחסים לר' אברהם פינסקר שלדעת מורגנשטרן זהו ר' אברהם אייזנשטיין.אשמח אם ד"ר מורגנשטרן יאלפנו דעה האם ישנם מקורות נוספים שר' אברהם אייזנשטיין סיים שליחות בהונגריה בשנת תר"ב או תר"ג, או ששהה שם בשנים אלו מלבד השליחות בתר"ז שלדברי מורגנשטרן היה אז גם כן בשליחות בהונגריה. במאמר זכרון לר אברהם אייזנשטיין שכתב ר' יוסף ריבלין ב"הצבי" י'אלול תרמ"ו גליון מ"ה מספר על שליחותו של ר' אברהם להונגריה והצלחתו וכו' וכותב "ואברהם שב למקומו וישב לו באהלה של תורה בשקידה עצומה וכו'" ואז ישב על הוצאת הספר שטה מקובצת על סדר קדשים, ואין כל איזכור על נסיעה קודמת או נוספת
ל-666
פרטים על טחנת קמח אחת יש בספר של שבתי זכריה "סיפורי חצרות ובתים בין החומות" הוצאת ראובן מס 2006. עמודים 54 עד 58.פרטים נוספים על משפחת וולפנזון יש מעמוד 51, ובעמוד 94.
אימי ז"ל ידעה לספר שבמשך חצי שנה טחנת הקמח של מנטיפיורי נשכרה ע"י באבא-וולפנזון.
על פי האנציקלופדיה של תדהר זה היה לפרק זמן ארוך יותר .
האם אתה יכול לשלוח לי את שם המשפחה של בתו של בן זאב שהיית עימה בקשר ?אפשר לשלוח לי זאת באי מייל .
את שם המשפחה שבאתי לנחם על מות אביה בהרצליה פיתוח אינני יודע. בת אחרת פגשתי כשהיתי בשבתון בבודר קולורדו ארה"ב. פגשתי אותה ובעלה בביתם בדנוור קולורדו. כתובתם Mr & Mrs M. Etinger/1955S.Kearney WAy. Denver' CO 80224.
הכתובת היא משנת1994.
אני מבקש להשיב בדברים קצרים לשני המגיבים ד"ר סגל וש' אמיתי[ ממשפחת וולפנזון וכיצד? ] לדידי קיים כלל ברזל של 'אין לו להיסטוריון אלא מה שעיניו רואות', בעיקר כשהמקורות סותרים את המסורת המשפחתית. במחקר ההיסטורי יש להמנע מלעשות שימוש בכללים שנוהגים בימינו בעתונות כמו "המודיע" ו"יתד נאמן" וכן "ההיסטוריונים" מבני חוגי החרדים (דוגמת ש' אמיתי ) העושים שימוש מסולף בעיקרון של "כבוד אלוהים הסתר דבר" . אם היינו נוהגים כמוהם לא היינו יודעים למשל על מה שעוללו האחים ליוסף, יהודה לתמר , ודוד לבת-שבע וכו' וכו'. חבל להתווכח על כך. אינני יכול להשיב גם על טענות המנוסחות בצורה מעורפלת ולא ברורה כמו שטען ד"ר סגל בעניין מצבת ר' אברהם וולפנזון. האיש היה דיין וגאון בתורה וכו וכו' חלוץ לאומי אמיתי שראוי לכל הכבוד, אבל הוא עלה לארץ רק בשנת תקצ"ה, ולא יועילו שום מניפולציות וניסוחים. כל גירסא אחרת שמבקשת להפריך את הממצאים היא שקרית ומניפולטיבית, אינה מבוססת על מקורות היסטוריים אמינים ונוגדת את הכלל : " מדבר שקר תרחק." רצוי כי משפחות העולים הראשונים יתאמצו יותר בחיפוש אחר המקורות ההיסטוריים המתגלגלים עדיין בפינות נידחות ובבוידימעס. לעומת זאת הדרישה מן החוקרים לאמת אגדות היא אבסורדית . אחת הראיות שלא העלתי על הכתב, קשורה למשל לגירסאות השונות שאינן עומדות בפני ביקורת האמת:
בהקדמה לספר "מחזה אברהם", משנת 1947 כותב ד"ר בן-זאב כי: " ר' אברהם יצא עם שלוש משפחות לארץ[בשנת תקס"ח] לפני שיצאה השיירה של חזון ציון" כדי לעשות את ההכנות לקבל את השיירה בארץ. ואילו בקונטרס "מוסדי ארץ", משנת 1952 הוא כותב דבר שונה לחלוטין : " בן 42 שנה היה ר' אברהם דיין בבואו לארץ עם השיירה הראשונה בשנת תקס"ט ". במקרה זה ברור ששתי הגירסאות אינן נכונות ככל שמדובר בר' אברהם וולפנזון אביו של ר' זאב , בן דודו של ר' ישראל משקלוב. מדוע שובשו הגירסאות או מי אחראי לכך, אין אני מסוגל לקבוע. האם עשה זאת ד"ר בן-זאב או קרובו ר' אליהו לנדא, איני יודע. אני מוכן להסכים עם הכותב ש' אמיתי כי ר' אליהו לנדא היה איש צדיק תמים בדורותיו כיאה לצאצאו של הגאון מווילנה, גם מבלי להביא לכך ראיה מהספר "הגאון", שכן לא ברור כלל אם הוא המקור לשמועות ואולי מדובר במסורת משפחתית קדומה יותר?
בפרק " מסורות משפחתיות במבחן המחקר ההיסטורי" שבספרי "גאולה בדרך הטבע" , ירושלים, תשנ"ז הסברתי בהרחבה [ נא לקרוא את הפרק !!!] שצאצאי משפחת וולפנזון בילבלו בין ר' אברהם וולפנזון משקלוב ובין ר' אברהם אייזנשטיין מפינסק, שיש להם סיפור חיים דומה מאוד. בכך נכשל גם הכותב ש' אמיתי ואף הוא מודה במכתבו השני לאתר, כי הראיות שהביא ממכתבי הונגריה אינם רלוונטיים לנושא שאנו דנים בו, מאחר ומדובר בחלקם על ר' אברהם אייזנשטיין. ישנה בעיה אחת שהעלה ד"ר סגל ויש להבהירה. ר' אברהם וולפנזון על פי מפקדי מונטיפיורי עלה לארץ בשנת תקצ"ה ואילו גרייבסקי כותב בטעות שבאותה שנה הוא יצא לשליחות להונגריה. לפי מכתבי הפקידים והאמרכלים מאמשטרדם יצא ר' אברהם וולפנזון לשליחות בקיץ שנת תקצ"ו (ראה מאמרי עמ' 373 ), כך שהוא הספיק לכהן (בחסות בן דודו ר' ישראל משקלוב), כדיין בצפת, לפחות שנה וחצי. בנוסף לכך יש לנו רשימות של דייני הפרושים ופסקים מבית הדין בצפת מלפני שנת תקצ"ה ור' אברהם וולפנזון אינו מופיע בהם. גם בנו ר' זאב היה איש צעיר ומוכשר מאוד ושימש כסופר(מזכיר) הכולל ( בל נשכח שהוא היה קרוב משפחתו של ר' ישעיה ברדקי חתנו של ר' ישראל משקלוב, שהיה אחד האנשים החזקים בכולל – בהחלט יכול היה לסדר לו את התפקיד הנזכר!!! ). והרי לעהרן הוא שכותב שהוא חושש שהבן יחפה על אביו, אז על מה מתווכח ד"ר סגל ?
ש' אמיתי וד"ר סגל שואלים מה אנו יודעים על ר' אברהם דיין אייזנשטיין. תשובתי : הרבה מאוד . הוא עלה לארץ בשנת 1828 עם חותנו הראשון ר' חיים הכהן מפינסק מגדולי תלמידי הגר"א ושימש דיין בצפת. משהתאלמן נשא לאשה את בתו של ר' אריה נאמן הכולל הפרושי. לאחר הרעש בצפת בשנת 1837 הוא נשלח לשליחות להונגריה (ראה מפקד מונטיפיורי 1839 הכותב כי הוא נמצא בשליחות ) וכן היה אמור לתגבר ואחר כך להחליף את ר' אברהם וולפנזון ,נראה שאייזנשטיין שהה אף הוא תקופה ארוכה בהונגריה, והשניים התעמתו בפני רבני הונגריה. בחודש אדר שנת תר"ב כותבים לו ממוני כולל הפרושים כי ידאג להעביר את כספי הספר "פאת השולחן " לקופת הכולל. . בטבת תר"ג נשלח אליו מכתב להונגריה. ואילו בסיון תר"ט הוא כבר נמצא בארץ וחתום על כתב מינוי למשה מונטיפיורי.נראה שקודם לכן כבר חזר ארצה. [ראה עליו בהרחבה בתוח"י , כרך שלישי עמ' 262-263 , בהספד של ר' יושע ריבלין עליו בעתון הצבי, י' באלול תרמ"ו, ובארבעת ספרי על היישוב היהודי בארץ-ישראל במאה ה-19]
הקיצור , אחרי 200 שנה של היסטוריה לאומית מפוארת כתוצאה מעליית תלמידי הגר"א, למקורות היסטוריים נוספים אנו זקוקים ולא לאגדות .בברכה נאמנה ובכל הכבוד. אריה מורגנשטרן
אלי שלום
אני מחזיקה בידי חוברת של גרייבסקי למלאת 30 לפטירתו של יעקב גולדמן ובשער נדפס: הובא לדפוס על ידי אחיו (מאם) המתאבל/ פנחס בן צבי גרייבסקי.
בברכה
ד"ר אסי לפון-קנדלשיין
שהאיש שבידיו נמצאים כל החומרים שאותם אסף בן זאב במהלך חייו שכוללים ניסיון לביוגרפיה של זאב וולפנזון,אותר .וצילומים של החומר בידיו יועברו לרשותי .
למרבית הצער הדבר היחיד שחסר זאת עדיין תמונה של זאב וולפנזון ( אם כי יש תמונות של כמעט כל שאר בני משפחתו ) .
אם יש מישהו מהקוראים שיש לו אלבום תמונות מאובק מזוקן ובו יש צילום שאולי כולל אחד זאב וולפנזון או את אישתו מלכה וולפנזון או את ביתו בתיה ברינה ואת בעלה אליעזר לנידא הוא מוזמן ליצור עימי קשר.
לפרופ' מורגנשטרן
א. מקום קבורת אברהם וולפנזון
האם לכל הדעות הוא ליד יד-אבשלום
ואין כל תיעוד על הכתובת המלאה שעל מצבתו כמו למשל תעוד המצבות שבהר הזיתים ע"י גרייבסקי?
כי לא מתקבל על הדעת שלא כתבו את יום פטירתו.
ב. עדיין נראה לי מאוד תמוה שלעהרן איננו חושש מישעיה ברדקי או מר' ישראל משקלוב אלא דווקא מזאב, שהוא עדיין עולה-חדש צעיר וסופר כותב מה שאומרים לו! ואין לו שום תפקיד ביצועי.
אני נין של בן-ציון וולפנזון. בתו פועה-רחל בורשטיין, בתה טויבה-שפרה סגל ואני בנה.
אני מודה לד"ר סגל הנכבד על התעקשותו הבלתי נלאית ושאיפתו הכנה והחיובית לברר את פרשת ר' אברהם וולפנזון עד תומה.
ובכן, קודם אענה על שתי שאלותיו ואחר כך אסכם בכמה רעיונות שעלו בדעתי בעקבות התמשכות הויכוח ושלא הבאתי אותם בחשבון בעת שכתבתי את מאמרי הנזכר לעיל : "מסורות משפחתיות במבחן המחקר ההיסטורי".
לשאלה הראשונה : הקביעה כי ר' אברהם וולפנזון נקבר ליד קבר אבשלום היא נכונה, בזה אין ספק. באזור זה נקברו רבים מבני כולל הפרושים.[ אזור שנהרס וחולל בידי הירדנים] . רק בשנת 1856 החלה הקבורה בחלקה הנפרדת של כולל הפרושים במעלה הר הזיתים.לשאלה השניה, מדוע לא חשש לעהרן מר' ישראל משקלוב או מר' ישעיה ברדקי, התשובה פשוטה: ר' ישראל משקלוב כבר לא היה אז בין החיים ( נפטר בט' סיון תקצ"ט) ובאשר לישעיה ברדקי יתכן והלה גם היה מסוכסך באותה שעה עם ר' אברהם וולפנזון, על כספי התמורה לספרי "פאת השולחן" שנמכרו בהונגריה, אבל אלו הן זוטות בלתי חשובות לחלוטין השאלה העיקרית שאני מבקש להציג היא, מדוע הסיפור על "ר' אברהם הדיין משקלוב " מופיע רק בשנת 1947 על-ידי צאצא רחוק כמו ד"ר ישראל בן-זאב, ולא פורסם עשרות רבות של שנים קודם לכן על-ידי יעקב גולדמן שהיה חתנו של ר' אברהם וולפנזון [האמנם? חוששני שהיה חתן של ר' זאב וולפנזון] ושהיה ההיסטוריון של הישוב "הישן" . איך יתכן שיעקב גולדמן לא כתב על פרשה זו ועל משפחתו אפילו מילה אחת ? איך זה שאחיו החורג, גם הוא היסטוריון, פנחס גרייבסקי לא מזכיר זאת, איך יתכן שר' אריה לייב פרומקין בעל "תולדות חכמי ירושלים " לא מקדיש לר' אברהם וולפנזון ערך כל-שהוא, ורק אליעזר ריבלין מזכיר אותו כאשר הוא כותב על בנו ר' זאב וולף (תוח"י , כרך שלישי עמ' 264). אין זאת אלא שהמשפחה ביקשה להסתיר את הפרשה הכאובה של שליחותו בהונגריה, ורק בני הדור החמישי תהו על ההסתרה [ בן-זאב: " ר' אברהם הדיין …נשכח במשך הזמן מחמת זה שאנשים שונים מן המתימרים להעמיד את משפחותיהם בראש "בוני הישוב הישן" התעלמו בצדיה ממנו ומבנו הגדול ר' זאב וולפינזאן.." – בהקדמה ל"מחזה אברהם" ] והמציאו את הקשר בינו לבין "תלמיד הגר"א ר' אברהם דיין משקלוב". לא ברור לי מדוע לא הסתפקו בייחוס שלהם עם ר' ישראל משקלוב תלמיד אחר ובטוח של הגר"א ? כנראה שהקישור עם ר' אברהם דיין היה תוצאה של הברקה רגעית של מישהו מבני המשפחה שמצא מחזור עם הרישום הידוע משנת תק"ע וביקש להקדים את תולדות המשפחה בארץ ישראל, כפי שעשו בני הדורות האחרונים מבני משפחת ריבלין שקבעו את שנת עליית ר' הלל ריבלין לשנת 1809 בעוד שהלה עלה לארץ ישראל רק בשנת 1832 (ראה ספרי: "השיבה לירושלים" עמ' 48 ) .
לגבי הסתירה בתאריכי הפטירה של ר' אברהם וולפנזון, נראה לי שמדובר כאן פשוט בטעות של מעתיק. זאת משום שבשני התאריכים השונים מדובר באותו יום שנה : ט"ז כסלו . נראה שבשנים מאוחרות יותר התקשו לזהות את האותיות שעל גבי המצבה ומישהו רשם תרי"א במקום תרט"ו. על כל הויכוחים והדיונים כבר נאמר : "אין בית מדרש ללא חידוש" ותודה לכל השואלים. בברכה נאמנה וחג פסח כשר ושמח . אריה מורגנשטרן
שכחתי לשאול אותך כיצד היה יעקב גולדמן חתנו של ר' אברהם וולפנזון ? לפי מפקד מונטיפיורי 1855 השאיר אחריו ר' אברהם אשה בשם שיינדל בת 32 שעלתה רק בשנת 1845 ובן בשם יהושע בן 4. אסתר מלכה לא מוזכרת כלל במפקד זה. מאין לכם שהיא היתה בתו של אברהם ולפנזון אולי היא היתה בתו של זאב ? או שמא שיינדל היתה אשתו השלישית ואסתר מלכה היתה בתו מאשה שניה שאין אתם יודעים עליה ובזמן מפקד מונטיפיורי 1855 היא כבר היתה נשואה ליעקב גולדמן, או למישהו אחר ורק בנישואים שניים נישאה ליעקב גולדמן . נא הסבר
אכן שאלה .אבל בכל המקורות שבהם נתקלתי שהם אצל ההיסטוריון גרייבסקי אחיו של גולדמן מצויין במפורש שיעקב גולדמן אחיו נשוי לבתו של אברהם ולא של זאב ובמקרה הזה גרייבסקי חייב לדעת ממקור ראשן מאחר שמן הסתם היה בחתונה … .
ובחוברת מיוחדת שהוצאה לאחר פטירתו של האח יעקב גולדמן גם מובאת תמונה של האישה של גולדמן כבתו של אברהם ולא של זאב .
ואולי כדאי לציין גם שכפי שמוזכר בגוף המאמר יעקב גולדמן כן התייחס לסיפור אברהםה דיין וזה באחד החוברות שאותם הוציא גרייבסקי כמדומני ושם הוא מספר על חותנו שהוא נכנס לירושלים עם אישתו לאחר שהורידו את בגדיהם ולבשו בגדים לבנים וכו' ,אבל הוא טוען שזה קרה עם אשתו השנייה ולא עם אישתו הראשונה כפי שנטען במקורות האחרים המאוחרים יותר של בן זאב יוסף זונדל וסרמן ויעקב רימון ( שהוא הגירסה המפותחת ביותר וכנראה גם הדמיונית ביותר של הפרשה ושם נטעןם שהם לא רק הורידו את בגדיהם אלא שרפו אותם עם כל חפציהם ) )
עכשיו כשאני מדפדך בכרכי האנצקילופדיה לחלוצי הישוב ובוניו של דוד תדהר לרגל הכנת כתבה ,אני מוצא שם תופעה מעניינת וניתן לאמר מדהימה :
יש שם ערכים שונים ורבים על אנשים שחלקם שייכh לאותה "תת קהילה " או קהילה " של כמה משפחות מורחבות לאורך כמה דורות ושל ידידיהם ומקורביהם שלמדו זה עם זה והתחתנו זה עם זה ( ובכמה מקורים נדירים הרבה יותר משום מה גם של נשותיהם )
הקהילה הזאת כוללת את בני משפחתו של תדהר כמובן וחבריה ואת בני משפחתם וחבריהם של אליהו לנדא ויוזף זונדל וסרמן ,כולם ידידים טובים והערכים השונים מתארים את בני משפחותיהם וידידיהם השונים .
והערכים השונים עליהם מפנים שוב ושוב מהאחד לשני ותוך כדי קריאה אנו לומדים עליהם אנקדוטות שונות ( למשל שבבית המרחקחת של אחד מחבריו של אביו של תדהר היה המשורר נפתלי הרץ אימבר נוהג להקריא שירים בנוזף למגוון אדיר של סיפורים ואנקדוטות אחרות מחיי אנשים אלה . התוצאה כאשר מעניינים בערכים השונים ובהפניות על האנשים שמתגלים כחברי הקהילה אנו מגלים עליהם כמות אדירה של מידע
ייתכן שיש עוד קהילות כאלו בכרכי האנציקלופדיה של תדהר שאינן קשורות לקהילה הספציפית הזאת של הידידים והמקורבים של בני משפחת תדהר וחבריו הטובים בן זאב וסרמן ולנדא אבל זה דורש בדיקה ב-19 הכרכים .
ומה העניין בכל זה ?
משום שיותר ויותר הקהילה הזאת שהתגלתה בכרכי האנציקלופדיה של תדהר מזכירה לי את הקהילות החברתיות של היום שיש עליהם כל כך הרבה מידע באינטרנט תוך כדי הפניות מאדם אחד לשני
האנציקלופדיה של תדהר נוקטת בשיטה דומה במקצת למה שקיים היום ברשתות החברתיות באינטרנט
עורך הדין שבתי זכריה חקר במשך שנים את תולדות משפחת וולפינזון ובעיקר את חייו של זאב וולפנזון בנו של אברהם הדיין ואף איתר את תחנת הקמח התת קרקעית של המשפחה באולם צלבני קדום .
ראו :
ההיסטוריון של ירושלים ומשפחותיה
http://www.notes.co.il/eshed/42754.asp
1. ראשית שמחתי על הבשורה שאותר מחזיק החומר של ד"ר בן זאב. ואני מצפה לעת שהדברים יועלו לאתר. [וכמובן גם כל פיסת מידע, אם קיימת, בענין ר' אברהם ולפינזון] אבקש לשאול האם ידוע לך (או מהחומר החדש) גיל פטירתו של ר' זאב ולפינזון? אליעזר ריבלין בתולדות חכמי ירושלים כותב: "האריך ימים ונפטר בפתע פתאום באדר"ח אייר תרמ"א" דבר הנראה תואם יותר את המסורת המשפחתית. לפי הגירסא המובאת אצל פרופ' מורגנשטרן שר' זאב נולד רק ב1818, אם כן בתרמ"א היה כבן שבעים ושלש. אמנם לא צעיר, אך ספק אם יש מקום להדגיש שהאריך ימים. (על ר' אברהם איזנשטיין מיודענו, כותב ריבלין "האריך ימים ונפטר בן שמונים ושש שנה)
2.דבר שלדעתי חשוב מאד לדעת לכל המבקש לבדוק את צדדי הגרסאות. המקור ממנו שואב פרופ' מורגנשטרן מסקנותיו בדבר פקפוק אישיותו הערכית של ר"א וולפינזון הם מכתביו של ר' צ"ה לעהרן. מורגנשטרן גם מפנה אותנו במכתבו, לקרוא את הפרק "מסורות משפחתיות במבחן החקר ההיסטורי", שבספרו "גאולה בדרך הטבע". בכדי לקבל תמונה מלאה אני ממליץ בחום לקרוא גם את הפרק "אגרות הפקו"מ וחקר הישוב היהודי בא"י" שבאותו ספר. אני כשלעצמי כשקראתי מאגרותיו של לעהרן, הן בציטטות בספריו של מורגנשטרן והן באגרות פקוא"מ של ריבלין, חשתי הערצה אל דמותו כבירת הרוח והמעש ואישיותו הנעלית שדבקה בחרדת ויקוד קודש במטרתה, כאשר הקדיש חייו למען בנין היישוב בארץ וריכז פעילות חובקת עולם למען אותם מתיישבים ראשונים. עם זאת אכן אין להתעלם שכתיבתו, שאף כי רוויה בענווה מופלאה, מתאפיינת היא בחריפות לשון המהולה בחשדנות ובעיקר חריצת דין ושפיטה חפוזה אשר לא במהרה ישיב דעתו ממנה.
בפרק "אגרות הפקוא"מ וחקר הישוב היהודי בא"י" מתריע מורגנשטרן על הזהירות הצריכה להנקט ביחס למכתביו של לעהרן, והוא נותן לדברים ביטי עז ביותר.
חשוב לציין שכמה וכמה נכבדים מראשי הישוב ומחוצה לה, לא נמלטו מעטו הצולפת של לעהרן. אישים שקשה מאד לערער על דמותם ועל תרומתם האדירה לבנין הישוב. כמו משה מונטיפיורי, רבי שלמה הירשל – רבה של לונדון, רבי אליעזר ברגמן, רבי הלל רבלין, ראש"ז צורף מראשי בוני החורבה. דומני שהטענות שמעלה לעהרן במכתביו על ר"א ולפינזון, מתגמדות לעומת הדברים שמעלה על זה האחרון. יש מקום רב לומר שכמוהו כר"א ולפינזון, ובירושלים, שהכירו את סגנונו ומזג ביקורתיותו של לעהרן, ידעו לעשות סלקציה בדברים ולא שתו לבם יתר על המדה על האשמות כאלו ואחרים.
להלן מספר ציטוטים מתוך הפרק:
"…באגרותיו הוא נותן פורקן לסערת רגשותיו, פוגע במתנגדיו ומתעלל בהם בחוד קולמוסו, כדברי עצמו: 'ואין כחי אלא בפי עטי'…"
"אחד האנשים שסבלו במיוחד מתגרת מכתביו היה ר' שלמה הירשל, רבה האשכנזי של לונדון. הוא הכיר את לעהרן אישית, ובאחד המכתבים אליו הוא כותב: 'ופעם כי יחם לבבו לשונו כאש אוכלת… ולולי כי ידעתיו מאז טבעו ומהותו, הנה רגע באפו החרב שלופה וכמעט רגע יעבור זעם ושב ורפא…'. חבריו של לעהרן בהנהגת הפקוא"מ מתייחסים לא אחת להלכי רוחו של מנהיגם. מרגיעים את הנפגעים ומציינים כי בסך הכל האיש הוא טוב לב, עניו ומעביר על מדותיו. מן הראוי לציין שלעהרן עצמו היה מודע לצד זה באופיו, ועל כך יעידו המכתבים שנכתבו בעידנא דריתחא שנשתמרו בפנקס ולא נשלחו לתעודתם. נראה שמקבלי המכתבים הכירו את האיש ואחת מדרכי תגובתם היתה הימנעות מתגובה, וכו'"
"כתיבתו של לעהרן משקפת לעיתים גישה סובייקטיבית, שאינה נעדרת ביטויי קנאה, שנאה או הערצה…"
"אל ר' ישראל משקלוב, למשל, רחש לעהרן הערכה וחיבה מופלגת וכו' …בלבו של לעהרן היה מקום לא רק לרגשי הערצה עוורים, אלא גם לשנאה לוהטת לאנשים לא מעטים. עם השנואים עליו נמנו כל מי שחלקו על דעתו בענייני ארץ ישראל, כגון משה מונטיפיורי, אליעזר ברגמן ור' אברהם שלמה זלמן צורף, שהיה מראשי הפרושים בירושלים. יחסו של לעהרן אל ראש"ז עשוי לשמש דוגמא מובהקת למידת הזהירות המחייבת את החוקר בהתייחסותו לחומר המקורות שלפנינו. ראש"ז, דמות ססגונית של תלמיד חכם ואיש מעשה, תקיף בדעותיו ועשוי ללא חת, לא נצטייר לעיני לעהרן כאחד מתלמידי הגאון מוילנא. נראה שכבר בפגישתם הראשונה נקט ראש"ז באיומים ולחץ כדי לחולל מפנה בגישת הפקוא"מ שיזכה גם את האשכנזים בכספים הנאספים באירופה. לעהרן נפגע מיחסו זה ואינו מחמיץ שום הזדמנות להכפישו וכו'" [ההכפשות מובאות שם בפרק, אני נמנע מלהעלותם יען כי בעיני – דינם כדין ההכפשות על ר"א ולפינזון. הן ביחס לדברי לעהרן והן לפרשנות של מורגנשטרן]
"…נסיון זה של לעהרן לכפות את דעתו גם על המציאות ולתארה לפי משאלת לבו אינה מקרה יחיד. כאשר כותבים לו הפרושים מירושלים על הצורך הדחוף בהקמת בית חולים, וכראייה למדת הדחיפות הם מספרים לו על מקרה מוות שאירע בעיר – לא זו בלבד שהוא דבק בהתנגדותו העקרונית להקמת בית חולים, אלא אף טוען, כדרכו, שהסיפור כולו הוא פרי המצאתו של אדם המעונין בדבר וכו' '…לטובת עצמו להגדיל שכרו'. יתר על כן לעהרן מפריך את עצם המעשה: 'אולי מעשה שטן הוא שהראה להם איש אחד שחל"ש [חיי לן שבק] ומעשה שד היה ולא בן אדם כלל'. וכדי לחזק השערתו הוא מבקש שיכתבו לו מה שם הנפטר וכו' כדי שיוכל להוכיח שאמנם מדובר בשד ולא בבן תמותה רגיל"
יש לציין שמורגנשטרן אף מטיל ספק במקורות המידע של לעהרן שפעמים הגיעו ממקורות המונעים מנגיעות בדבר. [דבר שאכן תואם את הטענה שהעליתי במכתבי הראשון אודות מקורותיו של לעהרן ביחס לר"א ולפינזון – שהיה מטרה לחיצי כעסם של הזועמים בדבר האפליה של הכולל הפרושי אל בני הונגריה] וכך כותב שם מורגנשטרן: "מקורות המידע של לעהרן היו, כזכור, שונים ומגוונים. במקרים רבים היו המתכתבים 'נוגעים בדבר' ומהימנות המידע שמסרו לו היתה מוטלת בספק…"
בנוסף לכך אנו מוצאים חוסר דיוק בפרטים. לדוגמא, שלעהרן כותב כי ר"א ולפינזון הוא אחיינו של ר' ישראל משקלוב ואילו בכתב היד של ר"א ולפינזון שהעתקו נמצא בידי מורגנשטרן, כפי שמספר באתר, מצויין כי הוא בן דודו, (בתאם למסורת המשפחתית). בהסתמכות על פרט זה במכתבו של לעהרן, מצא מורגנשטרן בספרו סייעתא לגירסתו, כי ר"א ולפינזון הינו בן דור צעיר יותר. [אגב, ההשערה הדחוקה שהוא גם אחיין וגם בן דוד, אכן 'ספוקלציה' כפי שמגדירה מורגנשטרן, היא אינה נראית סבירה כלל, לו היה כך, היה ר"א ולפינזון מתעטר במכתבו זה בקרבת האחיין, הקרובה יותר מקרבת בן דוד]
3. אבקש להבהיר עוד דבר (שכבר נגעתי בו במכתבי הראשון). אף שמבין שורותיו של מורגנשטרן אני חש שאינו אוהב את סוג הטיעונים הללו, אך מה לעשות, עלינו ללמוד היטב ובכנות את כללי השטח שפעלו בקרב הקהילה הפרושית, בטרם נצא לחרוץ גזר דינם של אנשים מתוכה. ראשית עלינו לצאת מנקודת הנחה שאין לערער עליה שניהול חיי העדה הפרושית על ידי ראשיה ומנהיגיה וכל עניני ההנהגה הציבורית [עכ"פ חברתית, ודאי] נחתכו על פי הפסיקות התורניות ההלכתיות. ניתן אף לומר, וחושבני שמורגנשטרן יסכים על כך, כי קהילה זו אף התאפיינה בדקדנות ודבקות יתר בכללים ההלכתיים. כלל הברזל החייב לעמוד מול עינינו הוא – כי כל מסקנה שנבקש להסיק הנוגעת לחיי קהלה זו, ראויה להיות תואמת את סדריה ותהלוכותיה הברורים. בשום פנים ואופן לא ניתן לקבל עובדה כזו, שאדם שיצא שמו לרעה בעניני ממון ונאמנות ממונית ימשיך לשמש בקהילה זו כדיין, [ודיינו אף באיזכור אחד המלמד ששימש כדיין] דבר הנוגד בצורה הבוטה ביותר את פסק ההלכה כי אדם כזה אינו ראוי לשמש בתפקיד. אחד משבעת התנאים המובאים בשולחן ערוך להסמכת דיין (בחושן משפט סימן ז' סעיף י"א) מלבד שנאת ממון אהבת האמת אהבת הבריות וכו' יש תנאי הנקרא: "בעלי שם טוב" מי שאינו עונה להגדרה זו נפסל מלהיות כדיין, על אחת כמה וכמה אם שמו הטוב נפגם ונודע לרעה.
יאמר ברורות. ר' ישעיה ברדקי גם אם היה רוצה 'לסדר' לר"א ולפינזון את כהונת הדיינות [דבר שלעצמו ודאי אינו מסתבר] לא יכל בשום דרך שהיא לעמוד בראש חוצות ולהתייצב למול ה'כבדים' מראשי וחכמי הקהילה, כאחד הרומס ומרסק את דין התורה וההלכה הפסוקה. וכך נפסק בה: "כל המעמיד דיין שאינו הגון ואינו חכם בחכמת התורה ואינו ראוי להיות דיין אף על פי שהוא כולו מחמדים ויש בו טובות אחרות, הרי זה שהעמידו עובר בלא תעשה" (שם סימן ח' סעיף א'). כאמור, גם אם היה רוצה, דבר כזה לא היה עובר, חד משמעי! הסערה שזה היה גורם וההשלכות הפנימיות העלולות להיווצר מכך ואף יכולות להביא לידי הדחתו הוא, היו מרתיעות אותו דיו, מכדי לסדר את התפקיד לקרובו (שאינו זקן ונשוא פנים אלא צעיר כבשנות הארבעים, לפי גרסת מורגנשטרן).
אינני בא לכתוב פה מאמר הלכתי, (אף שניתן עוד להאריך בנושא) אך אני בהחלט מבקש לקרוא את המפה נכון.
סליחה על טעותי. אם נפטר ר' זאב בתרמ"א היינו שנת 1881 הרי שהיה כבן שישים ושתים ולא שבעים ושלש. והתמיהה על ההדגשה שהאריך ימים, גדולה. אינני יודע אם ריבלין הכיר אישית את ר' זאב, אך ודאי הכיר אנשים רבים שעוד הכירוהו. .
: נהניתי הנאה מרובה לקרוא מחדש את הציטטות הארוכות על צ"ה לעהרן שהבאת מספרי "גאולה בדרך הטבע".
לעצם העניין אין לי מה להוסיף מעבר למה שכבר כתבתי חזור וכתוב. במקרה שלפנינו,
ר' אברהם וולפנזון לא פגע אישית בלעהרן כמו שעשה ראש"ז למשל, או ר' הירשל ברלינר. ההיפך, אני חושב שבגלל הערצתו את ר' ישראל משקלוב, לעהרן דווקא ממעיט לכתוב בגנותו של ר' אברהם וולפנזון. מה שהוא כותב עליו אלו הן עדויות לא נעימות ולא חוות דעת או סתם רכילות.
חידוש אחד אני מוצא בדבריך והיא בשאלה האם ניתן היה להחזיר את ר' אברהם וולפנזון לאחר מה שעשה בהונגריה, לתפקיד של דיין בכולל. לא חשבתי על שאלה זו, אם כי גם הפרושים נהגו לפנים משורת הדין, ואולי איפשרו לו לחזור בתשובה והחזירוהו לתפקיד "דיין" , שהרי שערי תשובה לא ננעלו, עם זאת אני חושש לומר שיתכן ואתה צודק. ר' אברהם וולפנזון , כנראה , לא חזר לתפקד כדיין בכולל הפרושים לאחר שובו ארצה משנת תר"ג לערך ועד לפטירתו בראשית תרט"ו,ואין לנו שום עדות שהוא כן חזר לכהן בתפקיד זה. (האיזכור משנת תרי"א מתייחס לר' אברהם אייזנשטיין ).
מה שכתבתי כאפשרות של סיוע מצידו של ר' ישעיה ברדקי, כתבתי ביחס לבנו, ר' זאב וולפנזון ולא כפי שהבנת בטעות לגבי אביו.
בכל מקרה אני מניח שהמשיכו לקרוא לו "ר' אברהם דיין" גם בתקופה שיצא ל"גימלאות" וכך כתבו גם על מצבתו.
לפרופ' מוגנשטרן:
סלח לי שאני ממשיך ורוצה לברר וללמוד, ובמקום לחפש ולחקור בעצמי אני פונה למומחה. אם אברהם-דיין תלמיד הגר"א מת במגפה, היכן נקברו חללי המגפה? האם נקברו בקבר אחים? אולי ישנה עדיין מצבה? כמובן הוא לא נכלל בין אלו שלא הכירו ולא ידעו את שמותם.
גם מטריד אותי עדיין החשש של לעהרן. במקורות התקופה שאני מכיר מצטייר לעהרן כאדם שאינו חושש מעימותים (האם זה נכון?), והייתי אומר שהיה מסוגל גם להתעמת עם סייר מוטיפיורי עצמו (האם קרה עימות כזה בפועל?). בעוד שזאב וולפנזון מצטייר, בכל המקורות שאני מכיר (אולי כל המקורות שלי חד-צדדיים), כאיש ספר. היה סופר הקהילה, היה מגיהַ. להיות מגיה זה לא רק עבודה, אלא צריך לאהוב ספרים. ואיש המשכין שלום. הסיפור של הסרת החרם ממונטיפיורי, היה דווקא בביתו. לכן מה החשש שלו מפני זאב? אולי מפני שטיעוניו נגד אברהם וולפנזון לא היו כל כך משכנעים? לפחות בארץ? הרי הסכסוך הובא בפני ה"חתם-סופר" והוא נאמן עלי שפתר את הסכסוך לא רק לפי דין (תורה כמובן) אלא גם בצדק. אני מבין של"חתם-סופר" נמאס מן הסכסוכים וביוזמתו נפרדו ההונגרים ועשו להם קופה לעצמם.
במשפחתי ספרו על בן ובת שנולדו לאברהם לעת זקנתו. הבת של אברהם זכתה לראות את מדינת-ישראל. היא נישאה ליעקב גולדמן שגר בתל-אביב ונקבר בפתח-תקווה. לפי הסיפורים ששמעתי במשפחתי כשהייתה קטנה זאב אחיהַ דאג לחינוכה והייתה לה אומנת ערביה. מפני הפרשי הגילים גם בקטנותה היו שטעו וחשבו שהיא ביתו של זאב. אך היא ביתו של אברהם ואחות של זאב מאם אחרת. אודה מאוד אם משהוא יספר מתי נולדה ומתי נפטרה ואותו דבר לגבי אחיה שמאותה אם. ואולי גם פרטים עליהם וצאצאיהם. והאם מה שכתבתי נכון.
ל666: איך ואיפה מצאת כל כך מהר את החומרים של בן-זאב שדברתי עליהם?!
כשקראתי את הסיפור על שרפת הבגדים וכו'. ברור לי שאינו נכון. בביתנו הקפידו מאוד על "בל-תשחית" וכנראה זה הגיע מן הדורות הקודמים. גם כשאני מספר זאת לנכדי אני מדגיש את עניין "בל-תשחית". סיפור על נתינה לצדקה, יכול להיות.
קבר זאב וולפנזון מצאתי בהר הזיתים לאחרונה עברתי על האותיות בצבע שחור וצילמתי את המצבה. על המצבה התאריך: "אדר"ח אייר ש' תרמא" המתאים ל-29.4.1881. על אריכות ימיו יש ללמוד מהערות החברה-קדישא בספר חלקת-מחוקק. שם כתוב: "בפתע פתאום נפטר הישיש המפורסם גבאי דחברה קדישא". גם במכתבי הקודם הבעתי תמיהה על ישיש בן 63.
בתודה. עמנואל
תשובתי לד"ר סגל למר ש' אמיתי ולקוראים : בעיית הגילים והפערים הניכרים לעין [כמו העובדה שאינכם מכירים את שמות בני משפחתכם!!!] הטרידה לאחרונה גם אותי והחלטתי לבדוק מחדש את המקורות הרלוונטיים. ראשית עלי להתנצל ולומר כי אינני גיניאולוג במקצועי ואינני עוסק במגילות יוחסין וענייני אישות,נישואין, גירושין לידות ופטירות של בני היישוב. בדרך כלל המשפחות בעצמן עוסקות בכך ועליהן חובת ההוכחה. היו שתיעדו את עצמן היטב ובצורה נכונה והיו שהזניחו גם את התחום החשוב הזה, ולא ניכנס לסיבות שגרמו לכך. במשפחת וולפנזון זה לא נעשה בצורה הראויה . ואני מקווה שאלי אשד ואחרים יטפלו בכך ויביאו את הדברים לידי סיכום נאות.[ תקיימו כנס משפחתי ] די לי כהיסטוריון של היישוב היהודי בארץ ישראל במאות -18 וה-19 לעסוק בראיה כוללת של תולדות היישוב והבנת הדינמיקה הכללית של התפתחותו והיחסים ששררו בין חלקיו השונים.
הגעתי אל הנושא המשפחתי בעל כורחי, תוך כדי בדיקת המתאם בין המקורות ובין סיפורי המשפחות, לכן אינני מתיימר ואינני חייב להיות "מומחה" בנושא זה. מאחר שנתעוררו עכשיו שאלות צדדיות רבות נוספות בקשר לנתונים שהעליתי במחקרי ולא לכולן נמצאה תשובה, חזרתי וחיפשתי במקור הפרובלמטי הנקרא 'מפקדי מונטיפיורי' ומצאתי כמה תשובות לשאלות המטרידות אתכם.
על מפקדי מונטיפיורי אוכל לתת "סמינריון" שלם: הם מבולבלים , סותרים לעיתים, חלקיים ובלתי ניתנים לפענוח בחלקים ניכרים , ואין זו חלילה אשמתו של מונטיפיורי אלא של הנתונים שמסרו לו הכוללים השונים, והנתונים מייצגים את מידת הסדר והדיוק של כל כולל וכולל. עם זאת ולמרות הפערים בין נתוני המפקדים מדובר במסמכים בעלי ערך אדיר שאין להם תחליף והם קרובים ביותר אל האמת האבסלוטית. ואלה הנתונים שמצאתי :
שנת הלידה של ר' אברהם וולפנזון אביו של זאב וולף ובן דודו של ר' ישראל משקלוב :
מפקד 1839: יליד 1804, עלה בשנת 1835 .
מפקד 1849 : יליד 1799 (אין שנת עלייה
).
לגבי ר' זאב וולפנזון :
מפקד 1839: יליד 1818 , עלה ב1835-
מפקד 1849: יליד 1814 עלה ב1834
מפקד 1855 : יליד 1812 עלה ב1834 מפקד 1866 : יליד 1815
התגלית הבאה היא שבמפקד 1849 (הכי פחות מסודר) נרשם שר' אברהם וולפנזון נמצא "כעת בחו"ל " ואילו על ר' זאב נאמר "ת"ח שד"ר " כלומר שניהם לא היו בארץ בשנת 1849 .
ר' אברהם יצא כנראה בענייניו הפרטיים ואילו ר' זאב היה בשליחות הכולל בצפון אפריקה. זו אינפורמציה חשובה ביותר והיא מסבירה בחלקה
מדוע אין אנו מוצאים חתימות של ר' אברהם על מסמכים בני התקופה עד לשנת 1852. כלומר יתכן והוא שב לחו"ל מוקדם ממה שידענו עד כה ויתכן כי שיינדל היא אשתו השלישית ולא השנייה, ומן השניה שהביא מהונגריה לא היו לו ילדים.
במפקד 1849 אשתו של זאב היא "באבא זלדה" ונזכרים שני ילדים: בן ציון, ורבקה שיינדל.
במפקד 1855 נזכרים אלמנתו של ר' אברהם מנישואיו השניים : שיינדל ורק ילד אחד יהושע יליד 1851
במפקד 1855 נזכרים שני ילדים לר' זאב : מאמלע בת 13 ובן-ציון בן 10 (יליד 1845 )
במפקד 1866 מתגלית בתו של ר' אברהם מנישואיו השניים ? ושלא נזכרה במפקד 1855 , הילדה מלכה [אסתר ?] שהיא ילידת 1854, לצד הילד יהושע יליד 1851. מלכה היא כנראה אשתו של יעקב גולדמן אותה חיפשנו כל הזמן. ואכן ניתן היה לחשוב לפי גילה שהיא בתו של זאב ולא אחותו.
ותגלית אחרונה נוספת שתשמח אותך ד"ר סגל. במשפחתך אכן התפרנסו ממלאכה ומסחר. במפקד 1866 נרשם לצד שמו של ר' זאב וולפנזון: " הי'[ה] סוחר גדול ונשבר כידוע ". ועכשיו אתם צריכים לפענח במה מדובר.
כל האינפורמציה החדשה אינה משנה במאומה את מה שכתבתי כי "אברהם הדיין משקלוב" שהיה תלמיד הגר"א, לא יכול היה להיות בשום פנים ואופן ר' אברהם וולפנזון . אפילו אם הוא נולד בשנת 1799 ולא ב-1804 הוא לא זכה להכיר את הגר"א שנפטר שנה קודם ללידתו.
נראה לי שסיפורו של ר' אברהם וולפנזון עם נסיעותיו לחו"ל ופרשת הנשים והילדים [ והמריבות הטבעיות על הירושה…] עשויה להיות יותר "צבעונית" ממה שידע עליו אפילו צ"ה לעהרן.
את "ר' אברהם הדיין " קברו, אם הוא מת במגיפת 1813, בקבר אחים, בלי שום רישום לצערינו. גם את סיפורו העסיסי של ר' אברהם וולפנזון קברו כנראה, ועל מנת להשכיחו יצרו סיפור משפחה אלטרנטיבי .
לי אין מה להוסיף בשלב זה לדרמה הזו שמתחילה להיות יותר ויותר מרתקת. "
אתה גרמת לי עכשיו לבעיות שלא יתוארו .
חשבתי שאני יודע את הפרטים הביוגרפיים
הבסיסים לפחות בחיי השניים ובמיוחד בחייו של זאב והנה פתאום זה .
חשבתי ששמה של אישתו של זאב היה רבקה באבע ויש סיפור מדהים איך השניים נפגשו ופתאום אנו שומעים על אחת זלדה שמעולם לא שמענו את שמעה .
אבל בסדר ברור שבאבה זלדה היא באבא רבקה . ( אגב האם רבקה וזלדה הם שמות מקבילים ?)
ןאגב לגבי השינויים בתאריכי הלידה וכו' נראה לי שאפשר להסביר זאת בכך שזאב מעולם לא טרח לתת תאריך מדוייק בדיוק כמו הרבה חרדים היום שפשוט עונים לא אמת בסקרים אפילו ללא סיבה מיוחדת .
אגב ד"ר סגל איפה המקור שלך לכך שהיה זה שבביתו של ולפנזון שבו הוסר החרם שהטילו החרדים על השר משה מונטיפיורי ?
לגבי שאלתך לגבי יהושע בנו של אברהם וולפינזון יש עליו ערך מפורט עם תצלום באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו של דוד תדהר. בכרך הראשדן ע' 462
וןממנו אנו למדים בין שאר פרטים אחרים שהוא נולד ב1851 ונפטר בפתח תקווה שנת תרפ"ד.
אנחנו יודעים שהוא הוא היה הבעלים ביחד עם אחיו ועם אשת אחיו של תחנת הרוח המפורסמת של משה מונטיפיורי שהפכה לאחד מסמליה של ירושלים.
וגם עו"ד זכריה מזכיר אותו
בספרו "ירושלים הבלתי נודעת " ומביא קטע מזכרונותיו של חיים המבורגר שמספר על עבודתו של יהושע כתחנת קמח ומתאר אותו כ"תורני פיקח ומשכיל" שעימו היה נכנס לפעמים לשוחח
רב תודות לפרופ' מורגנשטרן על הנתונים החדשים שאכן מבהרים יותר ויותר את התמונה.
שאלתי. אחר שנוכחנו לאי סדר ודיוק בתאריכים המופיעים במפקד, האם אין זה מותיר סימני שאלה גם על תאריך הלידה המוקדם 1977. לאור נתונים אלו היה מקום לקבוע שגם תאריך זה איננו סוף פסוק. והלא ביחס לר' זאב, מבין ארבעת תאריכי הלידה, 1812 הוא המוקדם. דהיינו שנפטר בגיל 69 ועדין אין זה מיישב את תואר "הישיש" שהעניקו לו חבריו בחברא קדישא.
אכן נראה לי הסברו של אלי אשד שבכוונה תחילה לא נמסרו פרטים מדוייקים, אני חולק על קביעתו כי הדברים עלולים להיעשות "סתם" מי שמכיר את ההלך הפנימי יודע שבדרך כלל זהו ביטוי להתנגדות רעיונית לנושא הנסקר / הנבדק, או לנקודות ספציפיות מתוכו. במקרה זה, נראה שהם ביטאו בכך את התנגדותם לעצם המפקד, שהוא דבר מאד לא פשוט מבחינה הלכתית, אלא ששאלת נפשות היתה תלויה בכך וכידוע "פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה" אך הם עשו זאת בלב כבד וכפוי, והתוצאה בהתאם.
לפי מיטב זכרוני (ואולי פרופ' מורגנשטרן יסייעני) היו התבטאויות שהרעש בצפת הוא עונש משמים על קיומו של המפקד וראו בזה קיום ההתראה הכתובה בתורה "ולא יהיה בהם נגף בפקד אותם".
בספר חלקת מחוקק שחובר ע"פ מחברותיו של אריה לייב בריסק , מופיעים בהר הזיתים: אברהם וולפנזון, בנו זאב וולף ועוד. כ"כ מופיע שמואל אלעזר בן אליהו לנדא שנפטר כילד.
ואולי כדאי להסביר לקוראים שאינם מבינים במה המדובר:
הספר "חלקת מחוקק " של אריה לייב הוא ספר שרושם את הכיתובים על המצבות השונות בהר הזיתים שורה אחרי שורה ,חלקה אחרי חלקה.
המחבר תלמיד חכם הקדיש לכך שנים שבהם הלך מידי יום ביומו להר הזיתים ופשוט העתיק שם את הכתוב על כל מצבה ורשם אותם בחוברות מיוחדות .
התוצאה היא אוצר שלא יסולא לפז של מידע על אנשים שנפטרו מאחר שמצבות רבות נפגמו ונהרסו מאז .
עד כמה שידוע לי החברה הגנלוגית הישראלית אפילו הכינה מאגר ממוחשב ) מספר זה עבור אנשים שרוצים לברר פרטים על קרובים שקבורים בהר הזיתים .
אגב מופיע שם גם אליעזר לנדא אביו של אליהו אבל לא אישתו בתייה בריינה , וגם לא אליהו לנדא למרות שהוא קבור בהר הזיתים משום שנפטר שנים אחרי שהספר יצא לאור.
כשאלי אשד פנה אלי לפני כמה חודשים וביקשני להתראיין לאתרו, לא האמנתי שיש לאמצעי זה של חשיפה ערך כל שהוא.
לאט לאט התברר לי כי בסיוע של צאצאי המשפחה וקוראים נוספים ( מר אמיתי, האם אתה בן משפחת וולפנזון? ) כולל כאלה שאינם מוכנים להזדהות ,
ניתן להשלים את הפאזל הגניאולוגי של משפחת וולפנזון. אני מקווה שאנחנו כבר באמצע הדרך. לעומת זאת , אלי טוען שתמונת המצב המשפחתית דווקא מתחילה להתערער אצלו וכי אינו בטוח כבר מי היא מי ? האם 'באבא זלדא' היתה אשתו של זאב או ששם אהובתו ואשתו הרומנטית היה 'רבקה' כפי מסורת המשפחה.
הפתרון של אלי אשד כי זלדה היא רבקה הוא מוטעה. אלו הם שני שמות שונים לחלוטין. מסקנתי היא שלזאב היו כנראה שתי נשים, הראשונה שמה היה ' באבא זלדא" שהיא אמו של בן-ציון ( יליד 1846 לערך) והשניה רבקה אותה נשא זאב לאחר פטירת זלדא .
אל המסקנה הזאת הגעתי באורח פשוט ביותר : במפקד מונטיפיורי משנת 1849 נזכרת אשתו של זאב כ'באבא זלדא' ולה שני ילדים בן בשם בן- ציון ובת בשם רבקה שינדל (אין גילים) . והרי לא יתכן שיקראו לבת בשם אמה עוד בחייה, לכן זלדא איננה יכולה להיות רבקה. רק במפקד מונטיפיורי 1866 מופיעה רבקה כאשתו של זאב ! כלומר בין שנת 1849 ו 1866 נפטרה אשתו הראשונה ' באבא זלדא' והוא נשא לאשה בדרך רומנטית ( שאיננו יודעים עליה בינתיים דבר ) את רבקה.
כדי להיות בטוח בגירסתי שאלתי את ידידי ד"ר נתן כהן, מומחה לשפה ותרבות אידיש מאוניברסיטת בר-אילן, והלה ענה לי כדלהלן: השם 'באבא' או 'באבאל' היה ניתן בצירוף שם נוסף לילדה קטנה במקרים של מוות ילדים במשפחה , כסגולה לאריכות ימים , דהיינו שתזכה להיות סבתא. לילדים היה ניתן השם 'אלתר' (זקן) בצירוף שם נוסף בשל אותה סגולה. וכאן אני מוסיף, כי כינויו של זאב וולפנזון "וועלוויל באבעס" היה על שם אשתו הראשונה "באבא זלדה' ולא כפי שכתב אליעזר ריבלין בטעות, על שם אמו. ( ראה: תוח"י , חלק שלישי, עמ' 264)
ש' אמיתי, שהוא יהודי חרד וירא שמים , אינו מוכן לקבל את גירסת ההיסטוריה, כולל עדויות של אדם חרדי ביותר כמו צ"ה לעהרן על מעשיו של ר' אברהם וולפנזון. [ כבן למשפחת וולפנזון ?] הוא אינו מוכן להרים ידים גם באשר לגירסת המשפחה שר' אברהם וולפנזון הוא "ר' אברהם דיין תלמיד הגר"א " . והרי גם אם ר' אברהם נולד בשנת 1799 [ולא כפי שכתבת 1977] הוא לא יכול להיות תלמיד הגר"א. על זה נאמר : " קבל את האמת ממי שאמרה " או למצער תוכיח אתה, שהוא היה תלמיד הגר"א. אך לפני כן אשאל אותך עוד שאלה אחת : מדוע יעקב גולדמן שהיה חתנו של ר' אברהם וולפנזון לא התפאר בייחוס זה של חותנו ? ואולי בשל הבזיונות שעשה ר' אברהם וולפנזון וכל העולם ידע על כך , הוא בכלל מתעלם ממנו ואיננו כותב עליו דבר. כנ"ל גם לגבי פנחס גרייבסקי , אחיו של יעקב גולדמן , שאף הוא היה היסטוריון חשוב.
ועדיין איננו יודעים במוחו של מי נולד הרעיון לעשות "הבה נתחכמה " ולהפוך את ר' אברהם וולפנזון לתלמיד הגר"א ולהעלותו לארץ ישראל בשיירת העולים הראשונה , למרות שהוא עלה בשנת תקצ"ד-תקצ"ה ואינו מוזכר כלל בשום מקור לפני כן.ובינתיים גילינו עליו שאחרי שובו מהונגריה בשנת תר"ג, הוא יצא מן הארץ מאוחר יותר, [ לעשות עסקים ?] ולא בשליחות הכולל.
אין קשר בין רעש האדמה בגליל ומותם של 2016 יהודים לבין מפקד מונטיפיורי הראשון משנת 1839 ובודאי שלא נטען שהרעש בא כעונש על המפקד , מן הטעם הפשוט שהרעש היה ביום 1 לינואר 1837 וקדם בשנתיים למפקד מונטיפיורי !!!. הטענה היתה שהרעש בא כעונש על שאנשי צפת לא עלו להתיישב בירושלים וכפי שה"חתם סופר" אמר בהספדו על הרוגי הרעש: "קנאת ירושלים עשתה זאת". אמנם נכון שרשימות המפקדים שהעבירו הפרושים לליטא מדי שנה , עוררו בעיות הלכתיות הקשורות באיסור התורה לקיים מפקדים, אבל מצאו לכך פתרון הלכתי. המעוניין יעיין במאמרי " מפקד כולל הפרושים בארץ ישראל משנת תקצ"ד (1834) ", שלם, ספר שביעי, ירושלים, תשס"ב, עמ' 259-219 ושם ימצא התייחסות למחלוקת בין ר' ישראל משקלוב וה"חתם סופר" בנושא.
משום שכל הגרסאות על חיי זאב וולפנזון מדברות על כך שהוא פגש את רבקה מיד לאחר רעידת האדמה בצפת ב1837 ששם הציל את חייה .
וזהו חלק חשוב בסיפור חייו של זאב וולפנזון .
אז האם ייתכן שהאישה שהוא הציל בצפת שמה היה אחרי הכל זלדה והדורות הבאים התבלבלו בעניין ?
אם זאב נולד רק נניח בשנת 1812 כפי שנטען באחד הסקרים או אפילו לפני זה כפי שחושב אמיתי,כי אז זה אומר שהוא נישא בגיל מבוגר
למדי .
לפי המסורת המשפחתית זה היה רק ב-1837
בעקבות רעידת האדמה .
אם נולד ב-1812 או לפני זה הרי היה זה גיל מבוגר להדהים של 25 .
ואז ראינו אנשים היו נישאים בגילאי העשרה ( המוקדמים ) כפי שאירע עם אביו וכנראה עם אימו .
אם נולד ב-1818 כי אז זה אומר שנישא בגיל הסביר יותר של 19
( כמובן בהנחה שלא הייתה לו אישה לפני 1837
כמדומני שקראתי באיזה מקום שאסור היה לאדם לחיות בקהילה של ירושלים בלי שיהיה נשוי אם בא מישהו להתגורר בעיר הוקצבה לו תקופה מוגבלת של זמן כדי להינשא ולא הוא לא יכול היה להישאר בעיר כחלק מהקהילה.
זאב אכן נישא זמן קצר לאחר שעבר להתגורר בירושלים ,אבל עדיין הגיל המבוגר יחסית שהוא נישא ( גם עבור תלמיד ישיבה היום ) מפתיע במקצת .
ל-666.
על הסרת החרם בביתו של זאב שמעתי במסורת המשפחתית מפי אסתר האחות הצעירה של אימי. הסיפור מופיע בכתובים בספרו של יצחק-יעקב ילין "אבותינו" מוסד הרב-קוק תשכ"ו. עמוד י"ט. אצלנו בבית לא הושיבו אותנו וסִפרו על המשפחה. אלא אבי ז"ל קנה את ספרים על התקופה והיו דנים (אימי ז"ל, אסתר ז"ל, בעלה דוד רוחלנקו ז"ל שהיה ראש מחלקת המים בפתח-תקווה). על הכתוב היו מהנהֵנים בראשיהם בהסכמה או בספקנות. כשספרה אסתר על מונטיפיורי הִנהֵנו בהסכמה. מעמד זה זכור לי היטב בגלל השם מונטיפיורי. לכן באמת כשרציתי לדעת יותר מדויק נסעתי לבן-זאב לירושלים, ושם הוא כתב לי במקום עמוד אחד בכתב יד גדול שלא הניב הרבה ואמר כשתחזור תקבל את הספר. (אגב מצאתי את הדף, עליו כתוב בכתב ידי התאריך 13.7.78. ז"א שהייתי אצלו לפני נסיעתי לפילדלפיה ולא לפני נסיעתי לשיקגו כמו שכתבתי בפעם הקודמת). לגבי זאב כתוב שם ש"היו לו 11 ילדים רובם מתו בחייו מלבד בן-ציון".
האם משתתף בשיח זה מישהו מצאצאי יהושע וולפנזון בנו של אברהם? או מצאצאי יעקב גולדמן? מישהו יודע באיזו שנה נפטרה מלכה אשתו של יעקב גולדמן? באותו עמוד שכתב לי בן-זאב שרוב בני יהושע עזבו את הארץ. ומתי נולד יהושע ומתי נפטר. ומתי נולדה מלכה?
שוב אגב: כשהייתי בשיקגו פגשתי את צאצאי רבקה אחות אימי שנשאה למיכל ולפנזון, אחיו של ישראל בן-זאב. כיום, נכדה שלה נשואה למנהל המים של העיר שיקגו. כשספרתי זאת לאסתר היא אמרה "אַ קלייניקאט".
היא מוזכרת בחוברת ההספד על יעקב גולדמן שהוציא אחיו גרייבסקי ושם מופיעה גם תמונתה ( החסידה הצדקת מרת אסתר מלכה בת הגאון הר"ר אברהם ולפינזון " ומועלה שם על נס מסירותה לשמירת בריאותו הרופפת של בעלה ולה "כחלק כחלק בכל פעולותיו ".
"זוגתי -כתב גולדמן בספרו "בני אשר "נשאה עימי בעול של מלחמת החיים הקשה וסעודה ,לא התלוננה עלי ,אם כי הרבה עתים היו לנו ללא לחם שובע ,ותאמץ לבבי להגות בתורה ,ברוכה תהיה לה' ומחלקי יהה חלקה".
גולדמן מביא בספרו זה בעמוד קי"ט את הסיפור "על אם אישתו הצדקת מרת שיינדל ז"ל כי בבואה עם בעלה מאונגריה ( אין טעות כתיב כך זה מאויית) לירושלים והיא לבושה בגדים אירופאים עמדה תחתיה וקרעה מלבושיה כדין ותאמר : אינני נכנסת לעיר הק' ( הקודש ) בלבושי חול אלו ,אלא אם יביאו לי סדין לבן לעטוף בו כל גופי,כי כן התעטפו אז נשי בני ירושלים בצאתן החוצה ,ורק אחרי שמלאו בקשתה נכנסה העירה. "
בן זאב מציין לגביה שהיא חיה עד גיל 100 כמעט בנוה צדק אבל אין כרגע שנת פטירה מדוייקת ,אולי עברה את גיל המאה ?
הצרה היא שאין עליה ערך באנציקלופדיה של תדהר כמו שיש על אביה ואחיה ,יש שם העדפה שוביניסטית ברורה מאוד לגברים על פני נשים .
והתוצאה אין עליה פרטים כמו שיש על בני משפחתה הזכרים.
שבביקור אתמול בירושלים קיבלתי מעו"ד זכריה חומרים שונים שהיו בידיו מעזבונו של בן זאב על תולדות אנשי משפחת וולפנזון כולל מאמר מקיף שבן זאב כתב בנושא ומעולם לא פורסם .
ובו ליקט בין השאר את כל החומר שפורסם בדפוס עד שנות השמונים או התשעים על בני משפחת וולפנזסון
התוצאה היא שבידי יש כעת חומר מספיק בשביל מאמר גדול על חייו של איש המאה ה-19 זאב וולפזנון
כמו כן ביקרתי אצל הד"ר מורגנשטרן שנתן לי חומרים בנושא גם הוא .
ועל כך יבואו על הברכה.
על שינדל אישתו השנייה ( ואולי השלישית ?) של אברהם וולפינזון ואמה של אתסר מלכה מספר לנו היסטוריון ירושלים
פנחס גרייבסקי
"מאת אבי מורי ורבי צבי ז"ל שגר בחצר אחת עם רבי אברהם הדיין קיבלתי :
שיינדל היתה בת להורים גדולים בשורישפאטאק שבהונגריה . מלומדת הייתה ביהדות גרמנית והונגרית ,בקיאה הייתה במדרשי אגדה .הצטיינה ביופייה ,בחוכמתה ,ביראת ה' ובצדקתה אשר חפפה על כל הגיוני נפשה ופועל כפיה .
הרב יעקב גולדמן בעלה של אסתר מלכה בתה ,מספר בספרו "בני אשר "בבואה עם בעלה רבי אברהם מאונגריה לשער יפו בירושלים והיא לבושה מלבושי –פאר אירופאיים עמדה על יד שער יפו וקרעה ב גדיה כדין ואמרה "איני נכנסת לעיר הקדושה במלבושי מן הגולה אלא בסדין לבן כמנהג נשי ירושלים המוסלמיות והיהודיות בצאתן החוצה . ..היא דאגה לגר ליתום ולאלמנה .היא נפטרה במיטב שנותיה .מנוחתה כבוד על הר הזיתים . וזה נוסח מצבתה :פ"נ ( פה נקברה ) האישה הצנועה מ' ( מרת ) שיינדל אשר מוה"ר ( מורנו ורבנו ) אברהם וואלפינזאהן ד"ץ ק"ק צפת ת"ו גלבע זך אייר של ובחרת בחיים ( תרט"ז 1840) תנצב"ה .
מעכל זה אנו לומדים אגב כך שהיו תמיד קשרים קרובים ביותר של שכנות קרובה ורק אחר כך נישואין בין נמשפחתם של גרייבסקי ויעקב גולדמן ומשפחת אברהם וולפנזון והם היכירו זה את זה מילדות .
לאחרונה בקרתי בקברה של שיינדל, ויש לי צילום של מצבתה.
בעיתון "מקור ראשון" ישנה מודעה המזמינה מחזירי מסמכים הקשורים ל"חורבה" להעביר אותם או העתק למשרדי החברה "לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי"
כיכר בתי-מחסה, הרובע היהודי, ת"ד 14012, ירושלים. פקס: 02-626-5920. טל:02-626-5900.
666 אם בידך פנקס ההוצאות של בנית החורבה, שהיה בידי ישראל בן-זאב. אני חושב שמן הראוי שיגיע לחברה זו. כמובן עם הסבר מתאים מי הכותב.
בקבר של בתיה בריינה אחותו של בן ציון ?
אם כך אשמח אם תכתוב כאן את הכתובת על המצבה.
וגם את הכתובת במצבה של מלכה אישתו של זאב אם אתה יודע איפה הקבר שלה .
לא. אינני יודע את כתובת קברה. מה שם משפחתה? לפי זה כנראה אפשר יהיה למצוא את כתובתה. חתני הוא גם גילה אתאת כתובת אשתו של בן-ציון, למרות שאיננו נמצא בחלקת-מחוקק.
בתייה בריינא לנדא לבית וולפינזון שנקראה גם "ממקה" והיא קבורה בגוש 29991 חלקה 9.
אשמח אם תשלח לי את הכתובת על קברה.
אם כבר אשמח אם תוכל לאתר גם את הכתובת על קבר אליהו לנדא בנה שצריך להיות קבור בסביבתה ואת הכתובת על קבר אישתו אסתר לנדא.
מלכה אשתו של איזה זאב? האם זאב וולפנזון? אני מכיר רק את באבא-רבקה כאשתו של זאב וולפנזון.
הכוונה היא כמובן לרבקה אישתו של זאב וולפנזון .
ואם מצאת בהזדמנות זאת גם את קברה של אחת זלדה וולפנזון שהייתה נשואה לזאב על פי מפקדי מונטיפיורי אז מה טוב .
(1) באבא רבקה וואלפינזאהן. (בעלת הצדקה, אשת הרב רבי זאב-וואלף וואלפינזאהן (בעלה נקרא על שמה " ר' וועלוועל באבעס"). נפטרה: יום ב' בשבת, כ"ד ניסן, תרל"ג, (21.4.1873). נקברה: חברה קדישא הראשית והכללית – הפרושים, חלקה ז – לדרום הר הבית, שורה י"ב, קבר מספר 25. בספר חלקת מחוקק: חוברת ו, מחברת ב, עמודים א ו-ב, ערך לא. נהלה טחנת קמח שבבעלותה בעיר העתיקה ליד בית-הכנסת של קהילת רייסן, סמוך לרחוב חברון, מתחת לפני הקרקע. היא מוזכרת כאשת חסד בספרו של גראייבסקי בנות ציון וירושלים – ספר זיכרון. מאת פנחס בן צבי גראייבסקי. ירושלים תרפ"ט. בתוך: בנות ציון וירושלים – חוברות א' – י'. מאת פנחס בן צבי גראייבסקי. הוצאת יד בן-צבי, ירושלים תש"ס. עמודים 7, ו- 65.
לגבי האשמה שאינני מוכן לקבל את גירסת ר' צ"ה לעהרן. אכן לעהרן ראוי להערכה ללא גבול בתחומים רבים ומגוונים באישיותו ובפועליו. אך לעהרן שאמנם שימש כמלאך מושיע בצוק העיתים של אותם הימים, איננו מלאך באמת שלא יתכנו בו נקודות חולשה. ונקודת החולשה הניכרת בעליל לאורך כל כתביו, היא החשדנות והאשמות חסרי הפורפורציה, שלא התקבלו גם בקרב אנשי הקהלה הפרושית. דומני [ולאחר קריאה בכתבים נוספים מכרכי אגרות הפקוא"מ] שכמעט ואין מי מהם שיצא בלא פגע מתחת קולמוסו. אני בהחלט בטוח בכך כי לא ניתן לשפוט אדם כפי שהוא עולה ומצטייר בכתביו של לעהרן. יתרה מכך, חושבני ששימוש בנקודת חולשה זו, לקחתה כעדות אופי שלילית ולהשתמש בה כחומר ראייתי מפליל, להסיק מסקנות ואף לבנות על כך תילי תילים של בניינים (כגון שכל העולם ידע על מעשי ר"א וולפינזון וכו') היא לוקה בחסר ואיננה מן ההגינות.
יש לציין כי מכתב לעהרן ממנו לקוח הציטוט בספרו של מורגנשטרן כי מדברים עליו סרה, הוא בעצם מכתב שכולו מלא קיתונות רותחין כנגד שד"ר אחר מנכבדי הקהלה הפרושית כשהוא שופך בשורות ארוכות אש וגפרית של טענות קשות וחמורות בכפל כפליים וכו' כנגדו, (ואף אחד מצאצאיו לא טרח לבשל סיפור שיציל את כבודו מהסיבה הפשוטה הנראית, כי האשמותיו של לעהרן לא ריגשו במיוחד את הצבור הפרושי) ובאמירה הנכתבת כאגבית הוא מוסיף גם אודות ר"א ולפינזון "וגם על אותו שנשלח בקיץ שעבר וכו'" כשהאש של המכתב כולו מופנה לר' ישראל משקלוב בטענות שונות ומשונות על עסקאות ממוניות הנרקמות מתחת לאפו בביתו מאחורי גבו, והוא גם חושש שר' ישעיה ברדקי יחפה עליהם. אני חושב שבהנהגה הפרושית משנתקבל המכתב לא ידעו אם לצחוק או לבכות.
בקיצור. עם כל ההערכה הראויה לרצ"ה לעהרן, כתביו אינם יכולים להוות מדד לגבי אופיים של האישים האמורים בהם. ניתן ללמוד מהם פרטים היסטוריים רבים, אך הם נפסלו מלשמש קנה מדה אובייקטיבי בדבר אישיותם של הנזכרים בהם [וכבר הוכחתי במכתבי הקודם כי מורגנשטרן אף הוא סבור כך ומתריע על מניעים ותכונות של הכותב, הבאים באופן ברור לידי ביטוי במכתביו]
יש מקום לדון את פרופ' מורגנשטרן לכף זכות [ואגב עם כל הביקורת העניינית, יש לי הערכה מרובה לפועלו ולהיקף מחקריו רבי השנים על התקופה, על דברי ימיה ועל מגמותיה וכולנו חבים לו על כך] כי שגה בדבר, מאחר ולא מצא את שמו של ר"א ולפינזון במסמכים לאחר שובו מהונגריה. אך עתה משהוברר סיבת הדבר כי יצא שוב לחו"ל (ולשם מה, זהו ויכוח בפני עצמו) הוסרה כאמור טענה זו. כך גם לגבי טענת תאריך הלידה והעליה המופיע במפקד מונטיפיורי, שנתברר כי אין לקבוע מסמרות על פיהם כלל ועיקר, אחר ששורר שם חוסר דיוק וסתירות.
דבר נוסף. הן במצבתו של ר"א וולפינזון והן במצבת אשתו שיינדל נחרט עובדת היותו דיין. אם אכן הודח מהדיינות, שום שוטה שבעולם לא היה חורט את "שבח" זה על המצבות, ושם אותם לבוז וללעג בפני כל המגיע לבית הקברות, (וחלקה זו היתה פעילה באותם ימים) שעל כגון זה יאמר "מתוך שבחו אתה בא לידי גנותו".
בענין הטענה כי ר' יעקב גולדמן מתעלם מחמיו ר"א וולפינזון. אני מסכים שהיינו שמחים אם היה כותב יותר. אך עם זאת דוקא נראה שבכל פעם שמזכיר את אשתו הוא טורח לציין בגאווה ולהתפאר בכך שהיא בתו של ר"א וולפינזון. כך בברכה שקובע לה בספרו "בני אשר": "קובע אני בזה לזוגתי הצדקנית וכו' בת הרב הגאון הדיין המצויין מורינו ר' אברהם וואלפזאהן זצ"ל" וכך גם בפתח ספרו "פרט ועוללות" "לעזרתי זוגתי, החסידה והצדקנית גדולת המעשים וכו' מרת אסתר מלכה בת הגאון הר"ר אברהם וואלפינזהן". כמו"כ הוא לא נרתע מלכתוב לאליעזר ריבלין אודותיו, כפי שמציין ריבלין: "…הוא חותנו של הרב יעקב גולדמאן והוא כתב לי שידוע לו שר' אברהם היה דיין בבי"ד של ר' ישראל משקלאוו".
בברכת פסח כשר ושמח לכולם ובתקוה כי אכן האמירה "קבל את האמת ממי שאמרה" תהיה נר לרגלינו.
באבא-רבקה וולפנזון.
נטמנה: חלקה ז' – לדרום הבית. שורה י"ב קבר (ל"א) כ"ה. (חלקת-מחוקק, חוברת ו' מחברת ב' דף י"ב עמוד א'). על מצבתה כתוב: מ"ק אשה יראת, ה' אשר בצדקותיה, עשתה לה מרבדים, ותשחק ליום אחרון, מ' באבא רבקה בת, הר' אהרון דוד הלוי ז"ל, נלע"ע ה' בשבת כ"ד ניסן ש', תרל"ג תנצבה. (21.4.1873).
וכאן כדאי לציין שרבקה מוזכרת בספר המסע השביעי של משה מונטיפיורי לארץ ישראל ,
"ספר משה וירושלים הסיפור של ביקורו השביעי בירושלים כאשר היה בן 90.
היומן שפירסם על המסע התפרסם מייד בעברית
ושם הוא מזכיר שפגש את זאב וולפנזון וגם את רבקה וולפנזון ביחד עם נשות אירגון צדקה שהרשימו אותו מאוד בבישוליהן
הוא פגש כמה נשים כבודות שביקשו ממנו לטעום מתבשיל שהכינו לעניים והתברר לו הן באופן קבוע נותנות צדקה לבתי התבשיל לעניים
"האנשים אשר היו עמי " מספר מונטיפיורי " סיפרו לי שהנשים הכבודות האלה הן הנה מבנות המעלה ,מיקירי וחשובי ירושלים , מבנות העושר הן מנדבת לבן ורוחן הטהור לעשות חסד נשא לבן אותנה בחכמה למפעל הטוב הזה ולמלאת בקשתן ,טעמנו כולנו מהמאכלים אשר הביאו בקערות ,והיה טעמם טוב כל כך ,אשר ביקשתי מהן שישלחו לי עוד יותר מהמאכלים האלה להיות לי לסעודת הצהריים עבורי ? (
בית המבשלות הזה בירושלים הנקרא בשם "תמחוי " או "הכנסת אורחים " נכשה שי..שילקו בכל יום מרק וירקות לשלושים אנשים זקנים ועניים ,אשר יבואו לקחת את חלקן עימהם לבית המיוחד לדירתם וגם לשלוח חלקם לביתם ,לאלה העניים אשר לא יוכלו לבוא מפני זיקנתם או מפני חולשתם .כל עבודות בית התמחוי ,הכנת המאכלים והבישול ,ויתר העבודות ,כולם עשויים על ידי נשים כבודות מנדבת לבן ,הכנסות הבית הוא מנדבת אנשי החסד ,ומאש אלה יוכלו לשלם כל חודש דבר מועט בעבור אכילת מזונם .והוא תחת השגחת רבי מרדכי יפה ורבי פישל לעפין ,והגברת יעפפא ,רובי ליפא אנקסטר שייגע העשע יאסווני חנה חיה רעהמאן ורויזע סלוסק ורבקה וואלפהזאהן ).
אחרי שנתתי לנשים הכבודות תודת לבבי ואמרתי שמאוד יגל לבבי בבתי החסד כאלה אמרו לי האנשים אשר היו שמה אז "אנחנו האשכנזים תודות לאל ,יש לנו לא פחות מחמשה עשר בתי חסד כאלה למעשה הצדקה ".
ומכאן מתחיל פירוט מדוייק של הפרטים שהביאו למונטיפיורי על אגודות הצדקה השונות שהיו בירושלים והאנשים ושמות האנשים החברים בהם ( מונטיפיור ספור משה וירושלם ע' 44) .
נדון בכל זה ביתר פירוט בכתבת ההמשך על זאב ועל אישתו
רציתי להוסיף פרט שיתכן והוא עשוי לתת חיזוק רב למסורת המשפחתית כי ר' אברהם ולפנזון הוא אכן ר' אברהם תלמיד הגר"א, שכאמור לפי דברי בן זאב הסתופף אצלו בצעירותו.
ב"קול קורא" של קהל וילנא משנת תקמ"א כנגד עדת החסידים, מלבד הגר"א חתומים כשלושים אישים, וכנוסח הסיום של ה"קול קורא": "…ובצירוף כבוד הרב הגאון החסיד המפורסם מוהר"ר אלי' נ"י [הגר"א, ש.א.] ובצירוף שני כתות דיינים" בענין שתי כתות דיינים כותב החוקר וילנסקי בהערה, כי היה שם בית דין של מעלה – אלו הזקנים ובית דין של מטה – אלו הצעירים ובעניינים חשובים היו מתכנסים יחדיו.
על כל פנים, בין החתומים מופיע: "אברהם במ"ו זאב וואלף ז"ל".
מסתבר מאד כי אכן ר' אברהם ב"ר זאב וולף החתום, הוא ר' אברהם ב"ר זאב וולף וולפינזון שהסתופף בצעירותו בוילנא והשתייך לקבוצת הדיינים הצעירים.
[ראה: "חסידים ומתנגדים" וילנסקי חלק א' עמ' 110]
עם תאריך הפטירה של רבקה וולפנזון .
אם היא נפטרה בשנת 1873,אז איך ייתכן שמונטיפיורי פגש אותה במסעו האחרון לירושלים
ששהיה בשנת 1875 .
שאז הוא פגש אותה דיבר איתה ונהנה מתבשיליה ?
האם ייתכן שהיא קמה מקברה במיוחד לכבודו ?
או שמה הייתה טעות בתאריך הפטירה כמו שהיה במקרה של חמה אברהם וולפנזון ?
תעלומה .
אני קורא בהערצה מהולה בתמהון כיצד ממשיך מר ש' אמיתי לדבוק במסורת מאוחרת ובדויה של משפחתו כאילו עליה בדיוק אמרה התורה "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך", ומתעקש להתעלם מהאמת המתגלה כל פעם מחדש וטופחת על פניו. לומר את האמת, האיש התחבב עלי וחבל לי לגרום להפסקת הויכוח בינינו, אבל הפעם הוא הקדיח את תבשילו ולמרות שאני מעריך שמדובר ביהודי תלמיד חכם [כנראה מבני משפחת וולפנזון, אך חושש להזדהות. מדוע ?] הוא נפל בבור עמוק שכרה לעצמו .
לעצם העניין, מר אמיתי מציע לזהות את מיודענו ר' אברהם ב"ר זאב וולפנזון (בן דודו של ר' ישראל משקלוב) עם הדיין ר' אברהם ב"ר זאב וואלף החתום על חרם וילנה נגד החסידים משנת תקמ"א (1781) [ראו בספרו של מ' וילנסקי , חסידים ומתנגדים ,ירושלים , תש"ל, עמ' 107, 110]. מר אמיתי, תשמענה אזנך מה שפיך מדבר! הרי לפי גירסת משפחתכם [ד"ר בן-זאב] וה"ויקיפדיה", ר' אברהם דיין נולד בשנת תקכ"ז (1767 ) או בשנת תקמ"ג ( 1783). דהיינו, לפי זה הוא חתם על כתב החרם משנת 1781 בהיותו בן 14, או מה שנראה יותר ריאלי לפי חשבונכם – שנתיים לפני שהוא נולד… אלו הם ממש מופתים שאפילו סיפורי ההגדה של יציאת מצרים מחווירים לעומתם.
עם חותמים כאלה אני מבין למה החרם נגד החסידים לא הועיל , והחסידות התפשטה בעולם כבשדה קוצים.[ בנושא זה ראה ספרי: "מיסטיקה ומשיחיות , מעליית הרמח"ל עד הגאון מווילנא, ירושלים, תשנ"ט]
מר אמיתי מכובדי, מכל "אלף אברהם ב"ר זאב הנמצאים בשוק" כמאמר הגמרא, לא מצאת את מי לספח למשפחתך אלא רק את הדיין המפורסם ר' אברהם ב"ר זאב מווילנה ?! הרי יכולת לבחור לך איזה "אברהם ב"ר זאב " פחות מפורסם מאיזה עיירה בפלך מוהילב. את ר' אברהם ב"ר זאב מווילנה הרי אנו מכירים היטב. הוא האיש שהתחרה על משרת רבנות העיר וילנה עם הרב ר' שמואל ב"ר אביגדור והוא קבור לא בהר הזיתים, כי אם בבית העלמין של וילנה לא רחוק מקברו של הגר"א [ראה: י' קלויזנר, קורות בית העלמין הישן בוילנה, וילנה, תרצ"ה, עמ' 50 , וכן ספרו של קלויזנר, וילנא בתקופת הגאון, ירושלים , תש"ב]
נראה לי כי צריך להגדיר את התופעה המדהימה של רצון עז להיתלות באילן גבוה כ"תסמונת משפחולוגית". רק חבל שבמקרה הנדון האילן אינו גבוה ואפילו שיח איננו.תסמונת זו באה לביטוי בעיוורון חמור, חרשות מוחלטת, ואיבוד כל שיקול דעת. אני חייב לציין בסיפוק רב, שהיא לא מאפיינת את כל כותבי ההיסטוריות המשפחתיות ביישוב היהודי בארץ ישראל. בהחלט לא. "סיפור תולדותיה" של משפחת וולפנזון דומה מאוד לסיפור שרקח ענף מסויים במשפחת ריבלין [ראה מאמרי: "שתי מסורות על ראשית עליית תלמידי הגר"א" בקובץ "גאולה בדרך הטבע" וכן בספרי : " השיבה לירושלים" עמ' 45-49 ] אבל איננו מייצג את כלל הכתיבה ההיסטורית של בני משפחה זאת.
ראשית, עלי לציין כי אין לי קשר משפחתי למשפחת וולפנזון הנכבדה. התעניינותי העמוקה באבות המשפחה היא מנסיבות אחרות.
אך לא צריך להימנות דוקא על צאצאי משפחת וולפינזון בכדי לעמוד על הבעייתיות הרבה העולה מכל זוית במחקרו של מכובדנו פרופ' מורגנשטרן, די לכל המבקש לעמוד על הנתונים היטב וללומדם על בוריים בכדי לגלות כי אכן 'שגגה היא שיצאה מלפני ההסטוריון'.
אני מודה בכל פה כי שגיתי גם אני במכתבי האחרון וטעות בחשבון השנים הביאתני להציע ולזהות את ר"א וולפינזון עם ר' אברהם ב"ר זאב וולף החתום על הקול קורא מוילנא. אני שמח על דבריו האחרונים של מורגנשטרן, אכן ערבה עלי האמת ויקרה לי בכל מחיר ובכל עת, על אחת כמה וכמה בשעה שאני תובע ומצפה מזולתי להתייצב מולה בכנות ולהתמודד עמה באומץ.
אני יכול אולי להתנחם נחמה פורתא שטעות זו אשר מורגנשטרן בעטו השנונה מכנה כ'בור עמוק', איננו עמוק כל כך והוא מצטרף לקרקס הגילאים שאנו חגים סביבם, כגון שר' אברהם וולפינזון התחתן בהיותו כבן 6, ובגיל 7 כבר היה אב לבנו זאב [אם נולד ב1804 ובנו ב1812] או אפילו אם נולד ב1799 הרי שהתחתן כבן 12 ובגיל 13 נולד לו בנו. גם האפשרות שבגיל קשיש מכך, היינו גיל 14 כבר היה אבא צעיר, עדיין נראה תמוה.
אך הבור גם אם עמוק או לא עמוק, עדין אין בחללו מקום כה רב בכדי להטמין בו את שאר התמיהות שהועלו כאן, הן כאמור לגבי מפקדי מונטיפיורי שאינם יכולים להוות אסמכתא לגירסת מורגנשטרן, [בעיות הגילאים ותואר הישיש לר"ז מהחברא קדישא, הסתירות ביניהם וכו'] כמו"כ תואר הדיין הנחרט על המצבות, המחזור שהגיע משום מה לידיו של בן זאב, הדין תורה אצל החתם סופר שאיננו אישי כלל כנגד ר"א וולפינזון, החתמת ר"א וולפינזון על תקנות הנוגעות לטוהר החיים בירושלים שכאמור אף אחד לא יחתים נכלולי "שכל העולם יודע על מעשיו" על מסמך שכזה ומכל שכן גדולי ירושלים שודאי הקפידו על האמור "כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושים, לא היו חותמין על השטר אלא אם כן יודעים מי חותם עמהם", התייחסות מכובדת של רבי יעקב גולדמן לחותנו, יציאה נוספת לחו"ל של ר"א וולפינזון [ועדין אין אנו יודעים לאן, אם "באירופה האשכנזית הוא היה שרוף"], אגרות רצ"ה לעהרן שאינם יכולים להוות אינדיקציה חפה ממניעים שונים וכו'.
ועדין לא מצאנו תשובה הולמת לנקודה הלוחצת על ד"ר עמנואל סג"ל היכן נעלם בתהום הנשיה ר' אברהם הדיין משקלוב. הרי גם אם נפטר במגפה היה צריך להיות איזה איזכור לגבי אדם נכבד שכזה בין כתבי התקופה, היה גם מתאים שר' ישראל משקלוב כשהוא כותב בפנקס צפת על המגפה יזכיר אישיות נעלית זו מתלמידי הגר"א שנספה בה, [והרי מתייחס בדבריו לתלמידים אחרים, לר' מנדל משקלוב שברח למדברות ולר' סעדיה שנסע לירושלים] או כשהוא מתנה בהקדמת ספרו על המגפה ועל בני משפחתו שנספו גם יש מקום להזכיר איש מרכזי זה, דיין משקלוב ומראשוני העולים [כמו שהוא עושה למשל באגרת לאמסטרדם על הרעש שהוא מזכיר כמה מחכמי הספרדים שנהרגו]
בלא משים שכחתי לסיים את מכתבי האחרון בברכה המסורתית : " פסח כשר ושמח" (וגם מר ש' אמיתי לא סיים בכך) על כן נראה שנגזר עלינו סיבוב נוסף בהתמודדות בשאלת ר' אברהם וולפנזון,
לפחות עד לחג הפסח עצמו.[אם נצטרך עוד להתדיין נעשה זאת לאחר חג הפסח ]אחזור, אם כן, לראשית הויכוח.
אתה שואל אותי: " לאן נעלם בתהום הנשיה ר' אברהם הדיין משקלוב?" ואם מת במגיפת 1813 מדוע אין הוא נזכר בכתביו של ר' ישראל משקלוב , ואני אשיב לך בשאלה כדרכם של יהודים, מי אומר שהיה בכלל בארץ יהודי בשם " ר' אברהם דיין משקלוב"? הרי אתם המצאתם את קיומו של האיש הזה. להזכירכם מה שכתב בעניין ד"ר בן-זאב: " ר' אברהם הדיין שהיה מגדולי תלמידי הגר"א ממייסדי תנועת העלייה של האשכנזים הפרושים …נשכח במשך הזמן…" (בהקדמה ל"מחזה אברהם") הוא לא נשכח כטענת ד"ר בן-זאב, הוא בכלל לא היה ולא נברא. אתם מבקשים ממני להביא לכם עדויות על רצח שאירע, ואני אומר לכם לא היה רצח ואין בכלל גופה. הכל דמיון מאלף עד תיו.
פשוט המציאו את הבר-מינן הזה לתלות עליו את דמותו של ר' אברהם ב"ר זאב וולפנזון שעלה לארץ ישראל על פי רישומי כולל הפרושים בשנים תקצ"ד-תקצ"ה . (כנראה שיצא בתקצ"ד לאחר הפסח והגיע כמו כל העולים מליטא ימים ספורים לפני ראש השנה תקצ"ה או אחריו, ולכן אנו מוצאים במפקדים שונים שני תאריכים.) צריך להבין פעם אחת ולתמיד : את המפקדים יזם משה מונטיפיורי בביקוריו בארץ . את הנתונים העתיקו מזכירי הכוללים עבור מונטיפיורי מרשימות הכולל , אלא שברשימות הכולל לא תמיד היו הנתונים שביקש מונטיפיורי לקבל.
אני מסופק אם הכוללים רשמו את נתוני הגיל, וגם לא עניין אותם מתי עלו האנשים. נתונים אלה לא היו חשובים לגבי ה"חלוקה" , אבל אנשיו של מונטיפיורי שהגיעו מאנגליה והיו רגילים בסטטיסטיקה אזרחית, ביקשו לקבל נתונים שכאלה, ולכן האנשים נשאלו ערב הרישום, והשיבו מה שהשיבו.
אני למשל מעריך כמדוייק ביותר את המפקד הראשון, מפקד 1839 ושם נזכר שר' אברהם וולפנזון הוא יליד 1804 ועלה ב1835 ובנו זאב וולף יליד 1818 ואף הוא עלה ב1835. כל ויכוח נוסף בנושא זה הוא כ'חמץ שעבר עליו הפסח'. כמו שצעירנו החמודים אומרים : חבל על הזמן.
שמעוני רבותי, שמו של ר' אברהם ב"ר זאב וולפנזון איננו מופיע בשום תעודה מבין מאות התעודות המצויות בידינו עד שנת 1835. הוא לא חתום עם גדולי תלמידי הגר"א האמיתיים על האיגרת מצפת מחודש אדר תק"ע, (1810) שהביא לדפוס בשקלוב בן דודו מיודענו ר' ישראל משקלוב. היעלה על הדעת שר' ישראל לא היה מכניס אותו לרשימת החותמים על איגרת זו כאחד "מגדולי תלמידי הגר"א " אם היה אחד כזה בארץ ?
אבל הוא לא מופיע שם ולא באף תעודה אחרת וגם לא ברשימת הפרושים משנת 1834 מן הטעם הפשוט שהוא עוד לא היה בארץ, וגם הוא לא היה תלמיד הגר"א.
להזכירכם. עד שיצא לשליחות בהונגריה בסוף שנת תקצ"ו (1836) שימש ר' אברהם וולפנזון כדיין בצפת. זו אמת וזה מה שנכתב על מצבתו בשנת פטירתו תרט"ו.
אבל שים לב מכובדי מר ש' אמיתי וקרא בבקשה את העדות שהבאת בעצמך ביום 14.4.08. המדובר בעדות חשובה של אליעזר ריבלין שלא ידעתי על קיומה: " והוא (חתנו של ר' אברהם =יעקב גולדמן ) כתב לי שידוע לו שר' אברהם היה דיין בביה"ד של ר' ישראל משקלאוו " זו עדות יוצאת מן הכלל, וממנה משתמע שר' אברהם לא חזר יותר לכהן כדיין לאחר שובו לירושלים מהונגריה בשנת תר"ג (ארבע שנים לאחר פטירתו של ר' ישראל משקלוב). עוד הוכחה לדברים שכבר נזכרו לעיל לגבי העדויות היצוקות בבטון של צ"ה לעהרן על מה שאירע בהונגריה עם ר' אברהם וולפנזון. ברור שעם פטירתו הוסיפו לו את התואר "דיין" ששימש בו [כנראה רק] מראשית תקצ"ה- עד סוף שנת תקצ"ו , בבית דינו של בן דודו ר' ישראל משקלוב בצפת.
ונסיים בברכת פסח כשר ושמח, בשורות טובות ישועות ונחמות.
שכל ה"קייס" לקיומו של "אברהם הדיין " שהיה בארץ ישראל בשנת 1810 נח על המחזור שבן זאב טען שהיה ברשותו ובו היה כתוב " בשבועות של שנת תק"ע ( 1810) התפללתי בפעם הראשונה על יד הכותל המערבי"
קשה להאמין שבן זאב היה ממציא דבר כזה ומדבר על מחזור שלא באמת היה ברשותו .
אם הוא סיפר שברשותו יש מחזור כזה אז מן הסתם חבריו ומקורביו ציפו ממנו שהוא יראה אותו ולא רק ידבר עליו.
אם הוא רק דיבר עליו ולא הראה אותו מעולם כי אז זה מחזק את האפשרות שלא היה לו מחזור כזה
.
ד"ר סגל : האם אתה ראית אי פעם את המחזור עם הכתובת הנ"ל ?
הייתה לך שיחה בעניין עם בן זאב?
נראה לי שלך הוא היה מראה מחזור כזה עם היה ברשותו .
נראה שיש עדות כל שהיא שאברהם וולפנזון המשיך להיות דיין גם לאחר שהתיישב בירושלים .
במאמרו שלא נדפס של ישראל בן זאב "שלושה ממיסדי ישוב האשכנזים הפרושים במאה ה-19 :ר' ישראל משקלוב ,רבי אברהם הדיין וואלפינזאהן ובנו ר' זאב איש ירושלים "
כותב בן זאב :
הרבנים הספרדים בירושלים כיבדוהו ( את אברהם הדיין א.א. ) מאוד .
וחברי בית הדין שם סמכו עליו ועל חוות דעתו בפסקי דין .היגיע אלינו פסק דין כשופט זבל"א מטעם בית הדין של הרב מ.נבון ,ההרב קאפולוטו והרב א. אשכנזי במשפטם של ר' מיכאל ור' יעקב בר"נ הלוי בעניין מסובך של שותפות ב"חזקה "בחצר אחת בעיר העתיקה.הוא מסיים את פסק דינו ביום א' ז' באדר "תורה " לפ"ק'" שהיא שנת תרי"א ( 1851) בחתימתו "אברהם וואלפינזאהן ד"ץ צפת ת"ו מכוללנו פרושים הי"ו . ( ראו פסק הדין של ר' אברהם בע' 14).
"
עד כאן בן זאב .
כך שנראה שישנה עדות כל שהיא שאברהם המשיך להיות דיין ומעורב בפסקי דין .
את המחזור לא ראיתי. מעולם לא בקשתי לראותו ואף פעם לא שוחחתי עליו עם ד"ר ישראל בן-זאב. אומנם אני הכרתי את בן-זאב מילדות, אך מעולם לא שוחחתי איתו בענייני המשפחה. פרט לאותה שיחה שכבר תיארתי. הייתי נפגש עם בן-זאב בשמחות ותמיד התעניין בי ושאל אותי כח מיני שאלות. בקיצור "בלבל את המוח". גם כמפקח על לימודי הערבית היה מופיע בכיתות וגם בכיתתי. בבית-ספר עממי ותיכון. פעם היה מקום לידי. הוא התיישב לידי ושוחח אית י וכתב. ראיתי מה כתב הוא כתב מכתב. ושאל אותי על אבא אמא וכו'. המורה, לימים פרופ' גושן-גוטשטיין, הסתובב בעצבנות, והילדים בהפסקה שאלו: מה שאל אותך" ואני העמדתי פנים חשובות. נשכרתי בענייני המשפחה רק מאוחר מאוד ורק כדי לפגוש קרובי משפחה אבודים באמריקה. אני באמת חושב שאם הייתי מבקש, במשך עשר השנים שלמדתי בירושלים, היה מוצא זמן להראות לי. כמובן אם היה ברשותו. לי לא נראה שהוא המציא את המחזור והכתוב בו. ובשיחות המשפחתיות, שאני הקשבתי להן,(אף פעם לא התערבתי) לקיום המחזור היה קונצנזוס. אלא שלאו דווקא טענו שהו נמצא אצל ישראל בן-זאב.
עמנואל
ברצוני לשלוח ברכה חמה לאלי אשד על שהצליח להשיג את האוסף (המלא?)של כתבי ד"ר בן-
זאב. חומר זה עשוי להעשיר את ידיעותינו על ר' אברהם וולפנזון ובני משפחתו, ותודה גם לעו"ד זכריה על תרומתו בנושא. חשוב מאד מבחינת חקר ההיסטוריה וההיסטוריוגרפיה לפרסם את מאמרו של ד"ר בן זאב "על שלשה ממייסדי ישוב האשכנזים וכו' " במלואו, כפי שנכתב במקור על-ידי ד"ר בן-זאב ולא רק חלקים או "קטעים נבחרים". יש להשאיר את ההחלטה איזו חלקים נכונים ואיזה מוטעים בידי החוקרים, על בסיס קריאת הנוסח המלא של המאמר שמאפשר במקביל את חשיפת מקורותיו בכלל. למשל, יחסם של הספרדים לר' אברהם וולפנזון הוא קריטי בשאלת מעמדו בתוך כולל הפרושים. אין זה סוד שאנשי ירושלים התייחסו בעוינות לר' ישראל משקלוב וכנראה גם לבן-דודו על רקע המאבק בין צפת וירושלים . העסקתו האפשרית של ר' אברהם וולפנזון כדיין לא בבית הדין הרגיל של הספרדים אלא במסגרת הרכב מיוחד של "זה [[: ספרי: " השיבה לירושלים" עמ' 239-181 בורר לו אחד " שאינו מחייב השתתפותו כדיין מן המניין, אלא כ"עבודה צדדית" בתורת צדקה, וגם השימוש בתואר " דיין צדק צפת" מוכיח שר' אברהם לא שימש, כנראה, כדיין בביה"ד הפרושי של ירושלים.
אני מתפלא שד"ר בן-זאב לא הבחין בפרט חשוב הנמצא במקור שהביא לפנינו אלי אשד (מתוך מאמרו הוא). המדובר בתאריך החתימה על פסק הדין. אם וולפנזון חתם על פסק דין ביום ז' אדר תרי"א בודאי שהוא לא נפטר בט"ז כסלו תרי"א, כפי שטענה בטעות המשפחה, אלא כפי שכבר ראינו בשנת תרט"ו. גם פרט "קטן" שכזה ממחיש עד כמה חשוב להביא את כל המסמכים במלואם ממש. ( כולל את התעודה שנזכרת שם בעמ' 14 ) אם כן, העדות שהביא אלי אשד ממאמרו של בן-זאב, היא חשובה מאוד לכשעצמה, אבל היא מוכיחה את חולשת מעמדו של ר' אברהם וולפנזון בקרב כולל הפרושים בירושלים כפי שטענתי בעבר, ולא להיפך.
לגבי דבריו החשובים של ד"ר סגל: גם אני סבור שהיה במציאות מחזור עליו רשם מאן-דהוא כי הוא ביקר בכותל בשנת תק"ע. סיפור כזה אינו יכול להיות קלוט מן האויר. השאלה היא האם היה זה מחזורו של ר' אברהם וולפנזון ? את זה לא שמענו, גם לא מד"ר בן-זאב. מחזור זה יכול היה להגיע אליו או לבנו זאב או לכל אחד מבני המשפחה, עשרות שנים מאוחר יותר בדרכים שונות (רכישה, מציאה וכו'). אם היינו יכולים לראות את המחזור יתכן והיינו יכולים לקבוע במי מדובר [ בידי דוגמאות של כתבי היד של עולים מאותה תקופה] מאחר ובשלב זה לא הובא המחזור בפנינו [ אולי בעתיד יתגלה המחזור? ] לא נותר לנו אלא לשער שבמציאות היה מחזור שכזה ובו נרשם מה שנרשם, ועל בסיס הרישום , כפי שכבר ראינו, נבנתה התיאוריה הכוזבת על עליית ר' אברהם וולפנזון לארץ ישראל בשנת תקס"ט. דבריו של ד"ר סגל על חוסר ההתעניינות של בני גילו בתולדות המשפחה מעניינים . מה הסיבה לכך ? האם האירועים הדרמטיים של החיים במדינה בשנותיה הראשונות גרמו להתבטלות או להסתרת סיפורי "הישוב הישן" ? נשמח אם ד"ר סגל ירחיב בנושא כתיבת ההיסטוריוגרפיה של ישוב זה.
המלא של בן זאב באתרי .
למרבית הצער הוא קיים רק כעמודים מודפסים ,וזה אומר שיהיה עלי להעתיק אותו עמוד אחרי עמוד כדי שאוכל להעלות אותו באתר ,וכרגע אין לי זמן לזה .אולי בעתיד
בעמוד 14. אינה קיימת בגירסה של המאמר שקיבלתי .
לא להזכיר את ר' וועלוויל בעבס ( זאב וולפינזון ) ז"ל הוא בגידה בהיסטוריה כי הוא היה העסקן הגדול בצרכי ציבור ובהתלהבות נפלאה ..הוא היה העסקן הגדול בכל ענייני האשכנזים .. והציל את כבוד האשכנזים בהתלהבותו … ועל שמו נכתב עד היום הבית קברות של האשכנזים .
( הרב חיים הירשנזון "חידושי הרח"א …חלק ג')
היה היה בירושלים של המאה ה19 אדם בשם זאב וולפנזון ,בנו של אברהם הדיין וולפנזון. ,
הוא היה דמות ססגונית מאוד ויוצאת דופן בנוף המנהיגות של הקהילה הפרושית ( תלמידי הגאון מוילנה ) בירושלים
אותו זאב וולפנזון היה דברים רבים ומגוונים בימי חייו : הוא היה מגיה ( המגיה הראשון הידוע לנו בשמו בארץ ישראל שד"ר ( שליח רבנים ) ונוסע חסר ליאות לחו"ל הן לקצוות מזרח עד להודו והן לקצוות מערב ואף נפגש עם הקיסר האוסטרי פרנץ יוזף בשליחות קהילתו . הוא היה איש עסקים מצליח , הוא נודע כמי שהכניס חידושים ושנים לחיי הקהילה היהודית בירושלים . הוא האיש שהחל להפעיל בית מרקחת יהודי בירושלים,והאיש שהכניס את מנורת החשמל לירושלים .
בראש ובראשונה הוא נודע כעסקן ציבורי בכיר ביותר של ירושלים הפרושית. ולאמיתו של דבר האיש החזק שמאחורי הקלעים בקהילה הפרושית של ירושלים במאה ה-19, ואחד האנשים שניהלו את הישוב היהודי האשכנזי המסוכסך והמפולג מעין כמוהו בעיר המפולגת ביותר עלי אדמות.
פרט לכל זה הוא היה קשור באופן אינטימי ביותר לשני המבנים הסמליים הידועים ביותר של ירושלים במאה ה-19. הוא בנה את בית הכנסת המרכזי של ירושלים וארץ ישראל ויש אומרים של העולם היהודי כולו בית הכנסת "בית יעקב " או "החורבה ".
וחוץ מזה הוא היה האיש שניהל עם משפחתו את תחנת הרוח המפורסמת של משה מונטיפיורי בנוה שאננים שהפכה לסמלה של ירושלים שמחוץ לחומות , וביחד עימה עוד תחנת קמח נוספת תת קרקעית בירושלים.
אם היה מסתפק בכל זה כי אז דיינו .
ומלבד כל אלה על פי כמה מקורות איזוטריים במיוחד היו לו חיים כפולים נסתרים כמנהיג אירגון חשאי ארגון "שערי צדק" או "הגווארדיה היהודית" של ירושלים שקמה על מנת להילחם בפשע ובהתקפות ערביות על הישוב היהודי בירושלים. .
לאורך השנים שמו כמעט נשכח וכעת מאמר זה בא לתקן את המעוות ולשים יד לזכרו ולשמש כבסיס של המשך המחקר על חייו וזמנו .
ראו :
חייו הכפולים של זאב וולפנזון
http://www.notes.co.il/eshed/43182.asp
מאמרו הנפלא של אלי אשד על ר' זאב וולפינזון (שעוד אקרא אותו ביתר עיון), השיבני באחת אל המחוזות המדהימים והמרתקים של אותם גיבורי הרוח מייסדי היישוב [שכידוע ניסו מסיבות ידועות לטשטשם]. וכמובן אל הדיון על האב ר' אברהם, שמחמת ימי החג ועוד כהנה מניעות לא עלה בידי להשיב דברי.
בענין הטענה כי ר"א וולפינזון הורחק מההנהגה אחר שובו מחו"ל. מלבד המכתב האמור העוסק בתקנת הצניעות עליו חתום ר"א עם שאר מנהיגי הקהילה, מצאתי מקור נוסף בו מובא ר' אברהם, החתום כאחד מראשי ההנהגה הפרושית בחודש אדר שנת תרי"ד.
בספר "ירושלים" – מחקרי ארץ ישראל ב/ה עמ' ש"ז (הוצ' מוסד הרב קוק שנת תשט"ו) מובא מאמרו של נ' מ' גלבר: "יצחק דייטש, גבאי של יהודי אוסטריה בארץ ישראל". בו מובאים שתי תעודות אודות מינויו של דייטש כגבאי העדה הפרושית במחוז האוסטרי.
בתעודה השניה בה נאמר בין השאר: "בגלל כן אנחנו הח"מ חכמי ורבני פקידי ראשי ומנהיגי וזקני העדה הקדושה מכולל אשכנזים פרושים וכו'" ושם עמ' שי"א הערה 36 מבין שמות החתומים מופיע ר' אברהם וואלפינזאהן.
כך שאנו מוצאים אותו שוב מופיע בהנהגת הקהלה. [ועוד להיכן, להוסטריה שכנת הונגריה]
אליהו לנדא בן אליעזר נכד הגר"א: נפטר כ"ד תמוז תש"ו. בית-עלמין אמצעי אזור 2 חלקה ט"ז שורה כ"א קבר ז'. בן של בתייה-ברינה, אחותו של בן-ציון וולפנזון, בתו של זאב וולפנזון.
אסתר לנדא בת משה אשתו של אליהו לנדא: גרה בשכונת מונטיפיורי בתל-אביב. נפטרה י"ג טבת תש"ד. בית-עלמין אמצעי אזור 2 חלקה ט"ז שורה כ"א קבר ו'.
באותו אזור נטמנה גם אשתו של בן-ציון וולפנזון.
עמנואל
אלו הם הכתובות על הקברים של הזוג לנדא ?
ואם כבר זכור לך מתי בערך או בדיוק נפטר ד"ר ישראל בן זאב?
אם אתה כבר נמצא שם האם אתה יכול להעתיק את הכתבות על הקברים של חנה וסרמן ביתו של אליהו לנדא ובעלה יוסף זונדל וסרמן ? ולהביא אותם כאן ?
הם צריכים להיות בסביבה
ואם תוכל למצוא ולהעתיק את הכתובת על הקבר של בתיה ברינה לנדא מה טוב .
במודעת האבל על פטירת ד"ר ישראל בן-זאב התאריך הוא: יום שישי ה' באב תש"ם (18.7.1980) שעה 12:00. הוא נטמן בהר-המנוחות.
במנהג ירושלים של הפרושים לא מלינים את המת וקוברים באותו יום! אך אינני יודע מה עם המתאבלים, אולי קברו למחרת.
עמנואל
היום כשאנו מעלים את זכרם של קדושינו שמסרו נפשם למען עמנו וארצנו, רציתי להעלות כאן את זכרו של אחד מן הקדושים, מרדכי דב גלצר הי"ד, מצאצאי משפחת וולפנזון, יליד שכונת מאה שערים שנפל לפני 53 שנה בעת שרותו הצבאי כתלמיד ישיבה, כשעסק בעבודות ביצורים בשכונת סנהדריה בירושלים וניתך עליו אש מהלגיון הערבי.
אפילו שזה אינו מן הנושא הנידון, אך הדברים הבאים הם אקטואלים גם לנושאים המובאים פה באתר (על האב והבן וולפנזון).
המדובר הוא בדברי זכרון שכתב ד"ר ישראל בן זאב בספר שי"ל ע"י חבריו ומוקירי זכרו של מרדכי, שנקרא "הדם הקדוש" (ירושלים תשי"ז) תחת מאמר: "הנצוץ הקדוש" ואצטט מספר קטעים:
"מצד אמו מלכה לבית ואלפינזאהן היה הקדוש מרדכי בן ר' דוד גלצר דור שישי לילידי ירושלים. אבי המשפחה ר' אברהם הדיין היה מתלמידי הגר"א שעלה משקלאב לארץ האבות בחדש אב תקס"ט (1809) ושמש אחרי כן עם בן דודו ר' ישראל בעל "פאת השולחן" בבית הדין הראשון של האשכנזים הפרושים בצפת"
בבית ואלפינזאהן התבלטו שני טפוסים של חכמים. הטפוס האחד היה דומה לר' אברהם הדיין, טפוס של חכם שלו ומתון 'כמי השלוח ההולכים לאט' וטפוס שני שהיה דומה לבנו של ר' אברהם הדיין, הוא ר' זאב ואלפינזאהן שנולד בשנת תקע"ב (1812) בירושלים, שהיה עסקן צבורי מפורסם מבוני בית הכנסת הגדול בחצר החורבה של ר' יהודה החסיד בירושלים, שארגן בשנת תר"א (1841) עם טובי הכוחות הרעננים בימים ההם את ה"גורדיה להגנה" על יהודי ירושלים נגד פורעים ערבים שהתקהלו מכל הכפרים. ר' זאב היה 'לפיד אש' כלו לוהט וסוער.
מרדכי גלצר ירש ארבעה דורות לאחר כך את הנצוץ הקדוש הזה, אף הוא היה איש לפידות".
"יחיד במינו היה בהליכותיו עם חברים, ועם בעלי דרגות גבוהות שהיו ממונים עליו. שמירתו על מצוות הדת מבלי להרבות בקובלנות עוררה תשומת לב רבה אליו בצבא".
"…באותו יום פלחה הבשורה הרעה אלפי לבבות של אנשים אשר הכירוהו. ירושלים כולה לבשה אבל וקדרות, הלוויתו היתה הפגנה של קדושה ומסורת בני ירושלים, צאצאי האבות הקדושים אשר שנים רבות לפני היות ציונות רשמית באו, כתלמידי הגר"א, לבנות את א"י.
בדמו הקדוש קדש מרדכי את אדמת ירושלים הקדושה. במותו אבד למשפחה הבן היחיד, לחבריו האדם הרענן שדרך חייו נשארה כמוסה בפניהם מראשיתה ועד סופה".
הכרתי את מרדכי. בהיותי בירושלים בקרתי עם אימי בבית גלצר. שם ספרו לי על מרדכי. שנינו היינו בצריפין. ובצבא פגשתיו לראשונה.נעשיתי בן בית אצל מלכה וגם אצל אימה בשקה. כשנפל,לאחר התנחומים נמנעתי מלבוא כמו שהייתי רגיל. שנינו היינו באתו גיל ושרתנו בקרבת מקום. אגב לאחר נישואי התברר לי שמשפחת אשתי גם הם הכירו את משפחת גלצר והיו חברים.
לפרופ' מורגנשטרן.
לא נראה לי שהמחזור הוא של "מן-דהוא" מקרי: רכישה, מציאה וכו'.
אינני חושב שחוסר ההתעניינות היא של בני גילי דווקא. אני בדרך כלל חשבתי שדרושה סיבה להתעניינות. התעניינות ללא מאמץ ישנה תמיד. דודים ובני דודים שאלו שאלות. שאלות אלו הופנו לאבי ז"ל. כשהוא נפטר השאלות עברו לאחותי ז"ל. מה שהיה מעניין אצלה שהיא זכרה גם תאריכים עבריים. אגב על בן-זאב ומשפחתו היו לה סיפורים רבים. מאז שהיא נפטרה היפנו את השאלות אלי. אני איני זוכר לכן רושם. כיום מתעד מה שמגיע אלי וכמובן שיש סלקציה, כי אי אפשר את הכול ולא הכול נראה רלוונטי. למשל אחת השאלות איך דרך אימי אנו צאצאי הגאון. בני דודים ונכדים שאלו. ואני לא ידעתי. מתוך אתר זה אני יודע איך אנו לא צאצאי הגאון. לאחרונה, לפני שמצאתי את האתר שאלה אותי בת-דודה שאלה זו. עניתי איני יודע. אלא שפעם כילד ראיתי, ברשימות של דודתי – דודתה –, אילן יוחסין שבפינה הימנית למעלה היה הגאון. עכשיו אני מבין מדוע הגאון היה " בפינה הימנית למעלה". היא אמרה שגם היא זוכרת. וכשדודתנו נפטרה מספרת שחיפשה את הרשימות ולא מצאה. אמרתי לה שאני לקחתי רשימות, ארבע מחברות, חיפשתי בהן את אותו אילן אך לא מצאתי. כיום בשיחה טלפונית הסברתי לה מה המצב. באותה מגירה בה הייתה המחברת עם אילן היוחסין, היו גם שעון זהב משובץ יהלומים שקבלה מבעלה לאירוסין, ו"נפוליון", מטבע זהב בת עשרים פרנקים, שקבלה אסתר מאחותה, אימי, לחתונתה. גם שני פריטים אלו אינם. נראה לי שאין סיכוי למצוא מחברת זו, למרות שמי שמצא אותה, לאו דווקא התעניין במחברת. כך שהתעניינות למידע הייתה וישנה, אך לחפש ולהשקיע זמן וכסף, לא. העבודה שהתפרסמה עכשיו על וועלוועל-באבעס היא עצומה וגדולה ובוודאי היא התעניינות ואיסוף של שָנים (אלי אשד, האם לא כך?). וכל זה מבלי לדבר על מיומנות ומקצוענות. כיום אני פנוי ועוסק בזאת יותר.
ישבתי ליד המחשב וסרקתי תמונות ותעודות (מסמכים ישנים של אחותי הבכירה ובעלה). ישבה ליָדי נכדה ושאלה כמה ולמה אני מעתיק וכמה זמן זה ימשך (הכי חשוב, כי היא צריכה את המחשב). הראיתי לה וסִפרתי על מסמכים שונים. "אבל יש לך אותם!" אמרתי: הם לא שלי ועלי להחזירם. היא אמרה: "לא נורא, טוב, אפשר לעשות, אני שומרת במחשב שלי את הטיולים שלי ומשחקים". בגילים שונים תחום ההתעניינות שונה. אם תחום ההתעניינות אינו היסטוריה פר-סע (בייחוד לא מחקר היסטורי כמו שאני מבין שהיה אצלך, פרופ' מורגנשטרן, מאז ומתמיד) התעניינות היא ספוראדית, ולמסמכים מתייחסים כאל קוריוז, איזה יופי! מעניין שמכתב זה או תעודה זו נשמרה!".
קתולי ופרוטסטנטי דנו בבעיה: "מתי מתחילים החיים של אדם". הקתולי אומר, מאז הפריית הביצית. הפרוטסטנטי אומר מאז הלידה. כשלא הגיעו לעמק השווה, הלכו ושאלו יהודי "מתי אצלכם מתחילים החיים? היהודי חשב וחשב וענה אחרי שכל הילדים התחתנו.
בדיחה זו מבהירה מהו תחום ההתעניינות הראשי של יהודי מצוי ומתי הוא מתחיל להשקיע זמן וכסף בדברים מִשניים. האמת היא שלא התעניינתי בסיפורי "הישוב הישן", אלא במשפחולוגיה. מזה כמובן הגעתי ל"הישוב הישן". ב-The Marker של "הארץ" ביום רביעי האחרון, הייתה טבלה של כמה תלמידים בוחרים, במכללות להוראה, במקצועות השונים. במקצוע ההיסטוריה, בשנה האחרונה, בחרו "0" אפס תלמידים! זו נראית לי תופעה הדורשת הסבר. לו ידעתי שאשתמש בטבלה זו, הייתי שומר את העיתון, והייתי יכול לתת יותר פרטים.
אילן היוחסין שראית אצל דודתך, האם ידוע לך מי שרטט אותו? ובעיקר, מדוע מופיע שמו של הגאון מוילנא "בפינה ימנית למעלה" האם בא הדבר לבטא את הקשר של ר' אברהם עם הגר"א, או אולי אף צויין שם הדבר?
כמו"כ במחברות דודתך המצויות בידך, האם ישנו איזכור בענין הקשר הזה, ובכלל האם זכור לך מסורות במשפחתך בעניין [לאו דוקא דרך ד"ר בן זאב]
אשמח מאד, ובודאי גם תיהיה תועלת לקוראים המתעניינם, על כל מידע שתוכל להגיע, הן מחדרי הזכרון והן אולי דרך משפחתה של הדודה
בתודה וברכה.
לאמיתי
דודתי היא ששִרטטה את אילן היוחסין. אותה מגרה פתחנו בהיחבא כילדים. לגבי הנפוליון, כי נראה לי מוזר למצוא מטבע מן התקופה ההיא שאינה תכשיט. למשל לאימי היו לירות טורקיות מחוררות בענק (עכשיו של אשתי). דודתי לא אספה מטבעות. שאלתי אותה ואז ספרה לי שזוהי המטבע שנתנה לה אימי כמתנת חתונה. הזמנים אז לא היו קלים והיא העריכה את המתנה. בצד הימני צויר אילן-יוחסין שהתחבר לאילן אברהם-דיין. בוודאי שרצתה להראות קשר עם הגאון! אך בשום אופן אינני זוכר אם החיבור היה לפני אברהם או אחרי, לו זכרתי הייתי "יודע" לענות על שאלה בת-הדודה. כיום אני מעריך שהחיבור היה אחרי זאב וולפנזון. הערות המצורפות לאילן אני זוכר כלל. בכלל אינני זוכר את תוכן המחברת החסרה. את המחברות שבידי "חרשתי", בין השאר, במטרה לברר את הקשר לגאון, אך אין בהם. המסורות שבידי אינן דרך ד"ר בן-זאב. כמו שהזכרתי בתשובה קודמת, מעולם לא שוחחתי , עם ד"ר בן-זאב על משפחולוגיה. גם בפגישה שתיארתי, מטרתי לא הייתה תולדות המשפחה, אלא, נסעתי לארה"ב, ידעתי שיש לו שם אח שהיה גם דודי, ובקשתי את כתובתו. מיכל וולפנזון ורבקה בורשטיין נִשאו בני-דודים. מנחם אבא של מיכל ופועה-רחל אמא של רבקה היו אח ואחות. המסורות והסיפורים שלי הם ללא תאריכים, רק סיפורים.
דודה אסתר רוחלנקו מפתח-תקווה הייתה ערירית. לא היו להם ילדים. בת-הדודה שהתעניינה, היא בת של חיים בורשטיין אח של אימי ואח של אסתר. דודה אסתר ודוד דויד טפלו בנו כמו בילדים שלהם. במותם אני חיפשתי ואספתי ניירות וצילומים. מן השאלה למדתי שגם שרה וינר בת-דודתי חיפשה. יהי זכרם ברוך!
חוקר תולדות ירושלים עו"ד שבתי זכריה עסק בספרו סיפורי חצרות ובתים בין החומות
במשפחתו של זאב וולפנזון כשהוא מתבסס על כתבים לא ידועים של ד"ר ישראל בן זאב שאותם שימר . בין השאר הוא כותב שם על עליית אבי המשפחה בארץ ישראל רבי אברהם הדיין ומעשיו בארץ ישראל כתב בצורה מרתקת ד"ר ישראל בון זאב שהיה דור חמישי לרבי אברהם בכתביו שחלקם היגיעו לידי …."על עלייתו של רבי אברהם הדיין וולפינזון לארץ מסופרים סיפורים נפלאים וביחוד מרגשים דבריו של בן זאב על צעדיו הראשוני של אברהם הדיין בירושלים ,ואופן כניסתו לשערי העיר ".
אבל את סיפור הכניסה הדרמטי של אברהם הדיין ואישתו לירושלים לא הביא עו"ד זכריה בספרו זה,
והוא מספר אות הסיפור הזה כאן במאמר זה בפרסום בכורה עולמי .
וזהו בהחלט סיפור יפה .
נשאלת רק השאלה ::עד כמה אפשר לסמוך על סיפור זה?
ראו אברהם הדיין נכנס לירושלים
http://www.notes.co.il/eshed/43933.asp
נכדתו של אברהם וולפנזון הייתה בתיה בריינה שנקראה על שם סבתה שנהרגה ברעידת האדמה בצפת.
בעלה השני היה אלעזר לנדא נינו של הגאון מוילנה .
כתבה גדולה על שניהם וגם עם נספח על אחיה של בתיה בן ציון יש כאן
מסע החיפשוים של אלעזר ובתיה לנדא
http://www.notes.co.il/eshed/44795.asp
רק רציתי לחזק את ידי כל הכותבים כאן,
אני בטוח שכמוני יש עוד רבים העוקבים בדריכות
אחר ההתפתחויות במחקרם של כל הכותבים כאן,
ישנם הקשורים יותר וישנם שקשורים פחות,
אבל המבנה וצורת החקירה והדיונים
– ממש תענוג.
ישר כח לכולכם.
כבוד החוקר מורגנשטרן,
אשמח אם תיצור עימי קשר
(כי אין להשיג כתובת המייל שלך ולא לענין לפרסם בחוצות מה שרציתי)
ברצוני לברר כמה פרטים
שאולי יהיו לך תשובות עליהם
הקשורים לשורשי משפחתי
הנעוצים חזק במאה ה19
ואולי תוכל בהינף יד להפנות אותי.
תודה רבה,
רוני.
ספר החזון העתידני "קול התור " המיוחס להילל ריבלין אביה של משפחת ריבלין המפורסמת בארץ ישראל מתיימר להביא את פרטי הפרטים של תוכנית העתיד של הגאון מוילנה לגבי כיצד אפשר להביא את עידן המשיח. ספר זה הוא אחד הספרים המסתוריים ביותר שהופיעו אי פעם בספרות המיסטית היהודית אולי המסתורי ביותר מאז ספר הזוהר.
בשנים האחרונות הפך "קול התור " לספר יסוד יש יגידו "התנ"ך " של חוגים שונים בימין ובמיוחד אצל מפוני גוש קטיף ואצל המתנחלים . ודומה שהתעלומה סביבו רק גוברת והולכת לאורך השנים..
להלן ניסיון ראשון מסוגו לפתור תעלומה זאת ולגלות את זהות מחברו
ולהראות כיצד הד"ר ישראל בן זאב קשור לכל הפרשה..
ראו
המסתורין של קול התור
http://www.notes.co.il/eshed/46326.asp
אולי מישהו יודע את שנת נישואיו של ד"ר ישראל בן-זאב?
כמובן שניתן לדעת זאעת על ידי ילדיו אבל לד"ר ישראל בן זאב יש עדיין אוחות למחצה שחיה בברוקלין אולי היא יודעת
לכל צאצאי משפחה וולפנזון ( בן -זאב ) במדינת ישראל ובחו"ל שלום,
השנה הבאה שנת 2009 היא על פי המסורת המשפחתית שנת ה-200 לעליית אבי המשפחה ר' אברהם וולפנזון הדיין ואשתו לארץ ישראל בשנת 1809 . וזה 39 שנים אחרי ניסיון קודם של עלייה בשנת 1770 של סבו של אברהם הדיין ,עזריאל משקלוב בניסיון ראשון מסוגו לקיים עלייה אשכנזית לארץ ישראל
ובמשך 200 השנים האלו לא פסקו בני משפחת וולפנזון אפילו לרגע ליסד ליזום ולפעול בחזיתות שונות של הישוב ושל המדינה
בני המשפחה היו בין המנהיגים של הישוב היהודי בערים צפת וירושלים במשך עשרות רבות של שנים ונטלו חלק בנסיעות דיפלומטיות בחו"ל למען הישוב .
בני המשפחה היו חלוצים בתחום הדפוס בארץ ישראל וכללו את המגיה הראשון הידוע בשמו בארץ ישראל ויסדו כאן בתי דפוס על פי שיטות חדשות שלא היו מוכרות עד אז בארץ והכניסו את השימוש ב"אמהות " (מטריצות ) לבתי הדפוס .
בני המשפחה היו הראשונים שהדפיסו ספר תנ"ך מוגה ומודפס כולו בידי יהודים בעברית בארץ ישראל . .
בני המשפחה תרמו תרומה ענקית לתחום הרפואה והיו האחראיים ליסודו של בית החולים היהודי הראשון בירושלים "ביקור חולים ". .
בני משפחת וולפנזון הקימו את בית המרקחת היהודי הראשון בארץ ישראל
בני המשפחה היו ראשונים שהביאו מנורות נפט לישוב היהודי .
בני המשפחה היו האחראיים לבנייתו של בית הכנסת המפורסם ביותר של ירושלים ושל העולם היהודי כולו בית הכנסת "בית יעקב" בירושלים בית כנסת שנחרב במלחמת העצמאות וכיום משוחזר מחדש בדיוק בצורה שבה נבנה בידי בני משפחת וולפנזון לפני כ160 שנה .
בני משפחת וולפנזון היו הבעלים של תחנת הרוח המפורסמת של משה מונטיפיורי בירושלים שהפכה לאחד מסמליה של ירושלים והפעילו אותה כל תקופת קיומה למרות איומים וניסיונות שונים להרוס את התחנה גם באמצעי כישוף שונים של מתחרים ערביים
בני משפחת וולפנזון עמדו בראש האירגון החשאי של הלוחמים בפשע "הגברדיה היהודית " בירושלים של המאה ה-19.
בני משפחת וולפנזון הקימו את בית החינוך לעיוורים הראשון בארץ ישראל.
בני משפחת וולפנזון הקימו את אירגון "בני הישוב " שהוציא לאור את האנציקלופדיה המפורסמת לחלוצי הישוב ובוניו שהיא מקור המידע העיקרי כיום לאלפי אנשים מתקופת הישוב.
איש ממשפחת וולפנזון היה ממגלי "דרך בורמה "שהביאה להצלתה של ירושלים מכיבוש במלחמת העצמאות.
וזוהי רק רשימה חלקית ביותר של השגי בני המשפחהב200 שנות ישיבתם בארץ ישראל
איזה כיף להיות שייך וחלק מסיפור כל כך מרתק!
איזה כיף להעביר את הסיפורים וההיסטוריה המשפחתית לדור הבא!
אנו בוחנים בימים אלו את האפשרות לבצע מספר פעולות לכבוד האירוע כגון:
1. סיורים בעקבות סיפורי המשפחה ברחבי הארץ
2. פגישות מצומצמות במקומות שונים בארץ.
3. מפגש גדול בקיץ שיזמין אליו כל מי ששיך למשפחה. מפגש שיחגוג את תרומתה האדירה של משפחת וולפנזון לישוב היהודי במשך 200 שנה . .
אנחנו מחפשים בימים אלו נציגים של כל פלג שיכול לשתף פעולה לביצוע מפגשים אלו.
אין לי ספק שזו תהייה חוויה שתעניק לנו ולדורות רבים אחינו הרבה עניין שמחה וגאווה.
השלב הבא יהיה פגישה של "צוות המארגן". כל מי שמוכן לרתום עצמו ל"צוות המארגן" לארגון חוויה זו אנא שלחו אלי את הפרטים שלכם (שם מלא, טלפון, ואמייל) כדי שאוכל להזמינכם לפגישה זו.
שלכם.
אלי אשד בלש תרבות
נצר למשפחת וולפנזון
עירון דיבון נצר למשפחת וולפנזון
052-3840044
divon@sachlav.co.il
I Sachlove u!
Divon Yron
Sachlav CEO
http://www.IsraelOnTheHouse.com
עירון דיבון
מנכ"ל סחלב
http://www.tiyul.com
ד"ר עמנואל סגל
התותחנים 4א
כפר-סבא 44537
טל: 09-765-6095
פקס: 09-765-6026
emanus@bezeqint.net
Dr. Emanuel SEGAL
HaTotkhanim 4a, Kfar-Sava 44537, ISRAEL.
Tel: 972-9-765-6095' Fax: 972-9-765-6026,
Mobile: 972-52-60-66-160.
Emanus@bezeqint.net
נרשמתי לאתר המדבר על החרם. ההרשמה הצליחה אך אני לא יכול להוסיף תגובה.
לפי המסורת המשפחתית שלי. זאב וולפנזון הוא שיזם את התרת החרם על מונטיפיורי. כי אמר שזה בזיון שהחרם יהיה תקף. אם מונטיפיורי היה מודע לחרם לפני היוזמה של זאב אינני יודע, אך נראה לי שהוא היה מספיק מעורה בקהילה כדי לדעת זאת. גם את "הגרירה" על כסא ולא על הארץ יזם זאב והגרירה של ארבע אמול הייתה בביתו ולא בפומבי.
הענין שהעלית נוגע בזאב וולפנזון ולא באביו אברהם .
לכן העברתי את התגובה שלך לכתבה הרלבנטית על זאב וולפנזון ושם תמצא תגובה מפורטת בעניין
ראה בתגבות ל:
חייו הכפולים של זאב וולפנזון
http://www.notes.co.il/eshed/43182.asp?p=0
במשך למעלה מחמישים שנה היה הרב אליהו יצחק לנדה נינו של אברהם וולפנזון הדמות המרכזית בכל מה שהיה קשור להפצת מורשת החכם היהודי המפורסם מהמאה ה-18 הגאון מוילנה ותורתו בעולם היהודי. כמו"ל ומדפיס ספריו של הגאון מוילנה בני משפחתו ותלמידיו.
ולמעשה ראה את עצמו כאחראי עלי אדמות על מורשת הגאון מוילנה.
ובין שאר ספרים הוציא לאור בסוף הקריירה הקריירה שלו כמו"ל את ספרו של אבי סבו אברהם וולפנזון "מחזה אברהם " ספר שאת פירסומו תיכנן עוד מצעירותו עשרות רבות של נים קודם לכן אך יצא לאור לבסוף ראק לאחר מותו בידי בנו ,יעקב.
וכתוצאה זכה אליהו לנדא לכינוי המפורסם "נכד הגר"א"
וחוץ זה פעל ליצירת מהדורה דפוס ארץ ישראלית ראשונה של התנ"ך ערוכה ומוגהת כולה בידי יהודי במקום שבו נוצר .
וכתוצאה זכה אליהו לנדא לעוד כינוי מפורסם "גואל התנ"ך "
ראו :
גואל התנ"ך
. http://www.notes.co.il/eshed/50217.asp
בתגובתי מיום 4.9.08 העוסקת בנדון הבעייתיות שבמפקד מונטיפיורי כמקור מהימן לתאריכי לידה או עליה של בני הישוב הישן, ובכללם רבי אברהם וולפנזון ובנו רבי זאב. העליתי על פי זכרוני כי היו שטענו שרעש האדמה בצפת הגיע כעונש על עצם קיום המפקד.
ביקשתי להוכיח בזאת כי צבור בני הישוב היה ממורמר על ביצוע מפקד שכזה והתנגד לו מחמת הבעיה ההלכתית ואף שבוצע לבסוף הדבר, הנתונים שנמסרו היו שגויים .
בתגובה לכך השיב ד"ר מורגנשטרן כי אין קשר בין הדברים ולו משום שרעש האדמה היה קודם למפקד.
נכונה היא אכן טענתו זו, אך ממקור שמצאתי לאחרונה גילית כי זכרוני לא הטעני לגמרי, והטעות היתה בייחוס הדברים אל רעש האדמה, אך הדברים עצמם – ההתמרמרות וההתנגדות הציבורית, אכן היתה קיימת ועלו טענות כי נענשו על כך משמים.
אינני זוכר אם המקור דלהלן הוא המקור שאליו כיוונתי או שכוונתי היתה למקור אחר, על כל פנים הדברים הללו נכתבו על ידו של רבי אברהם הדיין – אייזנשטיין.
במאמר באחד ממוספי "שבת קודש" של העתון יתד נאמן מאמר מאת א. גפן "הגאון רבי אברהם אייזנשטיין זצ"ל ראש הועד הכללי ודיין בבד"ץ ירושלים" שם הובא מכתבו של רבי אברהם הנ"ל, מתוך ארכיונו של הרב רפאל רייכמן. [מצאתיו בתקליטור מאמרים של יתד נאמן תש"ס -תשס"ז, לצערי לא מופיע תאריך פרסום המאמר, יתכן ובתקליטור מאוחר יותר שהוציאו הדבר מעודכן]
מתוכן המכתב אנו למדים כאמור כי אכן היתה התנגדות להשתתף במפקד, יתרה מכך סוכם שלא ליטול חלק בזה ולא להשתתף במפקד זה ורק "יד ההמון" גברה והמפקד יצא לדרכו, ואם לא די בכך מעיד הוא שהוא ועוד הרבה תלמידי חכמים לא נהנו מן הכסף שחילק מונטיפיורי ונקיי הדעת שבירושלים לא הלכו כלל לקבל חלוקתם.
זאת מלבד עצם הנושא האמור, שתלה צרותיו וצרות הכלל כעונש על קיומו של המפקד.
הדברים הללו כמובן מחזקים את הטענה הישנה כי המפקד נוהל ללא כל קריטריונים מסודרים וללא שיתוף פעולה של חלקים מהציבור וכל התאריכים "הוצנחו" מתוך מטרה לגמור את הספור מהר ולהגיע אל המטרה – רשימה שמית המוצגת בפני השר מונטיפיורי.
וזהו לשון מכתבו של רבי אברהם הדיין – אייזנשטיין: [בתקווה שלא הוחלפו שוב אברהם הדיין באברהם הדיין, שאז אולי יש לדברים משמעות יתרה לעניננו]
"רבת שבעה נפשי מגודל הצרות אשר תכפו עלי, וצרה אל צרה נגשה כי הנה יד"ה [=יד ה'] נגעה בי ונלקתי בכפלים בעוה"ר וכו', וזה יצאה ראשונה בתי הנאהבה והנעימה הילדה מלכה תנצב"ה ביום ה' ט"ו תמוז, והנה ביום ש"ק ט' באב נחלתי בחולי הקדחת והייתי שוכב באש התבערה, וליום מחרתו עשרה באב, הוא תענית תשעה באב אשר נדחה, נחלתה אשתי הצ' ואחר שביום ג' י"ב אב נחלה גם בני יחידי הנחמד זך השכל כמר שלמה זלמן, ונפטר ביום ששלמו לו ד' שנים ביום ש"ק ט"ז אב בבוקר וכו'.
וגם אצל שאר אנשים נפטרו בנים ובנות יחידים, וגם אנשים גדולים מפורסמים וחשובים רבנים צדיקים וחסידים מספרדים ואשכנזים מבטלנים וכולל חסידים,
ובעוה"ר אנחנו תולים בהשר מונטיפיורי שלקח מס"נ [=מספר נפשות] מכל העיר. ומתחלה הוסכם שלא ליתן לו, ואח"כ גברה יד ההמון שנותן לו בשביל שלא רצה ליתן אפילו פ"א [=פרוטה אחת] בלי רשימת מספר נפשות.
ואנכי ועוד הרבה ת"ח רשומים ומסוימים לא נהננו ממנו אפילו פ"א [=פרוטה אחת] כי לא רצה ליתן נדבתו כי אם שיבא כ"א עם אשתו ובני ביתו והוא יתן מידו ליד כל אחד. ומי שהיה מנקי הדעת לא הלך."
לרגל חג הפסח ובמלאת 170 שנה בדיוק לעלייתו של סב- סבו של סבי הרב יוסף זונדל מסלנט "הפה השלישי של אליהו הגאון מוילנה " להלן כתבה על חייו.
הרב יוסף זונדל מסלנט ידוע הודות לכמה דברים :
כאב המייסד של תנועת המוסר הליטאית הנחשבת לתנועה הדתית -הרעיונית המעמיקה ביותר שקמה ביהדות החרדית במאות השנים האחרונות , שתלמידו ישראל סלנטר אירגן אותה בהשראתו ועל פי רעיונותיו..ויוסף זונדל מסלנט שימש בתנועה זאת כדמות המופת שאת מעשיו לומדים ומהם מסיקים מסקנות לגבי הדרך המוסרית שבה צריך האדם ללכת.
אנשי תנועת המוסר אולי לא יאהבו לשמוע את זה אבל מערכת היחסים בין יוסף זונדל מסלנט ובין תלמידו ישראל מסלנטר מזכירה יותר מכל דוגמה היסטורית אחרת את מערכת היחסים בין ישו הנוצרי ותלמידיו פטרוס ובעיקר פאולוס ,שעל סמך דמותו של ישו כפי שהבינו אותה יצרו תנועה ודת שלמה ,שככל הנראה שלא עלתה כלל על דעתו של ישו עצמו שלא השאיר אחריו שום ספר כתוב .כפי שקרה גם עם יוסף זונדל מסלנט שגם הוא לא חשב כלל ליצור תנועה שלמה מרעיונותיו.
מה שידוע פחות הוא שיוסף זונדל מסלנט היה מנהיג בכיר של הקהילה הפרושית בירושלים ומה שנחשף רק לאחרונה זה שהוא היגיע לשם כנציג הבכיר של האירגון החשאי "רוזני ארץ ישראל בוילנה " ( בני ציון ) .
אחריו חתנו הרב שמואל סלנט היה הרב הראשי המפורסם של האשכנזים בירושלים במשך כ70 שנה שיא עולמי של כל הזמנים באורך זמן מנהיגות שאין לו תקדים או המשך חוזר ובוודאי בעיר מסוכסכת ומלאה מאבקים פנימיים כמו ירושלים.
אני הנין של נינתו של הרב יוסף זונדל ובכתבה זאת אסקור כמה מסורות משפחתיות שיש אצלנו על חייו ולוקטו בידי סבי המורה והסופר יוסף זונדל וסרמן שנקרא על שמו והושפע ממנו מאוד וחיבר שני ספרים עליו ועל חתנו שמואל סלנט "שמואל בדורו " ו"מיקירי ירושלים " .
ואשווה אותם עם הממצאים החדשים של ד"ר אריה מורגנשטרן שגילה שפעילותו של יוסף זונדל כאחד מראשי הקהילה בירושלים הייתה מלאה בסכסוכים ומאבקים עקרוניים שונים עם שותפים להנהגה כמו הרב ישעיהו ברדקי בניגוד לכל מה שמתואר במסורת המשפחתית.
ראו
הפה השלישי של אליהו
http://www.notes.co.il/eshed/55073.asp
הד"ר עמנואל סגל יוצא להגן על הכבוד האבוד של אברהם הדיין וולפנזון במאמר מקיף
משלו
הכבוד האבוד של אברהם "הדיין " וולפנזון
http://www.notes.co.il/eshed/58097.asp
שושלת צאצאי רבי אברהם דיין מראשוני הישוב האשכנזי
הוכן בידי יוסף זונדל וסרמן עם תוספות מאת עמנואל סגל ואלי אשד
השושלת
הדור הראשון
מנחם מנדל
אב"ד ( אב בית דין ) ור"מ ( ראש ישיבה ) כל מדינת רוסייא יע"א .
שם אישתו ברכה
הדור השני
רבי משה ברכה.
הדור השלישי
רבי עזריאל משקלוב
האיש שעמד בראש העלייה האשכנזית הראשונה לארץ ישראל בשנת תק"ל ( 1770) או תקל"ב ( 1772)
הדור הרביעי
זאב משקלוב
אחיו שמואל משקלוב ,אישתו מלכה
הדור החמישי
הרב ישראל משקלוב בנו של שמואל,מנהיג עליית תלמידי הגר"א בראשית המאה ה-19.
אברהם הדיין וולפנזון,בנו של זאב
אישתו של אברהם בתיה בריינה
הדור השישי
זאב וולפנזון ממנהיגי הישוב בירושלים במאה ה-19.
אשתו בעבא רבקה ( שם אישה נוספת זלדה ? )
א 1. רבי אברהם דיין משקלוב
אשתו בתיה בריינה עלה בשנת תק"ע.
ערך בויקיפדיה
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%95%D7%9C%D7%A4%D7%A0%D7%96%D7%95%D7%9F
מאמר על אברהם וולפנזון
http://www.notes.co.il/eshed/41273.asp
עוד מאמר על אברהם וולפנזון
http://www.notes.co.il/eshed/43933.asp
ב 2. ר' זאב ולפינזון (ר' וולוויל באביס)
אשתו באבע רבקה (שנצלה מצפת)
על זאב וולפנזון
http://www.notes.co.il/eshed/43182.asp
ערך בויקיפדיה
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%90%D7%91_%D7%95%D7%95%D7%9C%D7%A4%D7%A0%D7%96%D7%95%D7%9F
1
3. טויבא פייגה אשת ר' שניאור זלמן שניאורסון 1
4. יהושע ולפינזון אשתו.מהרוקחים הראשונים בירושלים. 1
5. מלכה אסתר ולפינזון אשת הר' יעקב גולדמן 1
ג 6. בן ציון ולפינזון אשתו בריינה בת הרב יעקב תאומים 2
7. בתיה בריינה באשה אשת הר"ר אלעזר לנדא בה"ר יעקב משה מסלונים בהר"ר אברהם בן הגר"א מוילנא זצ"ל
מאמר עליה ועל בעלה
http://www.notes.co.il/eshed/44795.asp
2
8. אברהם זאב ולפינזון 4
9. משה ולפינזון אשתו (בדרום אפריקה) 4
10. יהודה ולפינזון בדרום אפריקה 4
11. מאיר ולפינזון בדרום אפריקה 4
12. מרדכי ולפינזון בפתח תקוה 4
13. גדליה ולפינזון בדרום אפריקה 4
14. מינדל אשת חיים יוסף ביאלה 4
15. טובה אשת נתן איצקוביץ 4
16. שיינדל אשת נתן קריסטל 4
17. ברכה אשת נחמי' ריכטר 4
18. אשר גולדמן 5
19. שלמה פזי (גולדמן) 5
20. יונה (טייבל) אשת פרוש 5
21. נחמה אשת דוד גנגס 5
22. רבקה ינטע אשת מתתיהו סולצקי 5
23. צבי גולדמן 5
24. שמשון גולדמן 5
25. שלום גולדמן 5
ד 26. מנחם ולפינזון אשתו שרה רבקה בת יהודה לייב הכהן 6
27. שרה אשת אלטר הכהן 6
28. באשה אשת משה מאזה 6
29. ? 6
30. הרב אליהו לנדא אשתו אסתר זלברמן
מאמר על אליהו לנדא
http://www.notes.co.il/eshed/50217.asp
7
ה 31. ד"ר ישראל בן-זאב (ולפינזון) אשתו שושנה דינוביץ 26
32. ולפינזון 26
33. ולפינזון
34. שמואל מאזה 28
35. יעקב אלעזר לנדא אשתו שרה 30
36. חנה טריינה לנדא אשת יוסף זונדל .וסרמן 30
ו 37. עפרה 31
38. רות 31
39. תלמה 31
40. צבי אשד אשתו רחל בלנק בת המנהיג הציוני אליהו בלנק
מאמר על צבי אשד
http://www.notes.co.il/eshed/4479.asp
36
41. משה אשד ממגלי דרך בורמה אשתו מאירה שנלר
מאמר על משה אשד
http://www.notes.co.il/eshed/39529.asp
36
42. נחמיה אשד אשתו רבקה ארביט 36
43. שמואל אשד 36
44. בתיה אשת עזריאל סלמון 36
45. צפורה אשת יהושע פרימור (פורמן) 36
ז 46. זוהר אשד 40
47. רונית אשד
אלי אשד בלש תרבות
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%99_%D7%90%D7%A9%D7%93
40
48. עינת אשד 41
49. יובל אשד 41
50. מרים וסרמן 42
51. אלישבע וסרמן 42
52. חגית סלומון 44
53. עדי סלומון 44
54. איל פרימור 45
55. סיגל פרימור 45
וצאצאי הדור הנוכחי
ילדיו של צבי אשד
1זוהר יצחק
2. רונית אשד
3. אלי אשד
ילדיהם של רונית אשד ויאיר שרון
חן שרון
לירון שרון
גל שרון
אורן שרון
אוהד שרון
צאצאיו של מוסא אשד
עינת אשד נשואה לישראל חרמץ ( נישואים שניים ) שם בעלה הראשון יוסף פורמן ( 186)
ילדים
הדס גולן ( שם נישואין )
שקד פורמן
יובל אשד נשוי לליאור
ילדים
עומרי
תומר
נועם אשד נשוי למיכל
ילדיהם של נועם ומיכל אשד
גל אשד
עומר אשד
בניהם של נחמיה ורבקה
מרים בעלה יהודה ורשואר
אלישבע-טובה הבעל אברהם הכהן וולמן
עזריאל ( נפטר בילדותו )
ילדיה
שולמית-תמר
אלכסנדר זיסמן אברהם
נתנאל –ישראל
שרי- איתה
ביתו השניה של נחמיה אשד
אלישבע-טובה הבעל אברהם הכהן וולמן
ילדיה
אפרת נשואה לאושרי מימון
הודיה
יוסף זונדל
הושעיה
רעננה
אוריאל ( זוג תאומים )
ילדיה של אפרת מימון
יהודה-מנחם
ימימה
בתיה נשואה לעזריאל סלומון
ילדים
חגית –אסתר אשד
עדי –דוד אשד
בנו של עדי
ערן
ציפורה- רחל מורת דרך מומלחת לתולדות תל אביב נשואה ליהושע פרימור
ילדים
1. אייל אליהו פרימור
ילדיו של אייל וסמדר-אסתר
תום
דנה
נועם
2. סיגל רבקה פרימור –פסלת בעלה אודי אלוני בנה של שולמית אלוני
ביתה של סיגל
יולי אלוני
בנה השלישי של ציפורה פרימור
3. עמית יאיר פרימור נשוי לננסי
שושלת וולפנזון רשימת עמנואל סגל
צאצאי "אברהם- דיין"
דור 1: אברהם וולפנזון "אברהם דיין":
2. פייגה-טויבה 2. זאב-וולף וולפנזון "ועלועל באבעס" 2. אסתר-מלכה גולדמן 2. יהושוע וולפנזון.
דור 2: פייגה-טויבה שניאורסון:
נישאה לשניאור-זלמן שניאורסון אביו נחום-יוסף, אימו שרה-רבקה נכדת בעל ה"תניה". לא ידועים לי פרטים נוספים.
דור 2: זאב-וואלף וולפנזון "ועלוועל באבעס": היו לו 11 ילדים, מתו בחיו. נשארו:
3. בתיה-בריינא לנדא. 3. בן-ציון וולפנזון.
דור 2. אסתר-מלכה גולדמן:
4. נפתלי סלצקי: נכד של אסתר-מלכה גולדמן אזורי חן, תל-אביב. 03-699-1130.
בתו: 5. מתניה סלצקי: 03-649-4548. לא ידועים לי פרטים נוספים.
דור 2: יהושוע וולפנזון: רוקח הראשון בירושלים שלמד לימודים גבוהים ברוקחות.
3. מרדכי (מכס) וולפנזון היה מזכיר העיר פתח-תקווה. השאיר 6 ילדים רובם אינם בארץ.
לא ידועים לי פרטים נוספים. מורגנשטרן יודע עליהם.
דור 3: בתיה-בריינא לנדא:
( רשימה נמצאת למעלה )
דור 3: בן-ציון וולפנזון:
4. פועה-רחל בורשטיין (פייקא). 4. שרה לווינסון. 4. בתיה מזא"ה (בשקה). 4. מנחם וולפנזון.
דור 3: מרדכי (מכס) וולפנזון: היה מזכיר העיר פתח-תקווה.
דור 4: נפתלי סלצקי:
נכד של אסתר-מלכה גולדמן אזורי חן, תל-אביב. 03-699-1130.
בתו: 5. מתניה סלצקי: 03-649-4548. לא ידועים לי פרטים נוספים.
דור 4: פועה-רחל בורשטיין (פייקא). (בעלה אפרים-יצחק-אלתר, מת מצמא כחייל טורקי הושלח דרך חלון הרכבת)
5. חייה-קיילא צ'צ'יק 5. טויבּה-שפרה סגל (טייבּל). 5. רבקה 5. חיים בורשטיין 5. אסתר רוחלנקו בעלה דוד (חשוכי ילדים).
דור 4: שרה לווינסון. (בעלה אלתר. בירושלים הכרתי נכדה ששמה היה שרה, היא ירדה לארה"ב. לא ידוע לי יותר).
דור 4: בתיה מזא"ה (בּשקֶה): בעלה משה.
5. פייגה זוסמן. 5. מלכה גלצר.
דור 4. מנחם וולפנזון.
5. גנשקה. 5. ד"ר ישראל בן-זאב. 5. מיכל וולפנזון.
דור 5. גנשקה אייזלמן
עירון דיבון מצאצאיה. הוא יודע יותר.
דור 5. ד"ר ישראל בן-זאב.
6. עפרה. בעלה זליג. 6. רות אטינגר. Ettinger. 1955 S.Kearney Way, Denver'CO 80224. 6. חיה.
דור 5. מיכל וולפנזון.
6. Pauline Rozner. 6. Sima. Chicago, USA.
שלחתי לארה"ב לקבלת פרטים נוספים בסוף המסמך. הם מעוניינים לבוא.
דור 5. חייה-קיילא צ'צ'יק: בעלה יצחק.
6. שושנה פריברג: בעלה אברהם. 6. ברוריה. 6. רחל-פועה. 6. אפרים-יצחק צ'צ'יק (פרויצ'יק) 6. שרה.
דור 5. טויבּה-שפרה סגל (טייבּל): בעלה יוסף.
6. פועה-רחל פיירניקש. 6. לאה ברידא. 6. יצחק סגל. 6. עמנואל סגל.
דור 5. רבקה (מיכל וולפנזון, שמואל איזאקסון):
6. Pauline (פועה-רחל) וולפנזון. 6. Fred (אפרים-יצחק) Isaacson.
דור 5. חיים בורשטיין. אשתו חנה.
6. יצחק בורשטיין. שרה וינר.
דור 5. פייגה זוסמן. בעלה צבי.
6. בנימין זוסמן. 6. זאב. ז"ל. 6. יהודה-לייב. 6. ברוריה. 6. יעקב. 6. אברהם-מאיר.
דור 5. מלכה גלצר. בעלה דוד.
6. בלה מיטלמן. 6. בריינדה הרשלר. 6. חנה דוינסקי. 6. רחל שטרסברג. 6. ציפורה כהן. 6. נחמה זייציק. מרדכי גלצר ז"ל.
דור 6. פועה-רחל פיירניקש ז"ל. בעלה חיים. צה"ל 103, קיראון, קריית-אונו 55451. 03-535-6754.
7. שרגא אופיר. 7. סימה זיסמן.
דור 6. לאה ברידא ז"ל. בעלה משה. בר-כוכבא 3א, תל-אביב 63426. 03-629-4920.
7. עודד ברידא. 7. אורנה בומפלק.
דור 6. יצחק סגל. אשתו רות. התיכון 42, חיפה 32292. 04-822-1005. ttg2@bezeqint.net.
7. אליצור סגל. 7. רונית סגל.
דור 6. עמנואל סגל. אשתו לאה. התותחנים 4א, כפר-סבא 44537. 09-765-6095. emanus@bezeqint.net.
7. אריאל סגל. 7. סמדר ברגר. 7. שירה סגל. 7. רוחמה סיני.
דור 6. Pauline Rozner (פועה-רחל).
7. Joel Rozner (יואל). 7. Shelley Gaynor. ראה בסוף באנגלית.
דור 6. Fred Isaacson (אפרים-יצחק). אשתו פרידה.
7. Philip Isaacson (פייבל).
דור 6. יצחק בורשטיין. אשתו סופי. המעגל 10, קריית-אונו 55402. 03-635-8558 יצחק: 050-623-5058.
7. פזית ליבני. בעלה עפר 7. טלי ליעם. בעלה דוד. 7. מיה-אסתר.
דור 6. שרה וינר. בעלה שלמה. חיים-כהן 15, פתח-תקווה 49553. 03-922-7002.
7. חיה-לאה. 7. רונית. 7. מיכל.
דור 6. בריינדה הרשלר. חזנוביץ 3, ירושלים. 02-624-4611.
7. מיכל קורנברג. יחזקאל 44, ירושלים. 7. מרדכי הרשלר. ירושלים. 7. מאיר-צבי הרשלר. חזנוביץ 3, ירושלים. 02-624-4611. 7. פרידה ויינגרטן. חזון-איש, רמת שלמה, ירושלים. 7. אליהו הרשלר. רמות ג.
דור 6. ביילה מיטלמן. לסין 11, תל-אביב. 03-695-3562.
7. שרה מיטלמן. ביאליק 7, ירושלים. 02-652-0108. 7. משה מיטלמן. מיכלין 10, בית-וגן, ירושלים. 02-642-1751, 052-260-1730. 7. אהרון מיטלמן. מתיתיהו 37, בני-ברק. 03-677-0893.
דור 6. חנה דוינסקי. 02-624-5712.
דור 6. רחל שטרסברג (יוסף).הפסגה 47, בית-וגן, ירושלים. 02-641-5758.
7. מרדכי שטרסברג. פרדס חנה. 7. שלמה שטרסברג. רמת-הגולן, חיספין. 7. צבי שטרסברג. רחמלביץ 160, ירושלים. 7. מיכל דובדבני. חן-הצפון 4, פתח-תקווה.
דור 6. ציפורה כהן. לונדון.
דור 6. נחמה זייציק (ליפא). ראשית-חכמה 29, ירושלים. 02-538-4413.
7. בן־ציון-מנחם זייציק (בת־שבע, לבית טרכטינגוט). נישואין:יום ה, כה שבט, תשסט (19.2.2009).
דור 6. מרדכי גלצר.
My best cousin in America
Next year it will be 200 years for the Aliyah of our ancestor "Avraham dayan". We organize a world meeting of all his descendants. The meeting will be held in Israel next year. We need the names and addresses of his descendants. You are a "Bath-Mitzva Girl", a big girl. So, your task is to gather the information about his descendants in America.
Please check and complete the following.
Riva Burshtein: Born: 1905. Mazkereth Mosheh neighborhood, Jerusalem. Left Eretz-Israel: 15.3.1923 by the ship Adriatic (2) from Haifa. Arrived Chicago 10.4.1923. Married to Michal Wolfenson: 22.6.1923.
Died 1985 ?
Michal Wolfunson (Paulin's father, first cosine of Riva. His father Menakhem and Riva's mother Puah-Rakhel were brother and sister. Their father was Ben-Tziyon Wolfunson, which was a grand son of Avraham dayan) Born? Died? Date of marriage his 2nd wife, her name? Born? Died?
Children: Sima?
Addresses: ? Tel?
Grandchildren ? (One of them was a friend of Philip).
Addresses: ? Tel?
Pauline Rozner: Born: Saturday 13.6.1925 (כא סיוון תרפה). Married 27.11._____Her husband Leonard: Born? Died? Thursday 10.2.1983 (כז שבט תשמג).
Joel Rozner: Born 7.10.1947. Married: 24.8.1969. His wife: Mary-Anne (Miriam). Born?
Address: 4100 Central Blvd, Delavan, Wisconsin 53115. USA. Tel: 00-1- 262 – 740 – 0863. graphicimage@charter.net .
Michael Rozner: Born: 30.11.1972 Married: 19.10.2002. His wife Darci-Micki Evins. Born?
Address: ? Tel ? mrdrozer@comcast.net .
Son: Ryan (Rannan) born 24.2.2006.
Becky ? : Born: ? Married: ? Her husband Jeffery: Born?
Children ?
Address: 1616 W. Germann Road Apt. 1004, Chandler' Arizona 85286. USA. Tel?
Michelle-Shelley Gaynor: Born: Fryday 12.6.1953 (יום ו כט סיוון תשיג) Merried: Sunday 12.11.1995 (יט חשוון תשנו(. Her husband Reuven-Robert-Stuart: Born: Thursday 9.6.1957 (יד סיוון תשיז).
Address: 3114 W. Birchwood. Chicago, IL. 60645, USA. Tel: 00-1-773-844-1487. Robert.gaynor1@comcast.net .
Leah-Chaya Gaynor: Born 30.11.1996.
(Samuel Isaacson: Born? Married? Died?)
Fred Isaacson: Born? Married? Died? His wife: Frida (Cohen). Born? Died?
Philip-Shraga Isaacson: Born ? Married 22.3.1990. His wife Joyce: Born?
Address: ? Tel?
Children: Ephrayim: Born ?
והגנאלוג בנימין מפתח תקווה מוסיף
את שניאור זלמן שניאורסון, שהיה נשוי לטויבא פייגא, מכיוון שעמנואל הוסיף את שמות הוריו, הצלחתי לזהותו ב'ספר הצאצאים' של בעל התניא. כפי הנראה שם, לטויבא פייגא לא היו צאצאים, והוא נשא אשה שניה, וממנה צאצאיו. אבל נוסף משם בן אחיו של שניאור זלמן, בשם משה שניאורסון שנשא את בתו של ר' ועלועל בובעס.
ראה בספר הצאצאים של הרב שניאור זלמן מלאדי עמ' 165, 207, 270, 317. הספר נמצא באתר היברו בוקס.
את בריינדה הרשלר שנזכרת ברשימה של עמנואל, אני הכרתי, היא כבר נפטרה, יש לי קשר עם חלק מצאצאיה. בנה מאיר צבי, נשאר לגור בדירתה. אחותה חנה דוינסקי, גרה גם היא באותה בנין. וגם חלק מצאצאיה אני מכיר. פשוט, סבא שלי גם גר באותו בנין..
האח שלהם, מרדכי [דב] גלצר, נהרג מיריות חיילים ירדנים, בסנהדריה, ב1956, יצא לזכרו ספר זכרון 'הדם הקדוש ".
באוקטובר 2009 קיימו אנשי שבט ריבלין את הכנס המשפחתי הגדול ביותר בתולדות המדינה ,וחיזקו בכך את טענתם להיקרא "משפחת אצולה ".לטענת אנשי המשפחה היה זה לפני 200 שנה בדיוק שאבי המשפחה הילל ריבלין היגיע לארץ ישראל כמייסד אירגון "חזון ציון " שאירגןעלייה לארץ ישראל כמנהיג שיירת עולים מתלמידי הגר"א. שיירה שאחד העולים בה היה עמיתו של ריבלין מהעיר שקלוב ,אברהם וולפנזון .
האומנם כך היה ? או שמה יש כאן מיתוס משפחתי בלבד מופרך מן היסוד ? שכן המחקרים הראו שאבי המשפחה בארץ ישראל הילל ריבלין היגיע לארץ ישראל רק בשנת 1832 "
ולטענת חוגים במשפחת וולפנזון מייסד אירגון "חזון ציון " הנ"ל ומנהיג שיירת העולים לארץ ישראל והרוח החיה בה היה אברהם וולפנזון שבתיאורים של מפשחת ריבלין מוצג רק כשותפו הבכיר של הלל ריבלין בעלייה.
בגרסה של משפחת וולפנזון הלל ריבלין היה רק בן לוויה לולפנזון .
ראו
הראשון לבית ריבלין
http://www.notes.co.il/eshed/62618.asp
לכל צאצאי משפחה וולפנזון ( בן -זאב ) והמשפחות הקשורות אליהם במדינת ישראל ובחו"ל שלום,
לתשומת ליבכם
אנחנו מתכננים אירוע של כינוס משפחת וולפנזון בירושלים אולי ליום השלישי באוגוסט 2010 בירושלים לרגל אירוע חניכת השחזור של בית הכנסת "החורבה" בית הכנסת שנבנה בידי אבי המשפחה זאב וולפנזון ונשרף במלחמת העצמאות .
בית כנסת זה נחשב לאחד מבתי הכנסת החשובים בתולדות העם היהודי ,ולבניין החשוב ביותר שנבנה בירושלים מאז מסגד אל אקצה. .
בני משפחת וולפנזון נמצאים בארץ ישראל כבר מזה 240 שנה. עוד משנת 1772 כאשר עלה אבי המשפחה ,עזריאל משקלוב לארץ ישראל בראש קבוצה שלמה בניסיון ראשון מסוגו לקיים עלייה אשכנזית לארץ ישראל
כמה שנים לאחר מכן עלה לארץ ישראל אברהם וולפנזון והיה בין מחדשי הישוב הפרושי בארץ ישראל.
ובמשך 240 השנים האלו לא פסקו בני משפחת וולפנזון אפילו לרגע ליסד ליזום ולפעול בחזיתות שונות של הישוב ושל המדינה
בני משפחת וולפנזון הקימו בעיר שקלוב בראשית המאה ה-19. את אירגון העלייה "חזון ציון " שאירגן וניהל במשך שנים את העלייות הראשונות של יהודים מעריצי הגר"א לארץ ישראל.
בני המשפחה היו בין המנהיגים של הישוב היהודי בערים צפת וירושלים במשך עשרות רבות של שנים ונטלו חלק בניהול הישוב בנסיעות דיפלומטיות בחו"ל למען הישוב.
בני המשפחה תרמו תרומה ענקית לתחום הרפואה והיו בין האחראים ליסודו של בית החולים היהודי הראשון בירושלים "ביקור חולים" .
בני משפחת וולפנזון הקימו את בית המרקחת היהודי הראשון בארץ ישראל.
בני המשפחה היו האחראיים לבנייתו של בית הכנסת המפורסם ביותר של ירושלים ושל העולם היהודי כולו בית הכנסת "בית יעקב" בירושלים בית כנסת שנחרב במלחמת העצמאות וכיום משוחזר מחדש בדיוק בצורה שבה נבנה בידי בני משפחת וולפנזון לפני כ160 שנה
.
בני משפחת וולפנזון היו הבעלים של תחנת הרוח המפורסמת שהוקמה בידי משה מונטיפיורי בירושלים שהפכה לאחד מסמליה של ירושלים והפעילו אותה כל תקופת קיומה למרות איומים וניסיונות שונים להרוס את התחנה גם באמצעי כישוף שונים של מתחרים ערביים.
". .
בני משפחת וולפנזון עמדו בראש האירגון החשאי של הלוחמים בפשע "הגברדיה היהודית " בירושלים של המאה ה-19.
בני המשפחה היו ראשונים שהביאו מנורות נפט לישוב היהודי
בני המשפחה היו חלוצים בתחום הדפוס בארץ ישראל וכללו את המגיה הראשון הידוע בשמו בארץ ישראל ויסדו כאן בתי דפוס על פי שיטות חדשות שלא היו מוכרות עד אז בארץ והכניסו את השימוש ב"אמהות " (מטריצות ) לבתי הדפוס .
בני המשפחה היו הראשונים שהדפיסו ספר תנ"ך מוגה ומודפס כולו בידי יהודים בעברית בארץ ישראל .
בני משפחת וולפנזון הקימו את בית החינוך לעיוורים הראשון בארץ ישראל.
בני משפחת וולפנזון הקימו את אירגון "בני הישוב " שהוציא לאור את האנציקלופדיה המפורסמת לחלוצי הישוב ובוניו של דוד תדהר שהיא מקור המידע העיקרי כיום לאלפי אנשים מתקופת הישוב.
איש ממשפחת וולפנזון היה ממגלי "דרך בורמה "שהביאה להצלתה של ירושלים מכיבוש במלחמת העצמאות.
וזוהי רשימה חלקית ביותר של השגי בני המשפחה ב240 שנות ישיבתם בארץ ישראל
.
אנחנו חושבים לעשות מפגש של הרצאות על תולדות המשפחה .ואולי גם בהתאם להיענות סיורים באתרים הקשורים לתולדות המשפחה בירושלים :אתרים כמו
בית הכנסת "החורבה" שנבנה בידי זאב וולפנזון שהושמד במלחמת העצמאות וששוחזר לאחרונה בדיוק בצורה שבה בנה אותו זאב וולפנזון.
תחנת הרוח של משה מונטיפיורי ליד שכונת "ימין משה " שהוחזקה ונוהלה במשך כל שנות קיומה כמקום פעיל בידי זאב וולפנזון ואישתו רבקה.
ביתו של זאב וולפנזון בחצר רייסין ברובע היהודי בירושלים ( הכניסה היא מרחוב שייח הקירמי )שכלל בעבר תחנת קמח תת קרקעית הנמצאת באולם מרתף גדול שתקרתו בנויה קשתות ואולי הוא אולם עוד מימי הצלבנים .
( שם לפי מסורת יצאו לפעילויותיהם אנשי האירגון החשאי, " הגוורדיה היהודית " שבראשו עמד וולפנזון )
הבניין שבו עמד בית המרקחת הראשון בירושלים של יהושע וולפנזון.
אנחנו מתכננים אירוע מרכזי ,אחר צהריים של הרצאות על תולדות משפחת וולפנזון ומשפחות מקורבות שבו ישתתפו :
חוקר תולדות ארץ ישראל ד"ר אריה מורגנשטרן
ד"ר עמנואל סגל
אלי אשד
ואחרים
אנחנו מתכננים שני סיורים יומיים בעקבות תולדות המשפחה. אחד מיפו ותל אביב לירושלים :שיכלול סיורים באתרים כמו שכונת מונטיפיורי בתל אביב שהוקמה בידי צאצאי המשפחה ,
בית כנסת הגר"א ברחוב הירקון העובר כעת שיחזור משלו שנבנה בידי נכדו של זאב וולפנזון ומקומות אחרים.
וסיור שני מירושלים לצפת על מנת לחוות את העיר כפי שהייתה לפני
רעידת האדמה הגדולה בתקופה שבה חיו בעיר אבות משפחת וולפנזון.
אם יש לכם מידע לחלוק ורעיונות להציע לגבי האירוע אתם מוזמני לחלוק אותם עימנו.
על מנת לכסות את ההוצאות אנחנו גובים מאה שקל לכל משתתף ביום ההרצאות. מחיר הסיורים יקבע לפי מספר הנרשמים.
בני משפחה מעוניינים כיכולים להירשם ולקבל דיור במלון בירושלים במחירים נמוכים במיוחד.
אתם מוזמנים להפיץ זאת בין מקורביכם וקרוביכם.
,כדי לקבל פרטים נוספים יש ליצור קשר עם אלי אשד
.
elieshe@zahan.net.il
כל מי שמעוניין להשתתף באירוע מתבקש ליצור קשר כבר בימים הקרובים עם נועם אשד מסוכנות הנסיעות CTO ולהירשם דרכו .
אי מייל של נועם אשד
noam@ctotours.com
טלפון של CTO
03-5225253
.נשמח לקבל כל עזרה ותמיכה באירגון האירוע.
במסגרת הכנס של בני משפחת וולפנזון
באירוע יושמעו הרצאות של
ד"ר אריה מורגנשטרן על בניית בית הכנסת "החורבה " בידי זאב וולפנזון .
הרצאה של ד"ר עמנואל סגל על חייו של אברהם "הדיין "
והרצאה של אלי אשד על הגברדיה היהודית
כןיתקיים עימות בין חוקר תולדות ארץ ישראל ד"ר אריה מורגנשטרן ובין חוקר תולדות משפחת וולפנזון הד"ר עמנואל סגל ,שבמהלכו יציגו שני האישים את הדעות השונות והמנוגדות לגבי חייו ואישיותו של אח דמאבות משפחת וולפנזון בארץ ישראל אברהם "הדיין " וולפנזון
.האם היה אברהם וולפנזון גיבור וצדיק ?
או שמה היה נוכל ערמומי ?
ואולי משהו באמצע .
במהלך העימות שאותו ינחה אלי אשד יקבל כל צד כמה דקות על מנת להרצות את טענותיו השונות בנושא זה ולאחר מכן אפשרות להגיב על טענות הצד השני .
.
קורות חייו של ר' אליהו לנדא
רבי אליהו לנדא נולד לאביו ר' אליעזר לנדא, בן רבי יעקב משה מסלונים, בן רבי אברהם בן רבינו הגר"א זצוק"ל, ביום כ"ד תמוז תרל"ג בירושלים.
אמו הייתה מרת בתיה בריינה, בת העסקן הירושלמי החשוב רבי זאב וולפינזון זצ"ל, בן ר' אברהם דיין משקלוב, תלמיד הגר"א ומהבונים הראשונים של הישוב הישן, שעלה ארצה בשנת תק"ע עם השיירה המפורסמת בת שבעים נפשות. בתיה בריינה הייתה גם מיוצאי חלציו של רבי סעדיה משקלוב, שהיה מתלמידי הגר"א ומראשוני העולים האשכנזים הפרושים.
הקשר המדיוק אין לי את הזמן והספרים לתור טחריהם כרגע, אבל ממכתב שפרסמת אתה רבי אברהם דיין היה משפחה עם רבי ישראל משקלאו
זה הלשון אצלך
יא שלאחרונה בשנת 2001 ארבע שנים לאחר שפירסמתי את המאמר המדעי בעניין מאז היגיע גם לידי מידע חדש בעניין . מצאתי כתב יד של אברהם וולפנזון.
מדובר מדובר בצילום מכתב שכתב וולפזון שנמצא בידיו של אספן פרטי, שגם את שמו איני יכול למסור עד לפירסום המדעי.
. במכתב הזה וולפזון כותב : " ובן דודי הגאון הגדול בעל המחבר[…קרוע…..] שם האחד ספר תקלין חדתין וכו" . לא אוכל לפרט יות משופ שזה עוד יופיע בפרסום מדעי . אבל הוא מדבר על חשיבות ספריו של ר' ישראל ובעיקר על" פאת השולחן" .
דהיינו אברהם וולפזון הוא אחרי הכל בן דודו של ישראל משקלוב ולא "רק " אחיינו .
עכשיו נבוא אל רבי ישראל בהקדמת ספר פאת השולחן הוא מביא בלשון זה ש"ב [ראשי תיבות שאר בשרי] הה"ג רבי סעדיה … נמצא שרבי סעדיה הוא משפחתו של רבי ישראל משקלאו שוב אין שאלה איך אתה משפחה עם רבי סעדיה אבל את הפירוט איך אתה נכד זה יש לבדוק. אבל שאתה מהמשפחה יוצא מפורש דרך ההקדמה של רבי ישראל משקלאוו.
שלום
הבלוג מרתק, ובפרט הדיון המתנהל בדף זה. יישר כח למשתתפים.
רק לתקן: שמה של בתו הצעירה של ד"ר ישראל בן-זאב הוא תלמה, ולא חיה. שם המשפחה שלה לאחר הנישואים הוא ידלובקר.
אביב
הסופר חיים באר צאצא של רבי ישראל משקלוב וחתנו רבי ישעיה ברדקי דרך משפחות לוריא וכהן עד סבתו אם אמו כפי שמספר באריכות באחד מספריו ואם מדברים גם על סופרים שהלכו לעולמם אפשר להזכיר את השופט המנוח שניאור חשין אשר חונן גם בכתיבה ספרותית וחיבר כמה ספרים אשר הוא נכד דרך סבו רבי יצחק חשין לרבי סעדיה תלמיד הגר"א אשר עמד באמת בראש הקבוצה הראשונה [ההנחה כי הוא עמד בראש המשלחת נובעת מן העובדה שמבין תלמידי הגר"א שעלו לארץ הוא היה החשוב ביניהם כפי שמציינים בני הגר"א בהקדמה לביאור הגר"א על השו"ע. וכפי שהוכיח ד"ר מורגנשטרן במחקרו כי הוא המשיך את מקומו של הגר"א בקלויז בוילנא] ולרבי יצחק מחסאלוויטץ ובנו רבי משה
שלום רב
ברצוני לדעת מי הוא מנחם מענדיל המכונה אב"ד כל רוסייא .
היכן יש עליו אינפורמציה.
מלבד פאת השולחן המסכירו שסהו היה בן אחיו או בן אחותו הר"ת של ב"א .
ב) אשמח גם אם יש לך ידע האיך היה רב ישראל משקלוב שאר בשרו (כלומר משפחתו) של רב סעדיה תלמיד הגאון. כפי שמזכירו בהקדמה.
הן ידוע ששם סעדיה אינו מצוי בקרב יוצאי אשכנז. ואך מצאתי בפינקס שקלאב בקובץ על יד שמביא כמה פעמים שם סעדיה בעיירה זו.
האם יש קשר.
בתודה מראש
[…] התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון […]
[…] התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון […]
[…] התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון […]
[…] ודור שמיני לר' גבריאל שטוקליישקבר שהיה חברו של אברהם וולפנזון וסבו של אברהם בנימין אשר היה בעלה הראשון של בתיה בריינה […]
[…] של זאב ותוך כדי החיטוטים גילה שם בין השאר כתב יד של אבי סבו אברהם וולפנזון והחליט שיום יבוא ויוציא את כתב היד לאור . משימה שאותה […]
[…] התעלומה המיסתורית של אברהם וולפנזון […]
[…] אשד, התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון, בבלוג "היקום של אלי […]
[…] אשד, התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון, בבלוג "היקום של אלי […]
[…] אשד, התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון, בבלוג "היקום של אלי […]
[…] התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון […]
[…] ) בתמיכה בשליט ואנסו את נשותיהם . רבים מהיהודים ובהם אברהם וולפנזון ובנו זאב שהיגיעו ממש זה עתה לעיר מאיזור קרבות אחר בעיר […]
[…] התעלומה המיסתורית של אברהם וולפנזון […]
[…] התעלומה המיסתורית של אברהם וולפנזון […]
[…] התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון […]
[…] התעלומה המיסתורית של אברהם וולפנזון […]
[…] התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון […]
[…] התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון […]
[…] אברהם וולפנזון […]