נאוה בבית ? נאוה לא בבית : ימי הרדיו בישראל

גברת לומאקס: איזה מין משהו?  ד"ר גייג': אותו דבר מסתורי שיצר את הרעש ששמענו פעמים רבות כל כך!גברת לומאקס: מכונה כלשהי?

ד"ר גייג': מדוע לא? כולנו הרי אמרנו שהרעש דומה לרעש שמשמיע מקדח המסתובב במהירות רבה, ייתכן שזה באמת מקדח. מקדח יעיל מאוד. אני מתאר לעצמי שכאשר הוא קודח אל פני האדמה, הוא מביא איתו בקצהו את אבן החול או את הקווארץ, ממש כמו במקדח רגיל.

גברת לומאקס: כך, אני מבינה.

ד"ר גייג': ואחר כך, כשהמקדח יורד, חוזר העפר למקומו הקודם בדרך כלשהי. ורק בור קטן נשאר.

גברת לומאקס: אבל קופר תיאר את הגוף שראה כאוהל של כסף.

ד"ר גייג': כן, אני יודע, אבל אם תחשבי על כך לרגע, תביני מדוע: את מבינה, הקצה העליון של המכונה עשוי ללא ספק בצורת חרוט, וקופר ראה מה שראה לאור הירח, אני באמת בטוח שהדבר נראה אז כאוהל של כסף.

גברת לומאקס: כך…אבל מי מפעיל את המכונה?

ד"ר גייג': יצור בעל מוח, מוח מפותח ביותר.

גברת לומאקס: אם כך, מדוע בעצם נחטפו סר ויליאם וכל האחרים?

ד"ר גייג': גם אני חשבתי על כך הרבה, ונראה לי שלשאלה זו יש רק תשובה אחת. היצורים הללו-אינני יודע מי הם או כיצד הם נראים-אינם מעוניינים שנגלה אותם. הם יודעים על קיומנו, אך אינם רוצים שאנחנו נדע על קיומם. רוס וסר ויליאם מצאו כנראה משהו, ולכן עשו להם שטיפת מוח, כדי שישכחו, כך נוכל להבין גם מדוע נעלמה הגולגולת.
( מתוך "עיניים באפלה " סדרת תסכיתים משנות השישים בבימוי ראובן מורגן )

פופולאריות לא פחות היו סדרות המתח. אלה התחילו עוד בשנות החמישים כאשר החליט מי שהחליט שאפשר להקל במעט את מעטה הכבדות ו"הרצינות" שברדיו במסגרת רשת מיוחדת שקיבלה את השם המתאים "הגל הקל". וכך הרדיו החל במסגרת גל זה להשמיע עיבודים בהמשכים של ספרי מתח ידועים כמו ספרו של סופר הבלשים אלרי קוין " היה הייתה זקנה אחת" . בעיבוד גדעון תמיר. שהושמע ב- 1960 .
כן הושמעו עיבודים לספרים שונ ים של ז'רז' סימנון על המפקח מגרה.
פופולארים במיוחד היו העיבודים לספרים של הזוג פרנסס וריצ'ארד אוקרידג' שעסקו בבעל ואישה בלשים , סיפורים כמו "מה ראה לו החתול " ובכל אלה כיכב הכוכב הקבוע של הרדיו שלמה בר שביט.
הרדיו גם הביא סדרות מתח בריטיות כמו "תשע תשע תשע" עם דניאל פאר ו-"המפקח סקוט חוקר" .
הרדיו הביא גם סדרת מתח ישראלית מקורית מלכודת סדרת תסכיתי מתח מ-1963.על פרשיות פשע בישראל ופתרונן עם המפקח רוטמן ועוזרו עזרוני. אלה כללו פרקים כמו "פגע וברח" עם אריק אינשטין בתפקיד נהג דורסני .." השוד בכביש הטייסים" " . הנפילה מעל הגג" ואחרים ..המאזינים הנלהבים יכלו בפעם הראשונה לשמוע כיצד מדבר מפקח משטרה עברי וכיצד נשמעים פושעים ( ורחמנא ליצלן זונות .) עבריים.
כן הושמעה סדרה פופולארית של סיפורי מתח ואימה בודדים בשם סדרת "בכוונה תחילה " בביום ובעיבוד מיכאל אוהד סידרה שעם סיפורים מפחידים כמו "בברכה מג'ק המרטש " הקפיאה את דמם של המאזינים.
אך הפופולארית והזכורה מכל הייתה ללא ספק סדרת הבלש פול טמפל שאותה כתב ביים והפיק ראובן מורגן מירושלים על פי יצירות יו של סופר בריטי שכתב אותם במיוחד לרדיו.
היו לפחות שישה סדרות על עלילותיו של פול טמפל . כולם בעיבודו ובבימויו של ראובן מורגן ועם בצלאל לוי בתפקיד הבלש המפורסם.
אך למרבית הצער כל מה שהשתמר היום מסדרות פופולאריות אלה הוא רק תסכית אחד וגם זה רק בדרך מקרה . הרדיו מסיבותיו הידועות לו בלבד לא טרח לשמר אותם וכאשר נזכר מישהו והחל לחפש אותם כעבור שנים רבות כל מה שנמצא הייתה הקלטה שנעשתה בשמן אמיתי בידי קרוב משפחה של אחד העובדים שהשתמרה בבודים מלא אבק וזה כל מה ששרד בארכיון הרדיו מהסדרות המפורסמות של פול טמפל . אם זאת הקלטות של הסדרה שרדו בידיים פרטיות בידי האספן "גורדון" שאביו טרח להקליט את פרקי הסדרה בזמן אמיתי וההקלטות שבידיו הן כנראה היחידות שקיימות.
. סדרות המתח נמשכו ברדיו עוד שנים רבות . כך הושמע עיבוד של מספר סיפורים על שרלוק הולמס עם יוסי גרבר כהולמס ויהודה עפרוני כווטסון בעיבודו של מיכאל אוהד הבלתי נלאה .

בשנת ה-70 הושמעו עיבודים לסיפורי בלשים שונים על הבלש טרוויס מק גי גיבורו של ג'ון מקדונלד וסיפורי מתח כמו "אפשר גם בלי קוויאר " של מריו סימל . אבל מהר מאוד הופיעה הטלוויזיה וסדרות הבלשים והמתח שלה הפכו את אלה שברדיו ללא רלוונטיות כפי שאירע כמעט בכל מקום אחר בעולם.

לבת לבן ולכל המתעניין

.

תסכיתים לילדים שודרו ב"קול ישראל " עוד מתקופת המנדט . מחלקת קול הנוער של קול ישראל נוסדה ב-1949 והנפיקה תסכיתים של כותבים ידועים כמו אברהם שלונסקי ,לאה גולדברג ,דבורה עומר ,דליה רביקוביץ, תמר בורנשטין לזר  שרבים מסיפורי "קופיקו " שלה הושמעו ברדיו על ידיה וובידי שלמה בר שביט ואחרים.
דורות של ילדים גדלו על התסכיתים היומיים של "פינת הילד " "לאם ולילד " ומאוחר יותר "לבת לבן ולכל המתעניין".
תקופת השיא של המחלקה הייתה כנראה בשנות ה-70 ובראשית שנות השמונים . אז הייתה אחת התוכניות הפופולאריות ברדיו התוכנית היומית "לאם ולילד" של תסכיתים לילדים. במסגרת זאת שודרו (וחזרו ושודרו אינספור פעמים) גם סדרות תסכיתים שהתבססו על ספרי מדע בדיוני לילדים כמו "כוכב הלכת האבוד " (עם דוד גרוסמן על פי סדרת מדע בדיוני של אנגוס מק ויקר שנקראה בעברית "סייר החלל " ושבמקורה החלה כסדרת רדיו בשנות החמישים ) ספרי פנטסיה לילדים כמו "אחיינו של הקוסם" על פי ספר מסדרת נרניה של ק. ס. לואיס, "הדחליל מארץ עוץ" על פי ספר מסדרת עוץ של פרנק באום, "35 במאי" של אריך קסטנר ועוד. אחת המרשימות שבסדרות תסכיתים אלה הייתה "קרשינדו ואני" מאת דבורה עומר שתיארה את הרפתקאותיה של ילדה שיוצאת למסע מלא סכנות בחלל בדרך לכוכב החלומות ביחד עם הגמד שלה. הסדרה זכתה להצלחה כה גדולה שדבורה עומר הפכה את התסכיתים לספר.
בתוספת הושמעו סדרות תסכיתים מפורסמות של רעיה בלטמן כמו "ניסן ורחמים משיכון ב' " הגמד סיפורון " על גמד שכותב סיפורים על עלילותיו , ועלילות תוכי חבקוקי , תוכי שמתגורר עם משפחה והוא מעין גירסה מתונה ו"לכל המשפחה" של תוכידס של עידו סתר.
המרשימים שבין תסכיתי הנוער ברדיו הישראלי היו סדרות שבמקורן הופיעו בתוכנית הנוער "חתול בשק" ברשת א' ששודרה כל יום בשעה 3 בצהרים, מיד אחרי "לאם ולילד".במסגרת "חתול בשק " הושמעו סדרות תסכיתים מקוריות כמו סדרת עירית של גלילה רון פדר על עלילותיה של ילדה ממשפחה בעייתית מהקטמון בירושלים שמספרת על בעיותיה למאזינים . יותר מכל תוכנית אחרת כאן היה זיהוי מוחלט בין הדמיון ובין המציאות זיהוי שחוזק במיוחד בסדרת הספרים שהתבססה על הסדרה שבהם תוארה האווירה בסדרה "חתול בשק " כפי שרואה אותה הילדה עירית . אחד הספרים אף נקרא "עירית מחתול בשק"…
תסכיתים אחרים נכתבו בידי יצחק נוי , דוד גרוסמן הסופר הידוע לעתיד ואריה אלדד היום חבר כנסת מטעם המפלגה של ליברמן. אז כולם התפרסמו גם ובעיקר כמגישים ושחקנים בתסכיתים. .
חבל, אבל לניסיונות מוצלחים אלה לא היו המשך. כמו בארה"ב גם כאן הופיעה הטלוויזיה והפכה לאמצעי הדרמה העיקרי וחיסלה למעשה את תסכיתי הרדיו. ניסיונות בודדים להמשיך לשדר סדרות של תסכיתי אימה כמו "חתול שחור", תסכיתים בנושאי אימה והעל טיבעי במסגרת "חתול בשק" של השדרן יצחק נוי , ו"חלחלילה" גם כן של יצחק נוי , לא זכו לכל הצלחה.
קול ישראל המשיך לשדר תסכיתים עד אמצע שנות התשעים ובהם עיבוד מרשים ורב פרקים לרומן ההיסטורי של יגאל מוסיזנון "יהודה איש קריות " .

השדרנים

מספר דוד גרוסמן : התחלתי לעבוד ברדיו בגיל תשע כשחקן באולפן הילדים של הרדיו שאותו הקים ארי וולף ואהבתי מאוד את הג'וב שלי שם , נשארתי עם הרדיו והתסכיתים עד גיל 35 במשך 25 שנה  כאשר בכל יום הייתי אני והאחרים עובדים במשך שש ושבע שעות ולפעמים גם יותר על התסכיתים. 

הייתי נערץ מאוד על בני הכיתה שלי מאחר שהופעתי בתסכיתים ובמיוחד מאחר שף זכיתי לכבוד גדול במיוחד,  הופעתי בתסכית האחרון של סדרת "פול טמפל " בתפקיד נער מעלית . ומכיוון שכל הילדים היו מאזינים מושבעים של סיפורי פול טמפל בדיוק כמו המבוגרים , זה העלה את דרגתי בעינהם.

הייתה קבוצה קטנה יחסית של אנשים שעבדו בתסכיתים ,בינהם אריה אלדד , היום חבר כנסת מטעם המפלגה של ליברמן שכתב תסכיתים מצוינים בעיני כמו "הבית הקטן מאחורי הבית הגדול " ו"שיכרון סיני " .ומכיוון שהיינו קבוצה קטנה כל כך היה נהוג שאדם אחד ישמיע כמה קולות בתסכית , וכך יש תסכיתים שבהם אתה יכול לשמוע אותי בתפקידים שונים , בתפקיד הגיבור הילד , בתפקיד אישה ,בתפקיד הנבל וכן הלאה.

בשלב מאוחר יותר התחלתי לכתוב גם תסכיתים ולא רק לבצע אותם , ואני מעריך שכתבתי בסביבות מאה תסכיתים באורך מלא של חצי שעה  ומספר רב מאוד של תסכיתים קצרים  שלא לדבר על תרגומים ועיבודים שונים . כתבנו תסכיתים רבים מאוד למטרות חינוכיות בנושאי היסטוריה ואזרחות ותנ"ך  ונושאי לימוד שונים לצרכי בתי הספר שהרבו להשתמש במדיום הזה.יותר מכל אני גאה היום בתסכיתי הסדרה "סטוץ " שאותה כתבנו אני ודני אלדר . היו אלה תסכיתים קצרים בעלי הומור אבסורדי של משחקי לשון  על דמויות קבועות שונות ומשונות כמו מלך מגלומן והיועץ שלו  . התסכיתים האלה זכו לתהודה עצומה מצד קהל המאזינים שהרבה להגיב עליהם ולהציע רעיונות . ההומור של "סטוץ " היה חדשני מסוגו באותה תקופה ראשית שנות השמונים , ואני מאמין שהוא פתח את  הדרך למה שארז טל ואברי גלעד עשו מאוחר יותר בתוכנית "מה יש " שלהם שיש לראות בה כמעין הרחבה ופיתוח של מה שנעשה ב"סטוץ". עד היום כאשר אני הולך למילואים אנשים מזכירים לי את "סטוץ " ומדקלמים קטעים ממנו  ולפי זה אני יכול להעריך את גילם.

לחבר כנסת אריה אלדד הייתה קריירה מקבילה ברדיו כחלק מהקבוצה הקטנה שסיפקה את התסכיתים ושיחקה בהם .כמו גרוסמן התחיל גם הוא את דרכו ברדיו ברשת אלף כנער בן 14 שתחילה שיחק בתסכיתים ,כמו "מסע הפלאים של נילס הולגרסן " ( הוא גילם את נילס ). אלפי מאזינים צעירים יכלו לזהות את קולו המיוחד משנתם ,ומן הסתם מסוגלים לכך גם היום כאשר הם שומעים את הנאומים שלו בכנסת.

אלדד: התפרסמתי במיוחד כמגיש של התוכנית "חתול בשק " שהייתה משהו שכמוהו לא היה עד אז ברדיו לנוער. שם היגשתי סדרות תסכיתים שונות שכתבתי בעצמי כמו "הבית הקטן מאחורי הבית הגדול " " המערה של השד השחור " "שיכרון סיני " ואחרים וכולם הפכו מאוחר יותר לספרים.במשך זמן רב מאוד עבדתי שם עם דוד גרוסמן , ולשנינו הייתה מבחינות רבות קריירה דומה מאוד ברדיו. 

שאלה : אבל היום שניכם נמצאים משתי הקצוות השונים של המפה הפוליטית?

אלדד :  לכן נפרדנו.

דני אלדר.

המחבר של  תסכיתים רבים היה התסכיתאי הפורה דני אלדר. סדרת המדע הבדיוני הראשונה והידועה שלו (ואחת מסדרות התסכיתים המפורסמות ביותר של הרדיו הישראלי בכלל) הייתה "סכנה באנדימון" מראשית שנות ה-80 שהופיעה ב"חתול בשק" בהמשכים, כשאורך כל פרק 10 דקות.

הפתיחה של כל פרק, שהפכה מאז לקלאסית, הייתה כדלקמן:

"סכנה באנדימון… סיפור שעוד יקרה… אולי!"

ולאחר המוזיקה העתידנית (שהזכירה מאוד את המוזיקה של סידרת הטלוויזיה הבריטית "דוקטור הו") נשמעו בכל פרק מילות הפתיחה המצמררות :

"אתם צעירים מדי מכדי לזכור, אולי הוריכם זוכרים במעורפל, אבל אני זוכר… איך אפשר לשכוח מה שקרה אז רחוק כל כך לפני זמן רב כל כך… הדבר היה בשנת 2070 וזה קרה בכוכב שלא שמעתם עליו מעולם, שמו היה אנדימון!"

בסדרת תסכיתים מרתקת זאת תואר מסעם של המדען פרופסור יריב ובנו במאה ה-21 לכוכב אנדימון, שם יש לכאורה אוטופיה. אך האוטופיה מושגת במחיר כבד ביותר, כל הזקנים נהפכים ל"אדמחשב" (למעשה קייבורגים). פרופסור יריב מובא לכוכב כדי לחקור את סוד כוחו של ילד מהכוכב שמסוגל להפסיק את פעילותם של "האדמחשבים" בכוח מחשבתו בלבד וכך מהווה איום למשטר. צמד הגיבורים מגלה בהדרגה את אופיו האמיתי והמצמרר של אנדימון, ומנסה, בעזרתו של מדען זקן מאנדימון שתגליותיו הן שהביאו ליצירת "האדמחשבים" מלכתחילה, להביא להפלת המשטר האכזרי.

"סכנה באנדימון" הושמעה שוב ושוב אינספור פעמים במהלך שנות ה-80 וזכתה להצלחה כה גדולה בקרב המאזינים עד שהוקמו לה אף מועדוני מעריצים בבתי ספר שונים. לדברי אלדר, מבין כאלף תסכיתים שחיבר, "סכנה באנדימין" קיבלה את מספר התגובות הגדול ביותר מהמאזינים. היא נשארה עד היום כאחת מסדרות התסכיתים הקלאסיות והמעולות ביותר של הרדיו הישראלי.

תוכלו להאזין ל"סכנה באנדימון " ברשת כאן.

כה גדולה הייתה ההצלחה עד שאלדר יצר כמה סדרות תסכיתי מד"ב נוספות, כמ "בחזרה לקרטיקון " סדרה על עולם יצר כלי נשק ומוכר אותם לכל הגלקסיה ועל מאבקו של איש כדור הארץ  למנוע זאת והצלחתו להשתלט עליו לבסוף באמצעים טלפתיים. סידרה נוספת  ששודרה לבתי הספר עסקה בעולם שבו רובוטים משמשים כיועצים בממלכה והעבירה מסרים חינוכיים שונים . כל הסדרות האלה גילו תחכום רב בשימוש בנושאי מד"ב שונים ובהפעלת דמיונם של המאזינים.

דליה סיגן שהייתה עורכת תוכניות הנוער של קול ישראל והעורכת של "חתול בשק " אומרת על התסכיתים ששודרו בתוכניות אלה : התסכיתים תרמו תרומה בלתי רגילה לתרבות הנוער אז. הן בגלל תכניהם והן בגלל הפידבק היוצא מהכלל של המאזינים הם גם החזירו למחזור יצירות ספרות שכוחות שונות שעובדו כתסכיתים וכך הוחזרו לתשומת הלב של הציבור והנוער.

התסכיתים מתו באמצע שנות  התשעים כאשר דומה היה ששוב לא יהיה מי שיגלה בהם עניין וראש מחלקת התסכיתים ברדיו פרש לפנסיה. גם מחלקת תסכיתי הילדים ברדיו נסגרה אי שם באמצע שנות התשעים כאשר הילדים החלו להתמקד לחלוטין בערוצי הטלוויזה והכבלים והפסיקו להאזין לרדיו. ז'אנר תסכיתי הרדיו בישראל הוא כעת מת קליני.מעטים מתעניינים בו יותר.
אבל ניתן לטעון ברדיו אפשר היה להפיק מגוון של סיפורי מד"ב ומתח מעולים (כפי שהראה אלדר) באמצעים זולים, סיפורים שאותם אי אפשר לעשות בטלוויזיה הישראלית בתקציבים המוגבלים של ההפקה המקומית.
בגלי צה"ל היו דיבורים פה ושם וגם בדרגים בכירים על החזרת התסכיתים בשנים האחרונות ,אם כי לא הרבה יצא מכך. אם זאת הם עדיין מנסים את כוחם בעניין מדי פעם . וכך בט"ו בשבט האחרון הם יצרו תסכית שהתבסס על יצירת ילדים ידועה שעוסקת בנטיעת עצים באו בשבט.

לאחרונה נעשים ניסיונות ליצור תסכיתים באופן פרטי . כך למשל המוזיקאי ניר יניב ניסה ליצור תסכית מדעי בדיוני בשם "היקום בפיתה " עלילות להקה שנחטפת בידי חיזירים למסע ברחבי הגלקסיה.
התסכית השאיר את חותמו גם בתחום הספרות היפה בישראל .המבקר יורם מלצר מציין שכיום יש "טרנד " בספרות שבו ציטוטים מתסכיתים ישנים משקפים את הזכרונות הנוסטלגיים של הדמויות על עברם כילדים בספרים כמו " אשתורת " המצויין של לאה איני ואחרים.
בתחנות הרדיו המקומיות, שיכלו לשמש במה לתחום זה, יש אדישות מוחלטת לתסכיתים. הן מעדיפות להתמקד בתוכניות ראיונות בענייני מין ופוליטיקה וכמובן במוזיקה, מתוך הנחה שרק זה מעניין את המאזינים. לא מהן תבוא הישועה לז'אנר התסכיתים.
כדאי לציין שברחבי העולם יש כיום תחייה של ז'אנר תסכיתי הרדיו, תחייה שמתבצעת דרך האינטרנט שם יש קבוצות חובבים של הז'אנר שמחליפים בניהם קלטות וקבצי קול של תסכיתים ישנים ויוצרים תסכיתים חדשים. ותסכיתים חדשים ומחודשים אלה שייכים ברובם המוחלט לז'אנרים של המד"ב והאימה , ז'אנרים אחרים כמעט שאינם קיימים .
כן ניכרת פריחה גם בתחום קלטות האודיו הנמכרות בחנויות ובהם תסכיתים שהם עיבודים של סיפורי מד"ב ידועים או שמבוססים על סדרות ידועות, ולעיתים קרובות הם עולים על סדרות המקור.
האם תיתכן תחייה דומה של התסכית גם בישראל? לרוע המזל. קול ישראל וגלי צה"ל אינם ששים להשמיע מחדש או להפיץ את החומר המעלה אבק בארכיוניהם.
ורשת אלף הבמה הטבעית של התסכיתים למבוגרים וילדים בעבר סובלת כידוע מקיצוצים מסיביים ביותר בתחום תוכניות התרבות . לא נראה שבעתיד הקרוב תבוא ממנה הישועה.
בכל זאת נראה שלמרות שכבר הספידו את תסכית הרדיו, הוא חי יותר היום מאשר אי פעם. יש לקוות שתמצא דרך לחדש את התסכית והרדיו יוכל שוב להיות חלק אינטגראלי ביצירת התרבות ולא רק בדיווח עליה.

קישורים :
ימי הרדיו חלק א'

ימי הרדיו חלק ב'

סכנה באנדימיון …סיפור שעוד יקרה…אולי!!

ג'ק המרטש -תסכית רדיו

תסכיתי רדיו  ישנים  באינטרנט

ימי הרדיו של שרית פרקול

גירסה מורחבת של כתבה זאת

הקלטת תסכית ב"גלי צה"ל".שנות השבעים.